השבוע יציינו במשכנות שאננים, בשורת אירועי תרבות, שני עשורים לפטירתו של המחזאי חנוך לוין. במסגרת תכנית שהות האמנים "רזידנסי" המופעלת בארץ, יגיעו במהלך הקיץ מתרגמים מרחבי העולם למרכז התרבות הירושלמי על מנת לעבוד על מחזותיו של לוין. התוכנית תכלול השנה מתרגמים רבים מן הרגיל, שיעבדו על מחזות שונים של לוין במהלך תקופת שהותו בירושלים. האירועים הללו הם עוד ניצחון של אישה שהכירה ואהבה את המחזאי – אלמנתו ליליאן ברטו, שהחליטה כשחקנית להתרחק מעשייתו של בעלה ככל יכולתה ועתה, אחרי מותו, פועלת לשמור על זכרו של בעלה המנוח.
לפני 18 שנים התחילה ברטו לנהל את עזבון חנוך לוין, דבר שגרם לה לגלות בעצמה צדדים שלא הכירה. במשך השנים האחרונות חרשה ברטו מדינות שונות בעולם עם עזבונו של בעלה המנוח, שכולל מעל שישים מחזות, כשהיא מתדפקת על דלתות ונפגשת עם כל גורם שרק יוכל להפיץ, לפרסם, להדפיס או להעלות אותם. ההצלחה הייתה חלקית, דלתות רבות גם נטרקו, אך היא לא מוותרת.
ליליאן ברטו. צילום: טלי בן אברהם
״הכל התחיל כשלפני 18 שנים, במקביל להיותי שחקנית, התחלתי גם לנהל את עזבון חנוך לוין, מספרת ליליאן. "דני טרץ׳ הנפלא, חברו הטוב של חנוך ומי שהיה הסוכן שלו, שניהל את העזבון עם מותו של חנוך, החליט שנתיים לאחר מכן לסיים את תפקידו. הילדים של חנוך היו צעירים וכמובן לא היו אופציה להחליף את דני, אז לא הייתה ברירה וקפצתי למים. עם השנים הבנתי שאני יכולה גם לנסות ליזום פרויקטים ולראות איך אני מרגישה בתוך כל זה. החלטתי לקחת את גוף היצירה הרחב שחנוך השאיר אחריו ולנסות להפיץ אותו. הרגשתי שכיוון שחנוך עשה את הדבר שאולי הכי קשה לעשות באמנות ופרץ דרך חדשה, המציא שפה חדשה בתיאטרון בכתיבה המבריקה והייחודית שלו, אני חייבת לעזור לה להיות מופצת ברחבי העולם".
איך התחלת?
"שנה אחרי שחנוך מת נסעתי לאנגליה, נפגשתי עם הוצאת ספרים מאוד יוקרתית, והצעתי להם בהתלהבות להכיר את מחזותיו של חנוך, לתרגם אותם לאנגלית ולהוציא ספר תרגומים לאור באנגליה. הם נפנפו אותי במשפט בריטי מנומס: 'יש איזה תיאטרון יהודי קטן בלונדון. תנסי, אולי אותם זה יעניין'. במילים אחרות, זרקו אותי מכל המדרגות. נעלבתי עד עמקי נשמתי. חזרתי מאוכזבת ונפגשתי עם נועם סמל שהיה אז מנהל הקאמרי כדי לשאול אותו מה אפשר לעשות. מאז ומתמיד נועם היה מחובר מאוד ליצירתו של חנוך, הוא החליט להקים את המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין שמטפל עד היום בכל בקשה שמגיעה מחול להעלות מחזות של חנוך".
ויש היענות ברחבי העולם ליצירות של חנוך? העולם כבר גילה את הפלא?
"דני טרץ׳ יזם בפולין פרויקט עצום של תרגומים של חנוך לוין שבזכותו התחילו לביים את מחזותיו גדולי הבמאים הפולנים ובראשם קשישטוף ורליקובסקי, מנהל תיאטרון ידוע בוורשה ואחד מבמאי התיאטרון הגדולים בעולם. ורליקובסקי, שנערץ על הקהל הפולני, ביים לפני כעשר שנים את 'קרום' ועזר בכך מאד לפריצה של המודעות למחזות של חנוך בפולין. בימים אלו הפקה שנייה שביים על פי 'אורזי מזוודות' מציגה בהצלחה גדולה בפסטיבלים ברחבי העולם. בצרפת, שתי מתרגמות נפלאות תירגמו מעל 40 מחזות, פרויקט אותו התחילה למעשה פרופסור נורית יערי וגם שם מוצג חנוך בתיאטראות החשובים ביותר. הבעיה הגדולה הייתה עם העולם דובר האנגלית. פיצוח תרגומיו של חנוך לאנגלית הוכח כאתגר לא פשוט".
ובכל זאת המשכת לנסות.
"למרות הקשיים חשבתי לעצמי שלא ייתכן שבלונדון, בירת התיאטרון העולמי, לא יידעו מי זה חנוך לוין. לפני כארבע שנים הכיר לי אמיר ניזאר זועבי, מחזאי ובמאי פלשתינאי מוערך, את דיויד לן, איש תיאטרון בריטי יוצא דופן שניהל את תיאטרון היאנג ויק 18 שנים וזכה בפרס אוליבייה למפעל חיים לפני שנתיים. דיויד ראה את 'שיץ' בבלגיה, המחזה תפס אותו בבטן והוא חיפש קשר לחנוך. אמיר חיבר בינינו ודייויד הכיר לי אנשים בלונדון מצמרת התיאטרון הבריטי כדי לנסות לעזור לי. במקביל, באדיבות המכון למחזאות, התחילו המתרגמים ג׳סיקה כהן ואבן פלנברג – שמתרגמים את חנוך בשיתוף פעולה, ונעמן תמוז מלונדון לתרגם את חנוך לאנגלית".
חנוך לוין. צילום: פסי גירש
ואיך זה המשיך להתגלגל?
"לפני כשנתיים בקשתי מדייויד לעזור לי למצוא הוצאת ספרים שתסכים להוציא את מחזותיו של חנוך לאור בבריטניה וכך פגשתי את הבעלים של הוצאת הספרים Oberon Books שהגיע לפגוש אותי, כשרק יום לפני כן ראה בוויקיפדיה מי זה חנוך לוין. ישבנו שעתיים וחצי, הראיתי לו חומרים של חנוך, וכעבור שבוע הוא התקשר ובישר לי שהחליט להוציא לאור ארבעה ממחוזותיו. במקביל המשיכו המתרגמים לתרגם עוד מחזות לאנגלית ואני המשכתי להפעיל לחץ על ההוצאה שתסכים לפרסם כמה שיותר מחזות. הגעתי עם התרגומים לאנגליה, לאנשים שכבר קצת הכרתי, בכל נסיעה הכרתי עוד מישהו, בכל פגישה דחפתי תרגום של עוד מחזה ועוד אחד. הרגשתי כמו ווילי לומן, גיבור המחזה 'מותו של סוכן', שהולך עם מזוודה מלאה. רק במקרה שלי היא הייתה מלאה במחזות, כשכל הזמן אני צריכה לשכנע שזה לא עניין שלי פרטי שלי עם בעלי המת, אלא באמת אוצר לעולם התיאטרון".
יש שמועה שהצלחת להגיע אפילו עד סין.
"לפני כמה שנים פנתה אלי בחורה סינית בשם יו ג׳ינג יי, שחיה בארץ, והציעה לתרגם מחזה של חנוך לסינית. הצעתי לה לתרגם אנתולוגיה ולא מחזה בודד. לפני שנתיים הוזמנתי לבייג׳ין להשיק את האנתולוגיה הראשונה של חנוך בסינית. כשחזרנו לארץ היה ליו רעיון להפיק את ההצגה 'אשכבה' בסינית, בסין. 'אשכבה' בבימויו של חנוך של תיאטרון הקאמרי ביקרה בסין שלוש פעמים והסינים מעריצים את ההצגה. המפיקה הסינית רצתה להעתיק את בימויו של חנוך, זה לא נראה לי רעיון טוב. הצעתי לה להפיק את 'אשכבה' בסינית בבייג'ינג עם צוות ישראלי, והכרתי לה את יאיר שרמן, במאי צעיר ומוכשר שבדיוק עבדתי איתו באותה תקופה על 'הלוויה חורפית' בתיאטרון באר שבע. היא התלהבה מהרעיון ואני שמחה לספר לך שב-17 ביולי ממש בשבוע הבא, עולה 'אשכבה' בבייג'ינג עם שחקנים סינים".
מה הדחף, מה האובססיה שפשוט תקפה אותך, ולמה דווקא עכשיו?
"לפעמים גם אני שואלת את עצמי מה זה. נדמה לי שזה נוגע בכמה מישורים. ראשית הדבר החשוב ביותר לחנוך היה שלא יפסיקו להציג את מחזותיו. אבל לא מדובר רק בזה. מדובר גם במשהו שקשור לעשייה האישית שלי. מאז שאני ילדה אני מאמינה שהכל אפשרי. הקשר עם חו"ל ועם מקומות רחוקים – שנראה שהסיכוי לשיתוף פעולה איתם הוא כמעט אפסי, שקשה להם לקבל מחזאים זרים לחיקם, ההרגשה שאין כלום כמו למשל עם הפרויקט באנגליה ופתאום יש, והסיפוק מכך שיש לי חלק משמעותי בזה, הוא עצום. אם אני מאמינה מאד במשהו, אני מרגישה שאני חייבת לעשות אותו ולא לוותר. זה משהו שתמיד היה בי ועכשיו הוא התעצם".
הרגשת לפני כן שיותר "מכתיבים לך את הדרך"?
"עד לפני 6 שנים רק שחקנית רפרטוארית. לפני 6 שנים עזבתי את הבימה בשיא הקריירה שלי, כי הקשיים הגדולים של הבימה השפיעו גם עליי ובתנאים שהוצעו לי החלטתי שאני לא ממשיכה. עזבתי כשאין לי כלום. יכולתי לפנות לתאטרון אחר ולהציע את עצמי לעבודה, אבל לראשונה בחיי החלטתי לא לעשות את זה, לעצור רגע ולהבין מה אני רוצה. מאז ההפקה בה הכרתי את חנוך, 'הילד חולם', גזרתי על עצמי שלא להשתתף יותר במחזותיו. היה לי חשוב להפריד את עצמי מחנוך. זו הייתה דרכי להרגיש שאני מוערכת כשחקנית בזכות עצמי. ללא קשר אליו. שאלתי את עצמי מה הדבר שהכי הייתי רוצה לעשות שלא עשיתי בתאטרון, והבנתי שלשחק טקסט של חנוך זה החלום שלי אחרי שנים שבהן אני מטפלת יום יום בעיזבון ובטקסטים, אבל לא מרשה לעצמי את הפריבילגיה לשחק אותם. לא רציתי להציע לתאטרון הפקה של חנוך איתי, כי זה נראה לי לא נכון, החלטתי לעשות מה שלא עשיתי קודם ולנסות ליצור הפקה עצמאית".
איך עשית את זה?
"פניתי למוני מושונוב ולדרור קרן חבריי הקרובים, והצעתי שנעשה ביחד קברט של חנוך. הם היו בתקופה שזה התאים גם להם והתחלנו לעבוד אצלי בבית בסלון. ערכנו, ביימנו ועשינו תפאורה ותלבושות בעזרת עצות טובות של חברים, וככה נולדה ההצגה 'אוי, אליאס, אליאס!'. קבענו הופעה בספריית אשדוד, סחבנו את הברזלים והתפאורה לבד, שכרנו רכב, ונסענו להופיע לראשונה עם ההצגה. קשה לתאר את תחושת הסיפוק והאושר שהיה לי כשהמופע שלנו התקבל כפי שהתקבל".
הצליח לכם.
"היום אנחנו חוגגים 350 הצגות ל'אוי אליאס אליאס', 150 הצגות ל״ עובדים על הזוגיות״ הפקה שיזמתי בהמשך עם יוסי מרשק, דניאלה לונדון שכתבה אותה ויוני רכטר שהלחין לנו את השירים, ואני מופיעה גם עם ערבים ספרותיים שונים שיזמתי של קריאת שירה לקהל, אחד הדברים האהובים עליי".
מתוך החזרות לגרסה הסינית של "אשכבה"
ביום רביעי הקרוב ייערכו אירועים לציון 20 שנה למותו של לוין במשכנות שאננים. איך זה גורם לך להרגיש?
"היוזמה של משכנות שאננים ומוטי שוורץ מנהלו, להקדיש השנה את תוכנית 'רזידנסי המתרגמים' ליצירתו של חנוך ולהביא לארץ מתרגמים לתשע שפות שונות, היא נפלאה. השפות אליהן יתורגם חנוך השבוע הן ברובן שפות בהן עדיין אין חשיפה מספיק רחבה של מחזותיו או בכלל לא כמו ספרדית, הולנדית, איטלקית ואפילו יפנית – שזה היה החלום שלי. חצי מהמתרגמים יתרגמו את 'הילד חולם' והחצי השני את 'מתאבל ללא קץ', שזה מחזה שלא עלה מעולם בתיאטרון".
מרגישה סיפוק ?
"האמת שכן. העבודה על העיזבון היא יומיומית ואני מקדישה לה חלק גדול מחיי. אז כשמשהו שאני יוזמת או שאני עובדת עבורו ימים רבים, קורם עור וגידים זו הרגשה טובה. אני נשואה כבר 18 שנים לבן זוגי מורן פלמוני ויש לנו את אלכסנדר שנולד לי מחנוך, ואת אלונה שנולדה לי ממורן, והעיסוק בעיזבון, למרות שיש ימים שאני מרגישה שהוא בהחלט מוגזם, נותן לי לצד אותן תחושות של חופש, עצמאות, יצירתיות, עניין וסיפוק – גם תחושה של הרמוניה בחיי האישיים. למדתי הרבה מניהול העיזבון. למדתי שאני יכולה לעשות דברים נוספים חוץ מלהיות רק שחקנית שתלויה בהצעות עבודה. הפחד הקיומי שלנו השחקנים, שלא ירצו אותנו יותר, מלווה אותנו בכל רגע בו לא מציעים לנו תפקיד. המשמעות של הרגשת העצמאות החדשה שקיבלתי בשנים האחרונות היא שאני יכולה קצת פחות לפחד".
***
ערב לזכרו של חנוך לוין יתקיים במשכנות שאננים ברביעי הקרוב 10.07 בשעה 20:00: "אני לא טוב בהתעמלות, אני במשוררוּת": מסע המחזות של חנוך לוין. בהשתתפות ליליאן ברטו, דרור קרן, פרופ' אבן פלנברג ומתרגמי מחזותיו של לוין ברחבי העולם
הכתבה פורסמה לראשונה באתר onlife https://www.onlife.co.il/?p=194641
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו