רוב הזמן אני אדם די שמח. תמיד מפרגן לאנשים, מתרגש לראות זוגות מאוהבים ומאושרים שעשו כברת דרך משותפת ובונים את העתיד שלהם ביחד. זה מקסים בעיניי.
עם זאת, אני חייב לציין (ואולי גם קצת להתלונן) שהעניין מתחיל טיפה להתיש, להעיק, לעצבן, והי - הקיץ רק התחיל.
כל הזוגות הדביקים האלה ולא רק מלחות, האוהבים הצעירים, המתאהבים מחדש (כן, את, גילה אלמגור), הסטרייטים, ההומואים, הלסביות, הדתיים, הדתל"שיים, כולכם - ואני מתנצל מראש אבל מישהו חייב להגיד את זה - בבקשה, בבקשה, תרגיעו עם החתונות!
בכל יומיים אני מוזמן (והולך!) לחתונה אחרת, בחור אחר, שכוח אל, בישראל. בכל יומיים אני צריך להפסיק את יום העבודה שלי מוקדם, לתדלק, להכין את הווייז, לקנות בגדים או לפחות להשתדל לא למחזר אותם, ועיזבו בגדים - מה עם המתנות? ושחלילה לא יישמע שאני קמצן או משהו. להפך, תשאלו את שלום מיכאלשווילי כמה אני מגהץ אצלו בכספת החתונות.
לכל הטורים של מושיק גלאמין
אבל בואו נעשה חישוב קל וקר. אני כבר בן 40, עדיין רווק, הומו נטול טיפולי המרה, מעולם לא היו לי חלומות על שמלת כלה בשום גוון, ומבחינתי אם אתחתן יום אחד זה יהיה הכי אינטימי שיכול להיות, רחוק מכולם, קרוב לאהבת חיי, רק אני והוא, הוא ואני.
רומנטי, נכון? נכון, אבל לא כלכלי. כלומר, אין שום סיכוי שאקבל בחזרה את הכסף או חלק ממה שהשקעתי ומשקיע במתנות לחתונות בעשור האחרון. אמרתי עשור? התכוונתי לחודשיים. אמנם אני די גרוע בחישובים, אבל ברור לי שכבר מזמן חרגתי מהמסגרת, אף שרואה החשבון שלי טוען שזו הוצאה מוכרת (נו באמת, מי זוכר לשמור הזמנות?).
ורגע, מה עם כל אלה שהיו שם וכבר לא? כן, כן, האוהבים לשעבר, אלה שהזמינו אותי לחתונה שלהם ועכשיו הם בכלל לא ביחד. הזוגות האלה שנופלים בסטטיסטיקה, שהתבלבלו, שתעו בדרך. מי יחזיר לי את הכסף שהשקעתי בהם? הם הרי עוד עלולים להתאחד עם אחרים, ואני שוב אהיה מוזמן לחתונות האחרות שלהם, ממש כמו בשיטת הפירמידה.
והאוכל! מה יהיה עם כל האוכל בחתונות? ועם זה שאני חייב לטעום הכל מהכל, כולל קינוחים ועוגיות יבשות? (כן, יש עוגיות יבשות בחתונות והן מהממות. ממוקמות בעמדת הקפה הצדדית ונפתחות למבוגרים ולי בלבד, בערך באמצע האירוע).
ומה עם מוזיקת הטקבומבום שעושה כאבים באוזניים? והאלכוהול? שגם משמין בטירוף וגם אסור כשנוהגים?
אני תוהה, האם עלי להתייחס לחתונות כאל מעשה הנאה או הונאה? האם יש כאן איזו עילה לתביעה ייצוגית?
אם תשאלו את אמא שלי, היא תגיד "כפרת עוונות" (גם היא כנראה לא רואה חתונה שלי באופק). אמא יקרה, מי כמוך יודעת שאני יכול לחטוא פה ושם, בעיקר בלילה מול המקרר, אבל אין סיכוי שהעוונות שלי מגיעים לסכומים האלה.
ושאלת השאלות: האם משבר גיל 40 שלי מתחיל עכשיו, או שאולי הפכתי בִן־לילה למבוגר הממורמר שמתלונן על כל דבר? נו טוב, שיהיה בשמחות!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו