ג'וליאן אדלמן, מכוכבי אלופת ה־NFL ניו אינגלנד פטריוטס, ומי שמכונה "ה־MVP היהודי הראשון של הסופרבול", שוהה בימים אלה בישראל יחד עם חלק מחברי קבוצתו. הוא הגיע ארצה, בין היתר, כדי להשתתף בטקס הענקת פרס "בראשית" לבעלי הקבוצה היהודי, רוברט קראפט, באירוע שהתקיים אמש בהשתתפות ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
בראיון מיוחד שהעניק ל"ישראל היום", דיבר אדלמן בגאווה על מוצאו היהודי ועל הקריירה שלו. "פשוט היתה לי סקרנות לגבי העבר שלי והמורשת המשפחתית שלי", סיפר על התהליך שעובר עליו בשנים האחרונות, "לא ממש הכרתי את המשפחה של אבי והסבל של היהודים לאורך הדורות. התחלתי להתעמק בכך ופתאום נוצר קליק".
אדלמן סיפר גם על שיחות שבועיות עם "הרב יוסי", שאיתו הוא מתייעץ במהלך עונת הפוטבול: "הוא מתקשר אלי בימי שישי ולפני הסופרבול, מעביר לי מסרים וסיפורים לגבי מה שקורה באותה תקופה של השנה. זה משהו שמטהר את הגוף, אני לומד הרבה ומרגיש טוב עם זה".
אדלמן אומנם אינו יהודי על פי ההלכה, אבל מצהיר: "אני מדבר עם רב, מקבל על עצמי את היהדות וגאה שאני נושא אותה". הוא לא נרתע מתגובות שליליות לגבי יהדותו המוחצנת ולדבריו "כמובן שיש פה ושם דברים שליליים, אך זה לא משנה".
אדלמן עם מעריץ צעיר // צילום: אורן בן חקון
"אי אפשר למדוד את הלב"
אלדמן (33) הוא כוכב בפוטבול בלתי צפוי, שבמידה רבה לא היה צריך להיות כאן. אם היה מקשיב לסביבתו, כמו למורה לאנגלית שאמרה לו שהוא צריך להיות "ריאליסטי יותר" לגבי שאיפותיו לשחק ב־NFL (מאז היא שלחה לו מכתב התנצלות), או אם היה לוקח ברצינות את העובדה שנבחר במקום ה־27 של הסיבוב השביעי (232 במיקום הכללי) בדראפט 2009.
"תמיד האמנתי בעצמי", הוא מבהיר, "למדתי את זה מאבי. לומדים דרך עבודה קשה והכנות, ועל ידי סינון הרעשים שלא עוזרים. שנאה זה משהו שפוגע מאוד באנרגיה, ואין סיבה לחשוב על הדברים האלו כל עוד אני עובד ומשקיע בעצמי. זה היה הכרטיס שלי - פשוט להמשיך הלאה, ודבקתי בנוסחה הזאת והמשכתי לעבוד קשה".
אדלמן על המגרש // צילום: מתוך "טוויטר"
רוב שחקני הפוטבול שנבחרים במיקום זה לא שורדים את סבבי הניפוי, אבל הפטריוטס נתנו לו סיכוי וזה השתלם עבור שני הצדדים. בניו אינגלנד הוא פגש את טום בריידי ("אחד החברים הטובים שלי, האיש האולטימטיבי ללמוד ממנו"), מי שנחשב היום לקוורטרבק הגדול בהיסטוריה. בדומה לאדלמן, בריידי היה צריך להמתין עד לסיבוב השישי (בחירה 199 בספירה כללית) עד שנבחר בדראפט 2000.
לגבי התהייה כיצד יתכן שבעידן האנליטיקס המומחים טעו כל כך לגביו ולגבי בריידי, יש לו תשובה: "אני תמיד אומר משהו אחד - אי אפשר למדוד את הלב. אז באופן סטטיסטי אני אולי לא האב טיפוס, אך צריך למצוא דרך למצוא את הנישה שלך. זה מה שניסיתי לעשות וזה מה שאני ממשיך לעשות".
על הפציעה הקשה שעבר לפני שנתיים, אז קרע את הרצועה הצולבת, הוא מספר: "זה מאבק קשה, כי אתה רגיל לעשות דברים בצורה כה גבוהה ואז פתאום אתה צריך לעשות זה בצעדים של עקב לצד אגודל. זה שוחק מנטלית".
