השבוע לפני 70 שנים, בתום שלושה חודשי התארגנות, חנך שר הפנים, הבריאות והעלייה, חיים משה שפירא, באופן רשמי את "שער העלייה" במבואותיה הדרומיים של העיר חיפה. ה"שער" נועד לשמש מחנה הקליטה והמיון המרכזי של העלייה ההמונית לארץ, שהביאה לנמל הימי של חיפה אלפי עולים חדשים בכל שבוע.
עם תחילת העלייה לישראל נאלצו העולים לעבור את שרשרת הקליטה מייד עם ירידתם מהאונייה בנמל חיפה, במגמה להסיע את הבאים ישירות מהנמל למחנה עולים בתום הליך קליטתם. אולם עם התגברות גלי העלייה הוחלט שהעולים יועברו מרציף הנמל ל"שער העלייה", שם ישהו כמה ימים, ורק בתום הליך קליטתם יוסעו למקום מגורים קבוע או זמני שייקבע להם. בסופו של דבר, שהה כל עולה במחנה במשך עשרה ימים בממוצע.
"'שער העלייה' הוא 'אליס איילנד' הישראלי", אמר השר שפירא בטקס שנערך במקום, בהתייחסו לאי הסמוך לניו יורק שדרכו עברו המהגרים בבואם לאמריקה. "אולם בעוד אליס איילנד כונה 'אי הדמעות', שכן רבים מאחינו היהודים לא הורשו להיכנס משם לארה"ב - כאן יתקבל כל יהודי במאור עיניים ובחפץ לב", הוסיף.
במחנה החיפאי, ששכן על שטח רחב ידיים ותופעל בידי 400 עובדים, הוקמו לא פחות מ־40 עמדות טיפול בעולה החדש, בהליך קליטתו בארץ: ביקורת גבולות, תחנת מכס, ביתן משרד הבריאות (שבו נערכו בדיקות דם, צילומי רנטגן וחיטוי בדי.די.טי), עמדת משרד הפנים להנפקת תעודת זהות ועמדות של קופת חולים, ההסתדרות, לשכת העבודה, צה"ל ועוד.
מאות אלפי עולים לישראל עברו ב"שער העלייה", עד שנסגר בתחילת שנות ה־60 ועל שטחו הוקמו שיכוני עולים.
הקיוסקים שובתים בגלל גזוז
מאות בעלי קיוסקים זועמים מכל רחבי הארץ מילאו השבוע לפני 70 שנים את אולם "אוהל שם" בתל אביב, בכינוס חירום שארגן איגוד הקיוסקים הארצי. הכינוס בא בתגובה לצו שהוציא משרד האספקה והקיצוב, ובו הורה לבעלי הקיוסקים להפחית את מחירי הגזוז ללקוחות מ־18 מיל לכוס - לעשרה מילים בלבד.
הכינוס היה שיאו של מאבק בין הקיוסקים לרשויות המקומיות, בשל טענת בעלי הקיוסקים שהרשויות אינן מגינות עליהם מפני מוכרי גזוז "חאפרים". "די להפקרות!" זעק מעל הבמה יוסף פליישמן, מזכיר איגוד הקיוסקים. "אנו, שיסדנו בארץ ישראל את תרבות הקיוסקים ומשלמים דמי אגרה ורישיון כחוק, נאלצים בגלל התחרות הלא הוגנת להוריד את מחיר הגזוז עוד ועוד, ועכשיו דורשים מאיתנו הוזלה נוספת".
באותם ימים פעלו בישראל כ־900 קיוסקים מאורגנים, שמתוך הצורך להילחם במחירי הגזוז הנמוכים של ה"חאפרים" נאלצו להקטין את גודל כוסות הגזוז מתחת לתקן של 210 מ"ל לפחות, כפי שקבע משרד המסחר והתעשייה, וכעת ספגו רבים מהם גם קנסות בשל אי העמידה בתקן.
לפני ההצבעה בכינוס, שבה הוחלט להכריז על שביתה של הקיוסקים "בשל התעמרות הממשלה במוכרי הגזוז המאורגנים", עלה לבמה אחד המשתתפים וזעק: "זו גזירה הפוגעת בנו קשות! איזו ממשלה היא זו, והאם זוהי דמוקרטיה?"
מהקהל ענו לו מייד, "שאל את אחיך!", שכן התברר שהדובר היה לא אחר מאשר ברל גרין, בעל קיוסק גזוז בתל אביב ואחיו של ראש הממשלה, דוד בן־גוריון.
קיוסק בתל אביב, 1954 // ציור: שלומי אשר
מסיבות הפאר של "החברה הגבוהה"
בזמן שמרבית אוכלוסיית ישראל הצעירה היתה טרודה במאבק הקיום והפרנסה, התגבשה במהלך 1949 קבוצה של כמה מאות בני מזל שהצליחו, בעזרת קשרים וכישורים, להתברג לחבורה שכונתה בעיתונות "אנשי ההיי סוסייטי" (החברה הגבוהה). הללו ערכו לעצמם כמעט מדי שבוע אירועים שאפשרו לכל "המי ומי" בישראל להיפגש, להתחכך ולשכוח מהבלי העולם ומצרות המדינה. עם אלה נמנו שרים, פקידי ממשל גבוהים, חברי כנסת מהקואליציה, בנקאים, אנשי עסקים אמידים, אנשי חברה ידועים ודיפלומטים זרים.
ב־27 ביוני 1949 נפגשו רבים מהם במסיבת קוקטייל מפוארת במיוחד שערכו רבקה וישראל זיו, ממשפחת הנדבנים הידועה. המסיבה התקיימה בגן הווילה בבעלותם, שהשתרעה על שטח של עשרות דונם ביישוב תל מונד.
סופר העיתון "מעריב" שהסתנן למקום דיווח: "בחזית חונות עשרות מכוניות מהודרות, רובן מודל 1949. בגן היפה יכול אתה לשכוח במהרה שהנך נמצא בישראל. הנה הציר הבריטי מסתודד עם מנכ"ל משרד האוצר, דוד הורוביץ, ושר החוץ, שנכנס לגן בסערה, מתחמק בקושי מחיבוקו של הקונסול הפולני עב הבשר. בפינה אחרת עומד לצידו של מנהל בנק אנגלו־פלשתינה, אליהו לבונטין, מיליונר יהודי מאמריקה המגשש בנוגע לאפשרויות מימון של בית חרושת שהוא מבקש להקים בארץ, בידי כולם כוסות וויסקי משובח, ומלצריות נאות עוברות בין המסובים ובידן מגשים המלאים בכל טוב".
קוקטייל בבית ראש עיריית י־ם, דניאל אוסטר, 1949 // צילום: דוד רובינגר, לע"מ
הפקיד מחברת החשמל נכלא ב"מעצר בית" כפוי
בשל הגידול בצריכת החשמל והמחסור הזמני באספקה בתל אביב, הוציאה חברת החשמל הוראה לצרכנים האוסרת להשתמש בחשמל בשעות שנקבעו על ידיה. השבוע לפני 70 שנים ערכו גובי חברת החשמל סיורים בבתים, איתרו 40 בעלי דירות שעברו על האיסור - וניתקו להם כעונש את זרם החשמל. באחת הדירות נעל בעל המקום את דלת היציאה, נפנף מול הגובה ההמום במפתח והכריז: "כשהחשמל בדירה יחזור לפעול - המפתח יפתח את הדלת". בתום שעה וחצי של מעצר מאונס נכנע הגובה, ומייד עם יציאתו לחופשי הגיש תלונה במשטרה על "מעצר שווא בידי אזרח".
בריטניה תובעת מישראל: "שלמו לנו על צריפין"
ב־26 ביוני 1949 העבירה בריטניה לישראל דרישה רשמית לפצות אותה בסכום של 600 אלף לירות, בעבור שימוש במתקנים ובציוד שהשאיר המנדט הבריטי במחנה סרפנד (צריפין), עם נטישתו את הארץ שנה קודם.
במשרד האוצר, שם התקבלה הדרישה בהפתעה, הוחלט להתעלם בשלב זה מהפנייה הבריטית ולדון בה במסגרת הפגישות הכלכליות המתוכננות להתקיים בקרוב בלונדון בין שר האוצר הישראלי לבין עמיתו הבריטי.
קונדיטוריית קפולסקי בת"א, 1949
מחסור בקמח: קפולסקי מפסיקה לייצר עוגות
קונדיטוריית "האחים קפולסקי", בעלת הסניפים בתל אביב ובירושלים, נכנסה השבוע לפני 70 שנים לעימות עם המפקח על המזונות במשרד הקיצוב והאספקה, אחרי שקוצצה לקונדיטוריה מכסת הקמח לייצור העוגות.
ב־27 ביוני 1949 פרסמה הקונדיטוריה מודעה, שבה ביקשה את סליחת לקוחותיה על ש"בשל סירובו המתמשך של המפקח על המזונות לספק לנו את צורכי הקמח המינימליים הנדרשים לנו לעוגות - אנו נאלצים להודיע על סגירת המאפייה עד להודעה חדשה".
החיילים המשוחררים עולים על ההגה
השבוע לפני 70 שנים נחתם הסכם בין משרד הביטחון לבין מרכז הקואופרטיבים לתחבורה, שלפיו יכשירו הקואופרטיבים 280 חיילים משוחררים כנהגי אוטובוס. כל חייל ירכוש בקואופרטיב מניה בסך 1,500 ל"י, שתשולם בחלקה בסיוע מלווה שיעמיד לרשותו משרד הביטחון. בטקס החתימה אמר מזכיר מרכז הקואופרטיבים, מנחם קפלנסקי, שההון מרכישת המניות "יאפשר לנו לרכוש אוטובוסים חדישים, לרווחת הנוסעים בישראל"
