מכירים את המבט העצוב שנועצים בנו הכלבים וגורם לנו להתייחס אליהם? ובכן שתדעו שמדובר בהתפתחות אבולוציונית חדשה יחסית, שהתפתחה אך ורק בכלבים וזאת במכוון לתפלל את בעליהם.
הבסיס לשינוי הזה נובע מהרגש האנושי להגיב למבט של עצב ואל מבט מבקש יחס אצל תינוקות, והוא מפעיל בקרב בני אדם את רגשות החמלה במוח כמעט בצורה אוטומטית, כך כבר הראו בעבר חוקרים יפניים.
מה שמפתיע במחקר הנוכחי של אוניברסיטת פורטסמות' בבריטניה, זו העובדה שהשריר שמאפשר את המבט העצוב והגדול הזה בעיני הכלבים, לא קיים כלל אצל כל מיני הזאבים, וגם לא קיים במין הכלבים העתיק ההאסקי הסיבירי.
מהפנטים // צילום: צחי מרים
פשוט משטים בנו. כלב בחרמון // צילום: אייל מרגולין/ג'יני
על פי החוקרים, הכלבים הופרדו מהזאבים ובויתו לראשונה לפני 33 אלף שנים. במהלך הזמן הזה, הכלבים שמוכוונים להתנהגות להקתית ולריצוי זכר האלפא, זיהו שבני אדם מופעלים על ידי מבט עצוב של עיניים גדולות. כך התפתח לאט לאט, בין בתהליך אבולוציוני של ברירה טבעית על ידי בני אדם, שבחרו כלבים שיש להם את השריר הזה, בין אם בתהליך אבולוציוני אחר, את מבנה שרירי העין שמאפשר את המבט ומפעיל כמעט אוטומטית את בעלי הכלב.
עוד באותו נושא:
קניון עזריאלי פותח שעריו לכלבים
לדברי הפסיכולוגית ד"ר ג'וליאן קמינסקי, שעמדה בראש צוות החוקרים "מדובר בהרמת גבות שהתפתחה רק אצל כלבים. הראיות מלמדות שנוצר כאן תהליך, שנדחף ככל הנראה בעת ביות הכלבים על ידי בני אדם. בני האדם העדיפו את המבט הזה וכך כלבים שבויתו עם המבט העבירו אותו לדורות הבאים. מחקרים קודמים שערכתי מלמדים עוד כי המבע הזה אצל כלבים מעורר ממש תשוקה עזה אצל בני אדם לעזור להם. לכן זה נותן יותר סיכויי שרידות לכלב עם מבט כזה והצורה הזו תתחזק לאורך הדורות במהירות", אומרת קמינסקי.
"למעשה יש כאן אשליה, הכלב מייצר אשליה כאילו הוא מתקשר עם האדם, זו החוויה שמרגיש בעלי הכלב".
המומחה לאנטומיה אדם הרטסטון-רוז, מאוניברסיטת צפון קרוליינה אומר כי "מדובר בדבר מדהים, מדובר בשינוי אבולוציוני קטן של תוספת שריר קטן לפנים. אבל ההשפעה של השריר הזו היא עצומה. יש כאן התפתחות תחת לחץ אבולוציוני עצום שחוללה על ידי פיתוח שריר קטן שלב חדש בקשר שבין כלבים לבני האדם".