מערכת בחירות 2019 ב' נפתחה עם קרב השותפים לשעבר בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, אולם לא זה יהיה ככל הנראה הנושא המרכזי בבחירות אלה.
נתניהו ישקיע מאמצים רבים בתקשורת בשפה הרוסית להביא להפחתה עד כמה שניתן בכוחו והשפעתו של ליברמן, אולם את הקרב האמיתי ינהל, שוב, מול האופוזיציה, שתנסה לתקוף אותו על החשדות, על החסינות, על הרפורמה בבית המשפט ועוד. אם יצליח למחוק לגמרי את ישראל ביתנו יהיה זה בונוס גדול מצידו, אבל האתגר המרכזי שלו ושל שאר מחנה הימין הוא לקבל רוב של לפחות 61 ח"כים ללא ליברמן ומפלגתו.
עוד בנושא:
רה''מ נתניהו: "ליברמן הוא מפיל סדרתי של ממשלות ימין"
אביגדור ליברמן: "נתמוך בפיזור הכנסת; איומים נותנים לי יותר מוטיבציה"
זו משימה אפשרית אבל לא פשוטה להשגה. בניגוד למשימת הדבקת אנשים כמו בני גנץ או יאיר לפיד לשמאל, האתגר להציב באותו המקום את אביגדור ליברמן מורכב בהרבה. הרי לא רק ליברמן הציג את עצמו כאיש מחנה הימין כל השנים. המחנה עצמו התייחס אליו כחלק בלתי נפרד ממנו: שותף כמעט לכל ממשלה, תומך ביוזמות חקיקה ימניות, תוקף את השמאל, מתעמת עם הערבים. בקיצור - בשר מבשרו של המחנה. זה שהוא מחזיק באמתחתו תוכנית מדינית שמאלנית הכוללת פינוי עשרות אלפי יהודים מבתיהם ביו"ש והקמת מדינה ערבית בשטחם, הפך לעובדה כמעט נשכחת, בעיקר בימים בהם הרוח הנושבת מוושינגטון יותר קרובה לסיפוח מאשר לחלוקה.
עבר לצד השני
לכן, לא יהיה פשוט לליכוד ולמחנה הימין להציג כעת את ליברמן כאיש מחנה השמאל. העובדות ילמדו, כביכול, אחרת. לא בכדי, כאשר נתניהו הגיע לעיתונאים מיד אחרי ההצבעה על פיזור הכנסת ואמר שליברמן הוא שמאל, פרצה בצחוק אחת העיתונאיות הבכירות במקום - צחוק שנקלט היטב במיקרופונים של כלי התקשורת ששידרו את דברי נתניהו.
לא יהיה קל להציב אותו בשמאל, אביגדור ליברמן // צילום:אורן בן חקון
כלי התקשורת העוינים בדרך קבע את נתניהו והימין, שזה אומר רובם המוחלט, סייעו רבות לבני גנץ במערכת בחירות 2019 א' למצב את עצמו כאיש מרכז ולא שמאל כפי שניסו בליכוד להדביק לו. הם לעגו לנתניהו שמכנה בתואר "שמאל" כל אחד שמתנגד לו בלי קשר לעמדותיו המדיניות וניסו להוכיח שגנץ לעיתים ימני יותר מנתניהו. למשל, במה שניסה להציג כעמדה תקיפה יותר ברצועת עזה.
גם כעת יסייעו בתקשורת לליברמן להדוף את טענות השמאל ולהזכיר כי מדובר בלא סתם איש ימין, אלא ימין על גבול הקיצוני. אם הטענות הללו כלפיו נועדו עד היום לפגוע בליברמן ולהציגו כהזוי ומסוכן, הרי שמהיום "מתקפות" אלה ישמשו בעיקר לצורך הדיפת קמפיין הליכוד ואולי מפלגות נוספות שיציגו את ליברמן כאיש שמאל.
מה שלא מבינים בשמאל
בסופו של דבר הצליחו בליכוד להדביק לבני גנץ את הדימוי השמאלני, גם בשל השתתפותו בטקס הזיכרון המשותף של חיילי צה"ל ומשפחות מעזה ודברים נוספים, אבל עיקר ההצלחה היתה בשל העובדה הפשוטה שגנץ אינו תומך בנתניהו, וממילא מנהיג את המחנה הנגדי.
למחנה הימין, מה שאין תמיד למחנה השמאל, יש מנהיג מובהק. אפשר למתוח עליו ביקורת ולא להסכים איתו, אבל אי אפשר לערער עליו. בשמאל לעולם לא יבינו זאת. הם משתגעים איך בליכוד לא מחליפים את נתניהו ושמים במקומו מישהו אחר, שיוכל להרכיב קואליציה בקלות יותר, ללא חשדות וללא בעיות. הם רואים שלא רק הליכוד, אלא כל מפלגות הימין הולכות אחרי נתניהו, כולל פיזור עצמם לדעת והליכה לבחירות חדשות, ולא מצליחים להבין כיצד זה הגיוני.
מנהיג המחנה הנגדי, בני גנץ // צילום: אורן בן חקון
לכן אולי יתקשו להבין איך נתניהו והליכוד, ולמעשה מחנה הימין כולו, יעשו בשבועות והחודשים הקרובים יד אחת להוקיע את ליברמן מחוץ למחנה, אבל זה בדיוק מה שיקרה. לא בטוח שיצליחו, אבל ניסיונם הכרחי להמשך שלטון הימין גם אחרי הבחירות הקרובות.
המסר פשוט בתכלית. אין זה משנה מה דעותיו הפוליטיות. עצם העובדה שהוא לא מצטרף לממשלת ימין, פירוש הדבר שהוא עובד עבור מחנה השמאל. כשליברמן מחליט לסייע, יהיו שיקוליו אשר יהיו, לאלה שמנסים להפיל את נתניהו, אין מנוס אלא לקבוע שהוא עבר לצד השני. אם יהיו לכך השלכות או לא, נראה אחרי ה־17 בספטמבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
