"לא הייתי במקום ובזמן שעניינים רומנטיים עניינו אותי. היו לי הזדמנויות, אבל רציתי לחכות ולחוות את האהבה הראשונה שלי בגיל 18, ולא כשאני נערה. במקום זה העדפתי לעבוד ולעשות כסף".
בעוד פחות מחודש אלין כהן תהיה בת 18, וחשבון הבנק שלה כבר במצב מספיק טוב כדי לאפשר לה לשנות סטטוס. לאחרונה היא מנהלת קשר דיסקרטי עם טום שלח, בנו של שחקן הכדורגל אמיר שלח ונכדו של יצחק שום. כשאני שואל אותה עליו, זאת הפעם הראשונה בראיון שהיא לא שולפת את התשובה במהירות, והמבוכה משתלטת על פניה.
• יד המלך: הכוכבים שהתחילו ב"סיינפלד"
• קולו של דור: המהפכה של "סיינפלד"
• חידון ידה ידה: יודעים הכל על "סיינפלד"?
• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
"הכרתי אותו דרך חברה משותפת. זה ממש בהתחלה, אבל זה מרגיש טוב. הוא איש שיחה, ויש בינינו כימיה מהממת".
ההורים שלך מעורבים?
"בכל דבר שאני עושה, הדעה של המשפחה שלי חשובה לי. גם לגביו. אין דבר כזה שאעשה משהו שהם לא יידעו עליו".
באיזה שלב עדכנת אותם?
"אמא מעודכנת מהווטסאפ הראשון, וכל השאר - ברגע שזה הרגיש טוב והתקדם טוב. היה חשוב לי לעדכן אותם, כדי שלא ישמעו את זה ממקום אחר".
את מקבלת הרבה פניות מגברים?
"כן, אבל לא פותחת, לא קוראת ולא עונה. פשוט מתעלמת. ליתר ביטחון, האינסטגרם שלי פתוח גם בטלפון של אבא וגם בטלפון של אמא, ואם אמא רואה הודעות כאלו, היא מוחקת אותן עוד לפני שהספקתי לראות".
יש פונים אובססיביים?
"אם לא עונים להם, הם מפסיקים בסוף. אני מרגישה שאני קצת משדרת 'אל תתקרבו אלי', וכנראה לכן הרחקתי את זה ממני. לא נטרלתי מעצמי את המיניות, אני מאוד נשית ומטופחת ורוקדת ליידי סטייל, אבל בהקשר הזה של גברים שמתי לעצמי חסימה, וכל מה שהיה קשור לזה לא חדר אותי".
"יש בינינו כימיה מהממת". טום שלח // צילום: מתוך האינסטגרם
אז השמועות על קשר עם ברק שמיר לא היו נכונות?
"ברק ואני חברים מאוד טובים. השתתפנו יחד בקליפ של עדן בן זקן כזוג, והקהל לקח את זה צעד אחד קדימה. לא היה שום דבר רומנטי".
* * * * *
קבענו בבית קפה בקניון רמת אביב, וכשאלין הגיעה, היה קשה מאוד לפספס אותה. היא ירדה במדרגות הנעות, מתוקתקת מכף רגל ועד ראש בג'ינס צמוד, איפור מושלם ותיק יד לבן מהקולקציה החדשה של מותג העל בלנסיאגה.
השמועה על נוכחותה פושטת בתוך דקות, ואט־אט מקיפים אותנו יותר ויותר נערות ונערים, שממש במקרה בוחרים להתיישב סביבנו. אלין אפילו לא מבחינה בהתקהלות סביבה.
היא בתם של יורם כהן (49), קצין צה"ל לשעבר ועו"ד במקצועו, ומירי (48), מאפרת בהכשרתה והיום המנהלת האישית שלה. יש לה שלושה אחים: מתן (24), ליאן (בן 22, קיצור של "לי אלוהים נתן"), ונחמן אוריאן (11). "אלין זה קיצור של 'אלוהים לי נתן'", היא מסבירה.
תאונת האופניים שעברה בגיל 8 היתה האירוע שעיצב את חייה, וגם את חיי משפחתה. "רכבתי עם שתי חברות ומעדתי. כלפי חוץ נפגעתי רק ביד וברגל. בלילה לא הרגשתי טוב, והוריי לקחו אותי לבית החולים הלל יפה. בדקו אותי ורצו לשחרר אותי, אבל לאבא שלי היתה אינטואיציה והוא ביקש שיעשו עוד בדיקת ראש. עשו לי סי.טי וגילו שיש לי דימום במוח. העבירו אותי מייד לתל השומר.
"בדרך, אבא שלי דיבר איתי על בית הספר ולא ידעתי על מה הוא מדבר. כשהגענו, הכניסו אותי לניתוח קשה של שמונה שעות. הכינו את ההורים שלי לכל תרחיש אפשרי. אמרו להם שגם אם הניתוח יצליח ואצא ממנו, אי אפשר לדעת באיזה מצב אהיה. יכולתי להישאר נכה בחצי ראש, או משותקת. יצאתי מזה בנס".
היא יצאה בחיים, אבל אחרת לגמרי: כמעט כל הזיכרון שלה נמחק. היא לא זכרה קרוא וכתוב, וחוויות הילדות נעלמו כלא היו. בשבועות שאחרי הניתוח היא שכבה בטיפול נמרץ, ולאחר מכן הועברה לשיקום בתל השומר.
כהן חושפת צלקת ענקית בחלק הקדמי של הראש, שאותה היא מקפידה להסתיר בעזרת השיער. "אם תיגע פה, אתה תרגיש את הצורה של הצלקת לאורך כל הראש. הייתי אז עם קרחת ונפוחה, אבל זה בכלל לא היה פקטור".
מה היה החלק הקשה ביותר בשיקום?
"עד התאונה הכל היה מושלם. הייתי הנסיכה של הבית, מקובלת חברתית, עושה את מה שאני אוהבת. שבוע לפני התאונה הודיעו לי שהתקבלתי לבית ספר למחוננים, וכשהתעוררתי מהניתוח לא זכרתי לקרוא, לכתוב, אותיות ומספרים. לא ידעתי כמה זה אחד ועוד אחד. הייתי במצב הכי מושלם, והגעתי למצב הכי נמוך.
"כילדה, הבנתי שאני פירקתי את כל האידיליה שהיתה במשפחה - אמא שלי היתה מרוסקת, אבא הפסיק לעבוד, והאחים שלי היו רק סביב הטיפול שלי. הרגשתי שהמשפחה מתפרקת, ואני אשמה בזה. ברמה האישית, הפסקתי לרקוד, שזה היה הדבר הכי משמעותי בחיים שלי".
מה את זוכרת מלפני הניתוח?
"אני לא זוכרת את רוב הדברים. אם תראה לי עכשיו תמונה שלי כילדה, אבין שזאת אני, אבל לא אזכור מה עברתי באותו רגע, ולא אוכל לספר לך עליה או לתאר מה קרה שם.
"הייתי צריכה להתחיל הכל מההתחלה. במשך שנה הייתי בשיקום, גם פיזי וגם של הזיכרון. אחי היה מכין אותי למבחנים של כיתה ג', הייתי עושה אותם, מצליחה בהם, ושעה אחר כך לא זוכרת כלום. יש דברים שעד היום קשה לי לזכור".
ואיך טיפלת בזה?
"התחלתי ללמוד לזכור דברים דרך קומבינציות של ריקוד. בשבילי ריקוד הוא לא סתם תחביב או מקצוע, אלא הדרך שלי לזכור ולאמן את המוח. הקליטה היחידה שלי היא בקומבינציה, היא מהירה מאוד, ועד היום לא יודעים להסביר את זה. כשאני צריכה לזכור דברים, אני מלבישה עליהם צירופים של ריקוד, וכשאני רוצה להיזכר, אני משחזרת את הקומבינציה.
"כשחזרתי לרקוד הייתי צריכה לאסוף את השיער, וכולם דיברו על הצלקת שלי. הרגשתי שאנשים מסתכלים עלי בתור 'אלין שעשתה תאונה' וחושבים שמשהו בי לא בסדר. שנאתי את זה. אני חושבת שזו היתה התקופה שהצבתי לעצמי מטרה: אני פה כדי להוכיח".
את ההשלכות של התאונה היא נושאת עד היום. "אנשים בחוץ רואים את התוצאה הסופית ואת הקמפיין בטלוויזיה, אבל אני מתמודדת עם הרבה דברים בדרך. דברים שאני לא מאחלת לאף אחד. אני מתאשפזת לעיתים קרובות מחשש לדלקת קרום המוח. אני סובלת הרבה מאוד מכאבי ראש, וכשאני אומרת כאבי ראש, אני מתכוונת לכאבי תופת. ואין לזה פתרון.
"לפעמים אני לא מסוגלת לעמוד, לתפקד או לנהל שיחה. יש מצבים שאני מתנתקת ולא מבינה איפה אני נמצאת, או שאני לא מסוגלת לעמוד באור וחייבת חושך. מה שהכי מלחיץ זה שאני לא יודע מתי זה יכול לקרות. זה יכול לקרות על הבמה, זה יכול לקרות בצילומים, וזה יכול לקרות באמצע ריקודים. כשזה קורה, זה אבוד".
יש לך תמיד כדורים בתיק?
"תמיד. פעם בכמה זמן אני מחליפה, כי הגוף מתרגל והכדורים כבר לא משפיעים".
* * * * *
היא פרצה לתודעה הציבורית לפני חמש שנים. מפגש אקראי עם מלהקת במהלך סיבוב בקניון הביא אותה לשעשועון "הבנים והבנות" בערוץ הילדים, ואף שהודחה כבר בשליש הראשון של העונה, הסיפור שלה הותיר את הרושם הגדול ביותר.
"התכנון שלי היה להיות רקדנית, וכל עניין הפרסום לא עניין אותי. הלכתי לאודישן בלי שום מחשבה להתפרסם, וסיפרתי את סיפור החיים שלי. הם התלהבו שבאתי כאחת שבאה להעביר את המסר שלה, ולא על תקן הילדה היפה.
"מבחינה חברתית הצלחתי מאוד, אבל הודחתי מוקדם. זה לא הזיז לי, כי לא היו שאיפות בתחום, אבל למרות ההדחה, העניין סביבי נמשך. לא הייתי כבר חלק מהתוכנית, אבל הרעש סביבי לא נגמר. הרגשתי שאנשים מתעניינים בי, קיבלתי הרבה הודעות על המוצרים שאני משתמשת בהם ועל הריקוד שלי".
יש לך הסבר לזה?
"בראייה לאחור אני חושבת שמהיום הראשון הגעתי בלי מסכות, הייתי אותנטית. וזה אחד הדברים שחשוב לי לשמור עליהם עד היום".
כהן זיהתה את הפוטנציאל האדיר שגלום בה והגדירה מחדש את המושג "מינוף". עוד לפני שמלאו לה 15 העלתה ליוטיוב את הסרטון הראשון שלה: מדריך איפור בהשראת קיילי ג'נר. בתוך ימים ספורים היא צברה מאות אלפי צפיות. "הודעתי להורים שלי שאני לא צריכה את התמיכה הכלכלית שלהם, רק שיהיו איתי", היא אומרת.
"הודעתי להורים שלי שאני לא צריכה את התמיכה הכלכלית שלהם". בגיל 15, במפגש מעריצים בתחילת הדרך // צילום: יהושע יוסף
כמות העוקבים שלה הלכה ועלתה בטור הנדסי. כעבור שנה וחצי היא כבר הוציאה לדרך את המוצר הראשון שלה - שפתונים.
"כשיצאתי לדרך עם השפתונים, היה חשוב לי שהם יהיו מושלמים, בצבע הנכון ובעמידות הנכונה. בהתחלה מכרתי דרך הרשת. אחר כך הגיעה הצעה מרשת גדולה (סופר־פארם; ע"ס), אבל סירבתי. העדפתי להמשיך למכור אונליין, כי ידעתי שבשלב הזה אני צריכה להמשיך במקום שבו צמחתי.
