יחסי ישראל-ארצות הברית: הקול היהודי

דומה שאין עוררין על תרומתה של ארה"ב לביטחון הלאומי של ישראל. ואולם, האם אי פעם עצרנו לחשוב במה מועילה ישראל לאמריקה? 

פשפוש בנבכי העבר מגלה כי כבר מאז החלה ההגירה האירופית לאמריקה, פשתה בקרב האמריקנים החדשים הזדהות עם סיפורו של העם היהודי. מאז ידעה התמיכה הזו תצורות ולבושים שונים, כמו גם התנגדויות כמובן. 

עוד בנושא: 

• כל הכתבות והריאיונות: עמוד הפורום של "ישראל היום" ליחסי ישראל-ארה"ב

• ניקי היילי ל"ישראל היום": "בעסקת המאה, הביטחון של ישראל ניצב מעל הכל"

• טור מיוחד של השגריר דני דנון: ארה"ב וישראל: מנצחים ביחד

• בין ישראל לתפוצות: דרושה אחדות ממעבר לי-ם

"לא פעם צוין כי העם של ארה"ב מקביל לעם ישראל הקדום... 'עם ישראל האמריקני שלנו' הוא מונח שמרבים להשתמש בו ובהסכמה משותפת נראה ראוי והולם". כך ביטא זאת הכומר אביאל אבוט ב־1799. "העבריים עשו למען תרבותו של האדם יותר מכל אומה אחרת", כתב הנשיא האמריקני יליד המאה ה־18, ג'ון אדמס. 

"אנו האמריקנים היננו העם הנבחר המוזר, עם ישראל של תקופתנו. אנו נושאים את ארון החירויות של העולם. אלוהים הועיד אותנו לגדולות והאנושות מצפה מאיתנו לגדולות... אנו חלוצי העולם, חיל החלוץ שנשלח אל מדבר הדברים שטרם נוסו", תיאר הרמן מלוויל, מחברו של "מובי דיק", את הרוח שפיעמה באותו דור. 

הרב יונתן זקס במאמרו "הסיפור האוניברסלי" סיכם זאת יפה. "כאשר השחורים באמריקה שרו 'שלח את עמי', כאשר התיאולוגים של שחרור דרום אמריקה בשנות ה־60 של המאה ה־20 ביססו את תפיסותיהם על ספר שמות, כשנלסון מנדלה קרא לאוטוביוגרפיה שלו 'ארוכה הדרך לחירות', כל אחד מהם אימץ את סיפורו של עם ישראל והפך אותו לסיפורו שלו. בכיכר במרכז פילדלפיה, מול אולם העצמאות שבו נוסחו הכרזת העצמאות של ארה"ב וחוקתה, מוצב אחד הסמלים האמריקניים הגדולים, פעמון החירות... (אשר) סביב חלקו העליון חרותות המילים מספר ויקרא 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה'. מובאה זו אינה מקרית. היא הוכחה ליחסים ההדוקים בין המקרא ובין מייסדיה של ארה"ב". 

העושר היהודי קורץ

זהו אפוא המסד הערכי. אך אם עד הקמת המדינה הסיפור הישראלי רק העניק השראה לאמריקה, הרי חזרת היהודים לארצם מסוף המאה ה־19 ובפרט הכרזת העצמאות ב־1948 - כבר הצריכו החלטות פוליטיות. ככלל, ארה"ב היתה בין המדינות האוהדות למעשה הציוני. אבל לתמיכה הרעיונית תמיד נלוו שיקולים של פוליטיקה אמריקנית, פנימית וחיצונית.

כך למשל, הקול היהודי והעושר היהודי תפסו מקום מכריע בעיצוב יחסיהם של נשיאים רבים לישראל. הנה דברים שכתב לטרומן אחד מיועציו בעת שנערכו לבחירות לנשיאות, בסוף 1948: "הב לי את הקול היהודי בניו יורק ואביא לך את ראשו של אבן סעוד (מלך סעודיה) על מגש! הממשל יהיה מוכן למכור את כל שבע מדינות ערב גם יחד, בתמורה לתמיכת יהודי ניו יורק בלבד".

בנימין נתניהו ודונלד טראמפ // צילום: אבי אוחיון, לע"מ

ברבות הימים הקול היהודי התרכז ברובו בשדולת איפא"ק, הנחשבת לאחת החזקות ביותר בארה"ב. אמנם בשנים האחרונות כוחה קצת נחלש, ועדיין אין מועמד לנשיאות שמרשה לעצמו לוותר על הופעה בפניה, ומעטים הם חברי הקונגרס שסוגרים בפניה דלתות. איפא"ק היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר בקונגרס בכל הנוגע לישראל. 

