מנקודת מבט ספורטיבית (בכל זאת, מדור ספורט), יש משהו סימלי בכך שארגנטינה התעוררה למחרת המשחק לחושך מוחלט. קצת לפני השעה 07:00 בבוקר, לפני שהשמש עוד הספיקה להאיר את המדינה, "תקלה מאסיבית במערכת" - כך לפי ספקית החשמל "אדסור" – השאירה 48 מיליון תושבים בעלטה מוחלטת. היסטוריונים מספרים שמדובר בהפסקת החשמל הגדולה ביותר במדינה מזה 20 שנה, אך אוהדי הכדורגל בטוחים שהיה זה בסך הכל המשך ישיר למה שקרה בערב שלפני כן. בעקבות הפסד 0:2 לקולומביה במשחק הפתיחה של הקופה אמריקה חשכו עיניהם, אז אך זה טבעי שגם בבוקר הם לא ראו אור בקצה המנהרה.
בואנוס איירס בחושך כמעט מוחלט // צילום: איי.אף.פי
חשוב להדגיש זאת כבר עכשיו, התוצאה קצת מרמה. קולומביה לא הייתה מדהימה וארגנטינה בשלבים מסוימים שיחקה בסדר, אבל זאת תוצאה שמחזקת מציאות חדשה עבור סגנית אלופת דרום אמריקה: היום, היא לא האימפריה של פעם. כן, היא המדינה שהביאה לעולם את דייגו ארמנדו מראדונה וליאו מסי, אבל יד האלוהים כבר לא נוגעת בה כבעבר. במצב הנוכחי שבו ההתאחדות מתנהלת בחובבנות, שמאמנים באים והולכים כאילו הייתה תחנת רכבת, ששחקנים מוזמנים לסגל בכמויות מסחריות וכשאין שום היגיון ודרך, היא מסוגלת להפסיד לכל נבחרת ובכל משחק.
קולומביה, שלא הצליחה לנצח את ארגנטינה ב-12 השנים האחרונות בכל המסגרות, הייתה זקוקה למשחק סביר בלבד כדי לשים סוף לבצורת בזכות שערים של המחליפים רוג'ר מרטינס ודובאן ספאטה. ביכולת בינונית למדי, הנבחרת של קרלוס קיירוס לקחה את התקוות של ארגנטינה, קיפלה, קיווצ'צ'ה, וזרקה אותן לפח כבר במשחק הראשון.
מסי כאוב. לא סתם הנמיך ציפיות // צילום: אי.פי.איי
ליאו מסי צפה את ההפסד הראשון האלביסלסטה במשחק הפתיחה של הקופה אמריקה מאז 1979, והוא גם היחידי שאמר את זה. "אנחנו לא מועמדים לתואר" הכריז מספר 10 ערב הטורניר; "אנחנו נבחרת בעיצומו של תהליך". ויש בזה הרבה מן ההיגיון. כי בזמן שמסי רואה את כל השאר – מגידו רודריגס ועד רנצו סראביה - כל השאר רואים את מסי. בזמן שהם מאמינים שהמושיע יושיע, הוא רואה את הדעיכה שהתחוללה סביבו מאז ערך את הבכורה במדי הנבחרת לפני הגביע העולמי ב-2006 ויודע למקם את החבורה הנוכחית בתוך הסקאלה.
לא סתם הנמיך מסי ציפיות. כאחד שעבר הכל מהכל במדים האלה, ברור לו שהסגל הנוכחי חלש מאי פעם. שזה סגל שהוא תוצר של הזנחה מקצועית, עם מאמן צעיר וחסר ניסיון שמאשים את הדשא בהפסד לקולומביה ושחקנים שלא מבינים את חשיבות החולצה שהם לובשים. הוא מבין הכל, אבל הכמיהה שלו לתואר בינלאומי לא מאפשרת לו להרים ידיים למרות שיש לו את כל הסיבות לעשות זאת. לכן, עם בעבר הקפטן של הנבחרת היה הכתובת הראשונה לביקורות, הרי שהיום הוא השליח. הוא זה שמתייצב מול התקשורת ומבהיר "זה עדיין לא נגמר ויש עוד זמן לתקן", הוא התקווה שהחושך הנוראי הזה עוד יכול, איכשהו, להפוך לאור גדול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
