"אם הייתי כותבת תסריט על החיים שלי מאז אותו ערב נוראי שבו איבדתי את ניר ועד היום - ומעבירה אותו להוליווד - הוא היה נפסל על חוסר אמינות. הדבר הכי משמעותי עבורי הוא ניפוץ הסטריאוטיפים, שאנשים יעצרו לחשוב מה שווים הסטריאוטיפים האלה ולאן הם מובילים אותנו".
את הדברים מעוררי המחשבה הללו אומרת אילה כץ, אמו של ניר ז"ל מגבעתיים, שנרצח לפני עשר שנים בדיוק בבר-נוער, שבו שימש כמדריך בתל אביב.
בראיון ל"ישראל היום" מגוללת כץ את שעבר עליה בעשר השנים האחרונות והקשות. בשבוע שעבר היה בנה אמור לחגוג יום הולדת 36, אך חייו נלקחו ממנו על ידי אלמוני חמוש שהתפרץ למקום במוצאי אותה שבת, כשהוא לבוש שחורים ועוטה מסכה על פניו. היורה, שהמשטרה לא הצליחה לתפוס עד היום חשוב להדגיש, ירה ללא אבחנה, ורצח גם את ליז טרובישי בת ה־16 ופצע 11 אחרים, חלקם נכים עד היום.
למרות שהרצח טרם פוענח משתדלת כץ (58) שלא לגעת בגחלים הבוערות הללו, ולא לעסוק בספקולציות והשאלות שנותרו פתוחות ומדממות. "עבור החברה הישראלית משמעותי וחשוב לתפוס את הרוצח ולהבין מי עשה ומדוע, אבל לי כאמא ברור שמדובר בפשע שנאה, הרי אף אחד לא נכנס וירה באנשים בקהילה הגאה מתוך אהבה", היא מסבירה.
ניר כץ ז"ל ואמו אילה // צילום: באדיבות המשפחה
פועלת לסובלנות
במרוצת הזמן נעצר - ושוחרר - חגי פליסיאן, שנחשד ברצח תחילה אך זוכה לאחר שכל האישומים נגדו בוטלו. "כמובן שהסיפור עם הפלסיאנים עצר לי את הנשימה", מאשרת כץ, "אבל בחיי היום יום אני מתמודדת עם הגעגוע לניר. מה יעזור לי לשבת כל היום ולבסס תיאוריות על מה קרה שם? עד שלא יתפסו את הרוצח, לי באופן אישי לא מתאים לבזבז על זה אנרגיה ואני מעדיפה להיות במקום של פעילות למען סובלנות בחברה הישראלית, הכלה וכבוד הדדי. זה יותר חשוב לי מאשר להמשיך ולעשות ספקולציות מי הרוצח".
מאז שאיבדה את בנה, חיתנה אילה חלק מחמשת ילדיה והפכה לסבתא לשבעה נכדים. "אני מסתכלת על הנכדים שלי ואומרת לעצמי 'וואו', איך הם הפסידו כזה דוד. זו החמצה מטורפת, מצדו ומצדם. ניר היה בן אדם מדהים עם חוכמה אינסופית, גם של הראש וגם של הלב. ניר היה בחור שכל כך אהב להתנדב והייתה בו נתינה אדירה. הוא היה איש מחשבים מחונן ברמה גבוהה, ואני כאשת מחשבים תמיד התגאיתי בכישוריו. מירב, אחותו הקטנה, משרתת כיום בחיל המודיעין ביחידה מובחרת שבה שירת ניר בצה"ל כתוכניתן במשך שש שנים וחצי. אני בטוחה שניר היה גאה בה מאוד". ף על פי שהרצח טרם פוענח, משתדלת כץ (58) שלא לגעת בגחלים הבוערות הללו ולא לעסוק בספקולציות, והשאלות שנותרו פתוחות עדיין מדממות. "עבור החברה הישראלית משמעותי וחשוב לתפוס את הרוצח, אבל לי כאמא הרי ברור שמדובר בפשע שנאה. אף אחד לא נכנס וירה באנשים בקהילה הגאה מתוך אהבה".
במרוצת הזמן נעצר - ושוחרר - חגי פליסיאן, שנחשד תחילה ברצח, אך זוכה וכל האישומים נגדו בוטלו. "כמובן שהסיפור עם הפליסיאנים עצר לי את הנשימה", אומרת כץ, "אבל בחיי היומיום אני מתמודדת עם הגעגוע לניר. מה יעזור לי לשבת כל היום ולבסס תיאוריות על מה קרה שם?"
ליז טרובישי ז"ל // צילום: באדיבות המשפחה
"השיח נהיה מזעזע"
בעקבות האובדן, הכירה אילה את עולמות הקהילה הגאה והפכה לחלק פעיל במאבקם. הבן המנוח מונצח בין היתר ב"תוכנית ניר", שמעודדות שיח של קבלה, שוויון וסובלנות בבתי הספר של עמותת איגי (ארגון הנוער הגאה), ומרכז הדיווח של העמותה למען הלהט"ב קרוי על שמו. "בעשור האחרון חל שינוי חיובי מאוד בתפיסת קהילת הלהט"ב. היום הקהילה מגיעה למקומות שלפני עשור אי אפשר היה בכלל לדמיין. רק הפריסה של אירועי הגאווה שהיו בארץ השנה - מבית שמש ועד לטבריה - אלה מקומות שאף אחד לא היה מעלה על דעתו שאפשר לקיים שם אירועי גאווה", אומרת כץ וניצוץ נדלק בעיניה לרגע.
למרות השינוי החיובי, היא זועמת על אירוע הדקירה בשישי האחרון בהוסטל לנוער גאה שנפלט מביתו, ובו נפצע קשה נער בן 16 מטמרה. "עצוב לי לראות את הגל העכור שהגיע בתקופה האחרונה ואני באמת עדיין לא מבינה למה אכפת לאנשים איך אחרים חיים. אני רואה את ויכוחי האימים בטוויטר ונדהמת איך לא נותנים לאנשים שום רגע אחד אפילו לכאוב על כך שמישהו נדקר, ועוד על איזה רקע. הכול ישר מגיע לפוליטיקה. כל השיח שלנו נהיה מזעזע – שחור לבן, בעד או נגד. ברגע שיש אחוז אפילו קטן באוכלוסייה שאומר על הלהט"בים שהם סוטים או לא נורמלים, מגיע איתו גם אחוז שייקח ליד סכין או אקדח בהתאם".