טובים מול רעים

כנגד המשקל הפנימי הגדול של הקהילה היהודית, שברובה תמכה תמיכה מכרעת בישראל לאורך השנים, עמדו שיקולים חיצוניים ובראשם הנפט והכסף הערבי. מהסיבה הזו, וכן בשל הנטיות הסוציאליסטיות של ישראל באותן שנים, ארה"ב שמרה על ריחוק מישראל עד מלחמת ששת הימים. למעט טילים נגד מטוסים, כלי נשק אמריקניים לא עשו באותן שנים את דרכם לישראל. מאז, ובפרט לאחר שישראל איימה על סוריה ב־1970, לבקשת האמריקנים, לבל תפיל את ממלכת ירדן, ארה"ב מכירה בתרומה האסטרטגית שלנו לאינטרסים האזוריים שלה. שלא כמו בעלות ברית אחרות, ישראל לא זקוקה לחיילים אמריקנים שיגנו עליה. בניגוד לנאט"ו, שתלוי לחלוטין בצבא האמריקני, צה"ל גדול כפליים מצבא בריטניה וצרפת גם יחד. 

ג'ימי קארטר ומנחם בגין // צילום: סער יעקב, לע"מ

ישראל ניצבת כסלע איתן בחלק זה של העולם, למען הערכים והצרכים של אמריקה. וכל נשיא מבליט על פי השקפתו את היתרונות שהוא מוצא בנו. 

אצל רייגן בשנות ה־80, כמו אצל טראמפ בתקופתנו, אנחנו פשוט טובים מול רעים. אצל בוש הבן בעשור הקודם ייצגנו ערכים של חירות ודמוקרטיה. 

אריאל שרון וג'ורג' בוש הבן // צילום: אי.פי

בשנות ה־90 קלינטון ראה בנו עניין אישי. אובאמה, עד לפני שלוש שנים, התלהב מחזון תיקון העולם שהעם היהודי מניף, כשהוא לא מסתיר את ביקורתו בעניינים אחרים. בדרך היו כמה נשיאים פחות סימפטיים, ובראשם קרטר בשנות ה־70 ובוש האב עשור אחר כך. 

או כפי שניסח זאת פעם הגנרל אלכסנדר הייג, מזכיר המדינה האמריקני בממשל רייגן: "ישראל היא נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה בעולם שאינה זקוקה לחיילים אמריקנים. אי אפשר להטביעה, והיא עוגנת באזור קריטי לביטחון הלאומי, לביטחון הפנים ולכלכלת ארה"ב. אלמלא ישראל באגן המזרחי של הים התיכון, היה על ארה"ב לשלוח למזרח התיכון עוד עשרות אלפי חיילים וכמה נושאות מטוסים אמיתיות, בעלות של 15 מיליארד דולר לשנה עבור משלם המסים האמריקני". 

ביום חמישי: פורום "ישראל היום" ליחסי ישראל־ארה"ב

שגרירת ארה"ב באו"ם לשעבר, ניקי היילי, תגיע לישראל כדי להשתתף ב"פורום 'ישראל היום' ליחסי ארה"ב־ישראל", שבו תהיה אורחת הכבוד. בכנס ינאם גם שליח הנשיא דונלד טראמפ למזה"ת ג'ייסון גרינבלאט. 

הפורום יתקיים ביום חמישי השבוע במרכז דוידסון שבגן הארכיאולוגי בירושלים במעמד בכירים מישראל ומחו"ל. מדובר בפעם הראשונה שקבוצת "ישראל היום" עורכת את הפורום. הכינוס, בהפקת "טרגט מרקט" צפוי לשמש במה שבה יועלו על נס יחסי ירושלים־וושינגטון לאורך השנים, ויידונו בו נושאי כלכלה, ביטחון, מסחר ועוד. 

רה"מ בנימין נתניהו, מו"ל "ישראל היום" ד"ר מרים אדלסון, העורך הראשי בועז ביסמוט ובכירים נוספים ישתתפו באירוע. סילבן אדמס, איש העסקים והפילנתרופ שמקדיש את חייו לחיזוק מעמד מדינת ישראל בעולם, יהיה גם הוא בנואמים. מדובר בביקורה הראשון בישראל של היילי מאז פרשה מתפקידה. היא שימשה שגרירת ארה"ב באו"ם מתחילת 2017 ועד סוף שנת 2018, ובמהלך כהונתה נקטה גישה ברורה נגד הקו האנטי־ישראלי של הארגון, ואף השתמשה בזכות הווטו האמריקנית במועצת הביטחון בפעם הראשונה בשש שנים. 

בהכנת הידיעה השתתף ארז לין

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו