יש לעשות הכל כדי לא לשבור את הכלים, כדי לא להתבצר בעמדות של שנאה, כעס ונקמה. הבסיס לבואם של יהודי אתיופיה היה בסיס של קבלה עמוקה של הערכה לעדה שבמהותה היא סובלנית ומתנהלת על פי הערכים של קבלת האחר ושל רוגע ונעימות ודרך ארץ.
צילום: משה בן שמחון
אין ספק, החברה הישראלית נכשלה גם הפעם, בדומה לפעמים אחרות, בתהליכי קליטה של עולים לדורותיהם. המחויבות המוחלטת של החברה הישראלית היא לקלוט את עולי אתיופיה באורח נכון, ולא יעלה על הדעת לקבל מצב שבו שוב ושוב צעירים מבני העדה האתיופית יעמדו מול תגובות קטלניות של נציגי החוק.
עם כל זאת, על אנשי העדה האתיופית לדעת, דווקא בשל היותם חלק אינטגרלי בחברה הישראלית, להוכיח קבלה הדדית, לתת אהבה ולקבל אהבה. הרי העתיד הוא העתיד של כולנו, עתיד משותף. תרומתם של יהודי אתיופיה הולכת ונעשית מורגשת יותר, גדולה יותר במערכי החיים כולם: בצבא, ברפואה ובכל שטחי החיים.
המחויבות של החברה הישראלית היא מחויבות כפולה ומכופלת מפני שיש ריח רע של גזענות הקשורה גם לצבע עור. קל מאוד להשוות אותנו לבעיית קבלת השחור בחברה האמריקנית מפני שהאמת העמוקה היא שאנחנו, הישראלים, ביסודנו אוהבי אדם, פתחנו את הזרועות במיוחד לחברה האתיופית. אני לא נואש, יש לבלום את הזעם, את אהבת הנקם ובראש ובראשונה את העלבון. אין ספק שיש תחושה של עלבון, תחושה עמוקה לא פחות מהפגיעה הפיזית, אבל אפשר להתגבר על העלבון ולצאת לדרך חדשה.
מוחים בירושלים // צילום: מרים צחי
הפגיעה באזרח הישראלי בעקבות ההפגנות יכולה להיות חרב פיפיות שתביא על העדה האתיופית תחושות קשות, בשל מצב האזרחים הנפגעים על לא עוול בכפם. אין מקום לאלימות, אין מקום להשתלחות - לא של בני העדה האתיופית ולא של האחרים.
הרשתות החברתיות תוססות על פי רוב בהשתלחויות ובנאצות, ויש לעשות הכל כדי ליצור דימוי חדש של יחסי גומלין בין חלקי החברה בארץ. אני אישית הייתי בשעתו בין המברכים לקראת בואם של יהודי אתיופיה, כתבתי לא מעט בנושא זה, יש לי חברים אישיים קרובים מאוד מן העדה האתיופית, קשרים הנמשכים על פני שנים. אני משתתף בשמחותיהם וגם בצערם. אני יודע שביסודם הם אנשים שרוצים בכל מאודם להיות חלק מהחברה הישראלית.
המשורר ארז ביטון הוא חתן פרס ישראל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
