חזרת פתאום. כל אוהד כדורסל שזוכר את שני העשורים הקודמים בוודאי חש התרגשות מסוימת כששמע שאטורה מסינה חוזר לכדורסל האירופי ויאמן בשלוש השנים הבאות את אולימפיה ארמאני מילאנו. חזרתו של אחד משני המאמנים הגדולים בכדורסל האירופי ב־30 השנים האחרונות מהווה סיפור מרתק, וכבר עכשיו אפשר להצביע על הפרויקט המסקרן ביותר ביבשת בתקופה הקרובה.
מסינה סומן כאחד משני המועמדים המובילים לרשת את כיסאו של גרג פופוביץ' בסן אנטוניו, אבל כנראה הבין שהמאמן האגדי לא מתכוון לפנות את מקומו בזמן הקרוב (או שמא הבין שמישהו - או מישהי - אחר צפוי לקבל את הג'וב הנחשק), וכשהוא מתקרב לגיל 60 החליט לחזור למולדתו, אולי לפרויקט גדול אחרון בקריירה.
יחד עם תפקיד המאמן קיבל האיטלקי האגדי גם את משרת הנשיא לענייני כדורסל של המועדון כדי לבנות מהיסודות את המערכת שכשלה בכל פרמטר בשנים האחרונות. אם יש מישהו שיכול להעלות את קבוצת הדגל של הכדורסל האיטלקי על המסלול זהו מסינה, ולפי הדיווחים נראה שהאנשים הנכונים כבר בדרך להצטרף אליו במחלקה הניהולית־מקצועית.
גם עבור היורוליג מדובר בבשורה טובה וחשובה. המפעל הבכיר ביבשת קיבל דחיפה משמעותית מאז שינוי הפורמט לפני שלוש שנים מבחינה מקצועית וגם מבחינה שיווקית. השוק החשוב והמשמעותי של גרמניה ממשיך במגמת ההשתלבות עם שני המועדונים הגדולים במדינה שישחקו בעונה הקרובה ביורוליג, וסימנים אופטימיים מגיעים גם מכיוון צרפת, שם וילרבאן עושה רושם רציני הרבה יותר מכל האלופות המקומיות האחרונות שהגיעו לשנה אחת ונעלמו כלעומת שבאו.
מסינה יכול להביא את מילאנו לטופ של היבשת בתוך שנה או שנתיים ויחד עם התחייה של וירטוס בולוניה ועוד כמה מועדונים מיתולוגיים להחזיר גם את השוק האיטלקי למרכז הבמה. ב־1992, לאחר ניצחון דרמטי ביד אליהו, אמר מסינה את המשפט המיתולוגי "גרמנו למכבי לחשוב". השנה כל הקבוצות והמאמנים ביורוליג הולכים לחשוב הרבה.
אוהדים מביעים תמיכתם בקווין דוראנט הפצוע // צילום: אי.פי.אי
מעז יצא מתוק? אין הרבה דברים שיכולים לנחם את קווין דוראנט שעבר השבוע ניתוח בשל קרע בגיד אכילס ועשוי להחמיץ את כל העונה הבאה, אבל יכול להיות שהפציעה הקשה וכל מה שסבב אותה ישפרו משמעותית את מעמדו הציבורי.
לא יהיה מוגזם לומר שמאז הצטרף לקבוצת האולסטארים של גולדן סטייט הפך דוראנט לאחד השחקנים הפחות־אהובים בעולם הכדורסל ולמטרה נוחה לביקורות מצד גורמים רבים על כך שבחר בדרך הקלה לזכייה באליפות, ושכך אין לו סיכוי להשאיר מורשת - הקללה הכי גדולה עבור כוכבים בספורט האמריקני.
הפציעה הקשה, ובעיקר העובדה שסיכן את עצמו וחזר מוקדם מדי כדי לסייע לחבריו להיחלץ מבור כמעט בלתי אפשרי, כבר שיפרו את תדמיתו ומעמדו בעיני הציבור. כאמור, זה בוודאי לא מנחם אותו.
המלך מצרפת. "הרגשתי שאם אני כבר לא יכול להיות טוני פארקר ולהתחרות על אליפות, אני לא רוצה לשחק יותר כדורסל", כך, בשיא הכנות ובצניעות האופייניות לו, פרש השבוע טוני פארקר, אחד מגדולי הכדורסלנים האירופאים בכל הזמנים. "רציתי לשחק 20 עונות ואני חושב שעדיין יכולתי. היתה לי עונה טובה בשארלוט, אבל לא ראיתי טעם להגיע ל־20 עונות".
האיש ששיחק בראסינג פריז הצנועה לפני שנבחר במקום ה־28 בדראפט והפך לשחקן שחטף הכי הרבה צעקות מפופוביץ' שרק רצה להפוך אותו לרכז הכי קרוב לג'ון סטוקטון, מסיים את הקריירה עם 4 אליפויות אן.בי.אי (4 יותר מסטוקטון) וכחבר בשושלת החשובה ביותר במילניום הנוכחי בליגה הטובה בעולם. רק שלא תעזו לדבר איתו על מורשת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
