מה מותר הטקסט הספרותי? כיצד התברך בחיי נצח מדומיינים, באפשרות להיחקק באבן, להזיז הרים ולכונן מחשבות, להיות נוכח גם כשזמנו עבר, להישלף מתהום הנשייה דווקא ברגע שבו נדמה היה כי התפוגג ונעלם באפלה? מה יש בסיפור, בעלילה, במסה הקצרה. מה הופך את היקום הבדיוני או העיוני לבר־סמכא, לתוצר המביט מן העליונים על יתר אופני הטקסט?
זו אינה חוכמת האיש ולא החשיבות העצמית ואף לא המסר המהדהד שנישא בעומקן של השורות. זהו אך ורק הייחוס של השפה. האפשרות שלה לחיות ולהתפתח באמצעות המשוררים והסופרים. שהרי בלעדי הספרות, השפה היתה רק אמצעי שימוש סטטי, קפואה בהווה, נתונה לגחמות. ההדים החשובים שהיא מספקת לנו מן העבר היו נתקלים במצב זה בקירות, נשמטים לאדמה.
הספרות היא חור שחור קריטי ביקום שלנו. בתוכו, השפה אינה כפופה לזמן. במרחב זה היא עשויה להשתנות או להישאר כפי שהיא, להרקיע לגבהים או לצלול לביבים.
תהליך רכישת השפה אצל האדם מתחיל בינקותו; אלא שלכולי עלמא אין זו כלל נקודת התחלה: השפה היתה לפני לידתו של האדם ותמשיך לאחר מותו; הוא רק אוחז בחבל ומצטרף למושכים.
השירה, אמר ת"ס אליוט, לא רק שצריכה לסייע לשפה להגדיר את הזמן, אלא גם למנוע ממנה להשתנות מהר מדי. חשבו על התמונה הזו: השירה כסכר המונע מנהר המילים להציף את החברה שחיה ממימיו. היא מווסתת, תוחמת ומכילה את השפה. אך היא אינה ממשטרת אותה.
בנאום הזכייה שלו בפרס נובל לספרות בשנת 1987, ביקש המשורר היהודי־רוסי־אמריקני יוסיף ברודסקי להבהיר כי לא השפה היא הכלי שבידיו של המשורר, אלא הוא - המשורר - הוא האמצעי של השפה להמשכיות קיומה. יפה הגדיר את מערכת היחסים שבין המשורר לשפה, כגוש מילים אנכי, שחור על גיליון נייר לבן, שמזכיר למשורר את מצבו שלו בעולם, ואת האיזון בין החלל לבין גופו. את הנאום אפשר למצוא בתרגום לעברית במבחר "פניני נובל", שראה אור בשנת 2005 בהוצאת כתר ואוניברסיטת חיפה.
"אדם הכותב שיר אינו כותב אותו מתוך חיזור אחר תהילת נצח, אם כי לעיתים קרובות הוא מקווה ששירו יאריך חיים אחריו", אמר ברודסקי בנאומו, "אדם כותב שיר כיוון שהשפה דוחפת או פשוט מכתיבה את השורה הבאה. בתחילת הכתיבה אין המשורר יודע מה יהיה בסופו של השיר, ולעיתים הוא מופתע מן התוצאה, מכיוון שלעיתים קרובות השיר טוב יותר משציפה, לעיתים קרובות מחשבתו נישאת רחוק מששיער. זהו הרגע שבו עתידה של השפה פולש אל ההווה שלה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו