התקרית הלילה (בין רביעי לחמישי) על גבול רצועת עזה שבמהלכה חדר מחבל חמוש לשטח ישראל ופצע קצין צה"ל באורח בינוני היא תזכורת נוספת לנפיצות בזירה הדרומית. האירוע מעלה לא מעט שאלות קשות בנוגע להתנהלות הטקטית של הכוחות בשטח, שהצליחו לחסל את המחבל רק לאחר דקות ארוכות עם הגעת כוחות התגבור.
מתחקיר ראשוני בלבד עולה כי הכוחות הראשונים מחטיבת גולני שהגיעו לשטח הוזנקו על-ידי תצפיתניות, וככל הנראה חשבו שהם מגיעים לעוד "פרש טורקי" שגרתי, היינו, חדירה שגרתית של פלשתיני לשטח ישראל, שמתרחשת כמה פעמים בשבוע, לעיתים גם בלילות. מדובר לרוב במבקשי עבודה שמנסים להיכנס לישראל, או בפלשתינים מיואשים שמעדיפים את הכלא הישראלי על פני החיים הקשים בעזה. הפלשתינים שאינם חמושים מוחזרים לרוב לרצועת עזה, והחמושים, אפילו בנשק קר, נשפטים לתקופת מאסר בכלא הישראלי.
לישראל שליטה טובה לאורך הגבול באמצעות תצפיתניות, שאמורות להתריע בפני הכוחות כשהן מזהות חדירה לישראל, ולציין גם אם הן מזהות על החודר כלי נשק. אחת מהשאלות שתיבחנה במסגרת התחקירים המתנהלים מאז האירוע היא מדוע התצפיתנית שהזניקה את הכוחות לא זיהתה שהפלשתיני נושא על גופו רובה מסוג קלצ'ניקוב כמו גם כמה רימונים, שלפחות באחד מהם הוא השתמש במהלך חילופי האש.
בצה"ל יצטרכו גם לבחון את פעולת הכוח המצומצם שהוזנק לזירה בהתאם להתראה של התצפיתנית. גם אם הכוחות לא קיבלו דיווח על נשק שנושא עליו הפלשתיני שחדר, יצטרכו בצבא לבדוק אם לוחמי גולני התייחסו למחבל כאל "פרש טורקי" סטנדרטי, או שלקחו בחשבון את העובדה שהוא מחבל חמוש, אפילו שהוא לבש את מדי "כוח הריסון" של חמאס. בכל מקרה, נדמה שאין מנוס מהפקת לקחים בנוגע לנוהל מעצר "פרש טורקי", והפצת אותם לקחים במהירות לכוחות על-מנת למנוע מקרים דומים בעתיד.
על פי דיווחים פלשתינים והודעת צה"ל, המחבל שחצה לפנות בוקר את גדר המערכת המחבל הוא איש חמאס, וברשתות הפלשתיניות אף דווח כי אחיו נהרג בהפגנות על הגדר. למרות שישראל נוהגת דרך קבע להאשים את חמאס בכל הנעשה ברצועת עזה, הרי שהבוקר אמר דובר צה"ל, תת-אלוף רונן מנליס, כי איש החמאס פעל באופן "עצמאי", היינו, הגיע לבדו לגדר המערכת וככל הידוע אף ביצע את הפיגוע על דעת עצמו, ללא הכוונת חמאס.
הפרשנות לאמירה זו של דובר צה"ל היא שלפחות מבחינת הצד הישראלי, האירוע הסתיים ולישראל אין כוונה להרחיב את תגובתה על אף העובדה שמחבל השייך לחמאס חדר לשטח ישראל כשהוא חמוש ופצע שלושה חיילי צה"ל.
המדיניות הישראלית לא מפתיעה לאור העובדה שבמשך כשנה וחצי משחקות ישראל וחמאס באש אחת לכמה חודשים בכמה ימי קרב, ועוצרות את עצמן ברגע האחרון מגלישה לעימות נרחב. גם ירי של מאות רקטות לטווחים של 40 ק"מ ויותר, הרוגים ישראלים, ירי נ"ט לעבר שטח ישראל, ועוד, לא גרמו לממשלת ישראל לצאת למערכה נרחבת ברצועה ולשקם את ההרתעה הנשחקת לאורך זמן. גם כעת אין סימנים לשינוי במדיניות הישראלית, במיוחד כשהמערכת הפוליטית נמצאת, שוב, פחות מחודשיים לסבב בחירות נוסף השנה.
האינטרס הישראלי פוגש גם את האינטרס של ארגון הטרור השליט ברצועה, חמאס, שנדרש לתת תשובות לתושבי הרצועה הסובלים ממצב הומניטארי קשה, מקבלים שעות בודדות של חשמל ביום, נאלצים להסתפק במי שתייה לא ראויים, ועוד. מבחינת חמאס, עימות עם ישראל משמעותי. אובדן הכסף הקטארי שנכנס לרצועת עזה בידיעתה ובאישורה של ישראל, וכן אובדן ההקלות הישראליות וההישגים הנוספים של הארגון במסגרת שיחות ההסדרה עם ישראל.
למרות האינטרס ההדדי, הערכת המודיעין לשנת 2019 הצביעה על פוטנציאל נפיצות גבוה בגבול עזה, שהביא את צה"ל לקיים שורה של הכנות קדחתניות לקראת עימות אפשרי בחזית זו. רק אתמול דיווח צה"ל כי השלים תרגיל אוגדתי גדול באוגדת עזה שמסכם כחצי שנה של היערכות למערכה רחבה בזירה. הצבא, כך נמסר, השלים את היערכותו למערכה שמטרתה מתן מכה קשה לארגוני הטרור ברצועה בראשות חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלשתיני.
כל עוד לא יהיה שינוי דרמטי, נדמה שצה"ל ימשיך לשמור את התכניות האופרטיביות שלו במגירה, או מקסימום לתרגל אותן בשטח מידי פעם. הבעיה היא שבמזרח התיכון, כידוע, כל אירוע טקטי יכול להפוך לאירוע אסטרטגי, וניתן גם להניח שאם מספר הנפגעים בצד הישראלי הבוקר היה גבוה יותר, ישראל לא הייתה מסיימת את האירוע בתקיפה בודדת של עמדת חמאס על גבול הרצועה.