"האסטרטגיה שלי היתה לשמור על נחשקות, ושאנשים יידעו שמאוד קשה להשיג את המותג אלין כהן. שכל מי שתיכנס לחנות ותצליח להשיג את המוצר שלי, תתרגש כמו שהיא מתרגשת כשהיא מוצאת מוצר בחו"ל אחרי הרבה חיפושים. לא רציתי שמישהי תקנה מוצר שלי 'על הדרך', אחרי שקנתה ספריי לשיער. עד היום, כשהקהל שלי קונה את המוצרים שלי, אני רואה עליהם את ההתרגשות".
אחרי השפתונים החלו להימכר באינטרנט גם מוצרים נוספים שלה - מסקרה, פודרה, שימרים, ליפסטיקים, ועוד. קרוב ל־50 מוצרים בסך הכל, בטווח מחירים שבין 89 ל־149 שקלים, כשהיום האימפריה של אלין כהן מגלגלת מיליונים.
* * * * *
בדצמבר 2017 היא התחילה למכור את מוצריה בדיוטי פרי בנתב"ג. מהחודש שעבר הם נמכרים גם ברשת BE (לשעבר ניו פארם). בנוסף, היא פרזנטורית של seven מבית אופטיקנה ומשיקה עם המותג קולקציית קפסולה, ובקרוב גם תוציא לראשונה שיר ראשון.
איש במשפחה לא דמיין שבתוך פחות מעשור תהפוך הילדה שהיתה בסכנת חיים לבוסית של הבית. חלוקת התפקידים הרשמית במותג היא כזאת: אבא יורם אחראי לחוזים, לייעוץ המשפטי ולהתנהלות עם הגופים הגדולים. אמא מירי מופקדת על ניהול היומן וליווי צמוד. לראיון הזה מתייצבים שני ההורים יחד, אם כי כבר בהתחלה הם מבקשים לא להיות מצוטטים בו.
האח מתן הוא מנהל המשלוחים והאספקה, והאח ליאן הוא מנהל הלוגיסטיקה ואחראי על העבודה במפעלים ועל הקשר עם הספקים. אלין: "אני השם והפנים של הכל, אבל זה עסק משפחתי".
מתי הבנת שיש פה משהו עם פוטנציאל והחלטת לצרף אלייך את ההורים?
"חצי שנה אחרי שעלה הסרטון הראשון, הבנו שזה כבר גדול, ואמא החליטה שהיא עוזבת הכל ומתחילה לעבוד איתי בזה. היא לא הסכימה שאסע לבד ברכבת או במונית, ולקחה אותי לכל מקום. היא לא זזה ממני. אבא שלי הצטרף לאופרציה ברגע שהתחילו להיות חוזים רציניים, שדרשו הבנה בתחום. זה מזל גדול שיש לי אותם".
ונעורים? בילויים? אהבות ראשונות?
"בדיוק דיברתי השבוע עם ההורים שלי על זה שלא היה לי מרד נעורים. הגעתי לגיל 18, ובשום שלב לא מרדתי בשום דבר".
מה קורה כשיש חילוקי דעות מקצועיים?
"יש חילוקי דעות, כי עם כל הכבוד לזה שאנחנו משפחה, מדובר פה בעסק שצריך לגלגל כסף וצריך להמציא את עצמו כל הזמן מחדש. כשיש משהו שאנחנו לא מסכימים עליו, אני מקשיבה לכולם, אבל בשורה התחתונה, המילה האחרונה היא שלי. אני מאוד מאמינה באינטואיציה שלי והולכת איתה".
תני לי דוגמה למקרה שלא הסכמתם ביניכם.
"כשקיבלנו את ההצעה הגדולה מרשת הפארם, ישבנו איתם בפגישה ואמרתי להם 'לא'. אפילו לא חיכיתי לשמוע מה אמא ואבא יגידו. אני זוכרת שאבא נתן לי בעיטה מתחת לשולחן, כי הוא לא הבין איך אני מסוגלת לוותר על כל כך הרבה כסף ולהגיד לא לרשת כל כך גדולה".
איך באמת?
"יש לי אסטרטגיה: אני מכוונת מאוד גבוה, ואני יודעת מה אני רוצה ולְמה אני מצפה. אני מאמינה שיש דרך שאני צריכה לעבור. אחרת, מה שבא מהר, הולך מהר. אני מאמינה בעבודה קשה ובהתמדה, וההצעה שלהם הגיעה בשלב מוקדם מדי".
לא כדאי להקשיב למישהו שיש לו ניסיון יותר עשיר משלך בעסקים?
"את הצד העסקי למדתי מאבא. הייתי הולכת איתו למשרד ומקשיבה לו מדבר, רואה איך הוא מנהל משא ומתן, והכל עבר אלי. כשהוא מציע לי משהו, אני מקשיבה. אבל אם הבטן אומרת משהו אחר, אני אלך עם הבטן".
מצד אחד הם ההורים שלך, ומצד שני את הבוסית שלהם. מי שולט במי?
"אני לא מתנהלת כאילו אני הבוסית שלהם, והכוח שלנו הוא שיתוף הפעולה. אני לא נותנת להם את ההרגשה שהם עושים מה שאני אומרת ושאני יותר מהם, כי לא הייתי מצליחה בלעדיהם".
מה קורה כשאחד האחים בא לעבודה בלי חשק?
"זה לא שכיר שבא לעבוד אצל מישהו זר. לכולם אצלנו יש אחריות ואינטרס בעבודה הזאת, כי הם רוצים להצליח בדיוק כמוני".
מה התפקיד שלך במנגנון?
"אני מעורבת בכל תהליך היצירה. אני הולכת ובודקת שלב אחרי שלב, רואה כל דבר, עושה קבוצות מיקוד. מה נכון לעכשיו, איך תיראה האריזה, ומה הדבר הבא שייצא. זה לא סתם מותג, אלא אני הפרסונה שעומדת מאחוריו. כשרואים אותי שמה אודם מסוים, רוצים לשים אותו גם.
"אני הולכת הרבה למפעל כי חשוב לי לראות ולהיות מעורבת. אנחנו מנהלים הכל, אבל יש עובדים שעושים את העבודה בפועל.
"היינו במפעלים בכל העולם, אבל נכון לעכשיו הרגיש לי נכון לייצר הכל בארץ. היה חשוב לי לתת פרנסה לאנשים המוכשרים שלנו, וככה גם יש לי יותר בקרה ושליטה על הדברים. חוץ מזה, כל המוצרים שלי מיוצרים במפעל שנקרא 'המשקם', שזה מפעל שמעסיק בעלי מוגבלויות. למרות שהיו לי אפשרויות יותר טובות, בחרתי בהם, במיוחד בגלל מה שעברתי".
* * * * *
במקביל לעבודה, המשיכה אלין את לימודיה. "הייתי בכיתת בנות בבית הספר הרב־תחומי בחדרה, וכל העיניים היו עלי. הרגשתי שיש עלי הרבה ביקורת, וזה בא לידי ביטוי בשיעורי הריקוד. האשימו אותי שאני מקבלת את הסולואים בגלל שאני מפורסמת, ולא בגלל הכישרון.
"דווקא אחרי שהתפרסמתי ציפיתי שיבואו ויפרגנו לי, אבל קרה בדיוק ההפך. לא תמכו בי בבית הספר ולא בכיתה. החברות באו אלי ואמרו לי: 'תהיי פחות בולטת'. אבל לא אומרים לכדורגלן טוב לא להבקיע גול. מבחינתי, אני אתן את המקסימום כדי להיות הכי טובה. עד שהחלטתי לעבור בית ספר, כי לא היה לי כיף.
"עברתי לגימנסיה חדרה, תיכון פרטי לתלמידים עם קשיים ולצעירים שיש להם קריירה. כמות הפרגון שקיבלתי שם היתה מטורפת. לא הייתי תלמידה מצטיינת, גם בגלל הקושי שלי לזכור דברים, אבל ידעתי שאני רוצה לסיים 12 שנות לימוד".
היא סיימה שם את הלימודים במגמת שיווק, חמש יחידות. עבודת הגמר שהכינה היתה על העסק שלה, ועליה קיבלה את הציון 100.
היום יש לך חברות?
"רובן חברות ילדות, שאני יכולה לספור על אצבעות כף יד אחת, כי חשוב לי שהחברות שלי יבינו את העשייה שלי. הן מדהימות, ואני מוצאת זמן בשבילן. בתחילת הדרך החברות ארזו איתי את המוצרים, כי עוד לא היה לנו מפעל שעשה את זה. גם היום הן לפעמים מצטרפות אלי לעבודה, וכשאנחנו חוזרות, הן אומרות לי: 'איך את מצליחה? זה מטורף'".
בדיעבד, מה יש בך שאין באחרות, שדווקא את זו שהצליחה לבלוט?
"אני חושבת שהסיפור שלי עניין הרבה אנשים, כי הראיתי משהו אחר. לא הראיתי מישהי מושלמת, כמו רוב המפורסמות היום, אלא יופי אחר - עם צלקת ענקית בראש, חיים אותנטיים, ארוחות שישי ומשפחתיוּת.
"לצד זה הבאתי מותג איפור עם מסרים. אחת הקולקציות שלי נקראת BE YOURSELF, וכוללת שישה שפתונים עם מסרים - תהיי חזקה, תהיי אמיתית, תהיי ייחודית, תהיי יצירתית, תהיי אוהבת ואהובה, ותהיי מי שאת".
את חושבת שיש קשר בין סוג האודם לבין האנרגיה והמוטיבציה של האישה?
"אנשים מתייחסים לזה בשטחיות, אבל אם מישהי שמה את האודם הזה ואומרת לעצמה 'היום אני חזקה' - עשיתי את שלי".
* * * * *
חודש אפריל 2017, סינמה סיטי גלילות. מאות ילדים נרגשים ומתוחים ממתינים לרגע שבו תעלה מושא ההערצה שלהם לבמה, אבל הם לא יודעים שהדרמה הגדולה מתרחשת בכלל מאחורי הקלעים.
"הוזמנתי להנחות את טקס פרסי מיוזיקלי, ושנייה לפני, ליאון שניידרובסקי ואני עלינו לבדיקת סאונד אחרונה, והרגשתי שאני מתמוטטת. אני זוכרת שאמרתי לאמא שלי: 'תחזיקי אותי כי אני נופלת, אני לא מבינה איפה אני'. אחרי כמה שניות נפלתי.
"כמה דקות אחר כך התאוששתי, עליתי לבמה ועשיתי את העבודה שלי. אחרי שירדתי מהבמה התמוטטתי שוב. לקחו אותי מייד לבית חולים, והייתי מאושפזת עשרה ימים עם חשש לדלקת בקרום המוח".
יכול להיות שזה קשור ללחץ מהאירוע?
"לא, אני מתמודדת עם דברים הרבה יותר מלחיצים. פגישות עם מנכ"לים, אירועים גדולים. האירוע הזה לא הטריד אותי. אין לי פחד במה, אני אוהבת ונהנית מזה".
חשבת לוותר על ההנחיה באותו יום?
"אין דבר כזה. כולם בהפקה ידעו שאני לא מרגישה טוב, אבל אחרי שהתאוששתי, ראו שאני מסוגלת להופיע. יש פה אלפים שהגיעו בשבילי, ואני לא אעלה לבמה? זה לא יקרה".
כשאת יוצאת מאירוע עם אלפי אנשים שבאים לראות אותך, מה את מרגישה?
"זה ממש לא מובן מאליו בשבילי, ולכן מי שבא, אני מצטלמת איתו וחותמת לו. כי אם הוא בא כדי לראות אותי, מי אני שלא אתנהג אליו בכבוד. אני יוצאת מותשת, מסופקת, מלאת הכרת תודה, וגם חושבת על הדבר הבא שאני צריכה לעשות. איך אני גורמת להם לבוא שוב, ומה הדבר הבא שאני עושה".
לקראת סוף השנה היא צפויה להתגייס, והתפקיד שאליו היא מיועדת עדיין נמצא בדיונים. "בגלל התאונה, הצבא לא רוצה לגייס אותי, ולכן הפרופיל שלי מאוד נמוך. אבל חובתי לשרת את המדינה, אין סיכוי שלא אתגייס".
* * * * *
אז בזמן שבני השכבה שלה מעבירים את החופש הגדול האחרון בחייהם בחו"ל או ברביצה על החוף, אלין כהן מעדיפה לעשות עסקים.
"בגלל התאונה, הפרופיל שלי מאוד נמוך, אבל אין סיכוי שלא אתגייס". כהן // צילום: רינתי דור
"אני רואה את חברות שלי, ומה שהן עושות אלה דברים שלא מעניין אותי לעשות. לא ללכת לים, לא לשבת ביחד בשישי בערב ולא ללכת למועדונים. אותי מעניין העתיד שלי. אני הרגשתי מה זה שהחיים יכולים להיגמר ברגע, ואני רוצה לחיות את הרגע. מבחינתי לחיות את הרגע זה להגשים את עצמי, ולהגשים את עצמי פירושו לעבוד".
את לא חוששת שתתעוררי בעוד עשר שנים ותגידי לעצמך: פספסתי את הנעורים?
"יכולתי להתחיל לעבוד בשלב יותר מאוחר, אבל בחרתי להתחיל מוקדם. ברור שיש קשיים, אבל אני עושה את מה שאני רוצה, אני נוסעת לשבוע האופנה ופוגשת את אנה דלו רוסו וג'יג'י חדיד, ואני עושה דברים שנערה בגילי לא זוכה לעשות. מבחינתי, אני קוטפת את הפירות כבר עכשיו.
"זה שיש לי את התמיכה של המשפחה ואת המודעות העצמית, מחזיק אותי על הקרקע. אני לא כאן כדי להתפרסם. הפרסום הוא תופעת לוואי, שלא מניעה אותי ולא מעסיקה אותי. אני באה לעשות עסקים".
עד כמה את מעורבת בענייני הכספים?
"אני יודעת הכל - כמה אני מייצרת, כמה אני מוכרת, וכמה אני מגלגלת. יש חשבון בנק של החברה, ויש את החשבון הפרטי שלי. בכל חודש יוצאת משכורת לכל אחד מהעובדים, וגם לי. אני יודעת מה המצב בכל אחד מהחשבונות בכל רגע.
"כמה שאני מרוויחה - אני רוצה עוד. אין מה לעשות, זה העולם היום. המטרה שלי היא לא לגדול במספר העוקבים באינסטגרם (686 אלף, נכון לאמצע השבוע) או לקבל עוד קמפיין, כי אני לא עוד כוכבת רשת. המטרה שלי היא לגדול בעסקים ולדאוג לעתיד שלי.
"כל מה שעשיתי, עשיתי עם הכסף שלי, בלי שקל אחד מההורים. גם ההשקעה הראשונה, שאמנם היתה נמוכה, נעשתה מהכסף שהיה לי. עד היום אני שומעת אנשים שאומרים שהכל מהכסף של אבא שלי. זה לא נכון. מהרגע הראשון באתי אליו ואמרתי לו שמלבד התמיכה שלו כעורך דין, אני לא צריכה כלום.
"אני מעריצה אנשים שיצרו משהו שהוא שלהם. הרצון להצליח טמון בי. לעשות משהו שלא עשו לפניי, ולא ללכת עם הזרם, אלא תמיד לעשות משהו אחר".
על מה את מבזבזת את הכסף?
"אני משקיעה אותו שוב ומגלגלת אותו. הכסף שלי תמיד מתגלגל. על כל שקל אני רוצה לעשות עוד שקל. עכשיו, כשאני כבר בת 18, מעניין אותי להשקיע בתחום הנדל"ן".
מה הדבר הכי יקר שקנית?
"ב־2017, כשנסענו בפעם הראשונה לשבוע האופנה, אמא שלי ראתה בחנות במילאנו תיק של גוצ'י שהיא מאוד אהבה, ועלה כמה עשרות אלפי שקלים. אחרי שיצאנו, חזרתי לשם וקניתי לה אותו. זה שיש לי את האפשרות לקנות לה את התיק משמח אותי. לאחרונה גם קניתי רכב לאח שלי. אם יש משהו שאני רוצה לעצמי, אני אקנה אותו".
כמו תיק הבלנסיאגה שאת מחזיקה עכשיו?
"כן, קניתי את התיק ושני זוגות נעליים שלהם".
מי מודל החיקוי שלך?
"אני קודם כל אלין כהן, ואני לא מסתכלת על אף אחד ואומרת שאני רוצה להיות כמוהו. אבל אני לוקחת השראה מההורים שלי, מקים קרדשיאן, מקיילי ג'נר, מקיארה פראני, ומכל האנשים שהצליחו במשהו. אם אעשה העתק־הדבק, זה לא יעבוד".
אמרו שיש דמיון בין אחת האריזות שלך לאריזה של קיילי. בשתיהן רואים שפתיים עבות, שנוזל מהן צבע של האודם.
"באותה מידה אתה יכול להשוות את זה לג'פרי סטאר, אבל היא לא הראשונה שעשתה את זה ולא האחרונה. הוצאתי קולקציה של שפתונים, אתה בטח לא מצפה שאשים על האריזה צילום של אוזניים.
"לעומת האחרות, אני מיזגתי בין העין לשפתיים, בחרתי שני איברים שמסמלים רגש. אתה יכול לטעון שיש דמיון ולהשוות אותי לקיילי ג'נר, זה רק כבוד בשבילי. אבל אתה גם יכול להשוות את קיילי לאחרות. מבחינתי כל השוואה כזאת זה רק עוד רעש ברשת".
איפה טעית עד עכשיו?
"אני מאוד מחושבת, ואין משהו שעשיתי שבדיעבד הייתי עושה אחרת, למרות שזה בסדר גם להיכשל. זה חלק מהדרך, וזה בטח עוד יקרה".
חטפת הרבה ביקורת אחרי שהעלית באינסטגרם תמונה שקידמה מכון שעושה המסת שומן.
"אני לא מפרסמת המסות שומן, וגם לא עשיתי בעצמי. כנערה סבלתי מאקנה, ואחרי שניסיתי כל קוסמטיקאית אפשרית, המכון הוא זה שטיפל בי. פרגנתי להם על האקנה, לא על המסות השומן. אני מרגישה שסתם תקפו אותי, אבל אין לי בעיה להתמודד עם ביקורת, ואמרתי את מה שהיה לי להגיד".
אצלך הכל טבעי?
"כן".
כולל השפתיים?
"ברור, וזה אבסורד ששואלים אותי את זה מגיל 13. אני מבינה למה שואלים, ועשיתי קריירה על השפתיים שלי, אבל הן לגמרי שלי. בכל מקרה, אם מישהי מרגישה צורך לשנות - אני בעד".
מה הלאה?
"כל דבר שאני עושה, אני בשוֹק ממנו. השאיפה שלי היתה להיות עורכת דין, ללמד ריקוד, ואולי־אולי שיהיה לי ליין של אוֹדם על שמי. היום יש לי תלמידות משלי לריקוד בסטודיו פעם בשבוע, יש לי מותג על שמי, ובעזרת השם, גם אהיה עורכת דין כמו אבא.
"אני מאמינה שהצעד הבא שלי יהיה בינלאומי. הייתי בלוס אנג'לס בפגישות, ואני לגמרי מאמינה שזה יכול לקרות".
מה לגבי הנחיה ומשחק?
"מעבר למותג ולעסקים, אני כן אלין כהן הפרסונה. אני רואה את עצמי גם כשחקנית וכמנחה, וזה עוד יקרה". √
erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו