פוטו גדרה

במשך שנים היה צבי שוסטר הצלם היחיד כמעט בגדרה. מי שכונה בפי תושביה "צלם המושבה", לכד בעדשתו את "החיים עצמם": הוא צילם את מעברת גדרה, את המוסד לעיוורים כפר אוריאל ואת הנופשים ב"בית המרגוע לסופר ולמורה", לצד מתרחצים בבריכה הציבורית, חגים ומועדים, חתונות ושמחות, גני ילדים ובתי ספר, - וכמובן, ביקורי אישים כגון ראשי ממשלה ונשיאים. 

התערוכה החדשה "צלם המושבה", שנפתחה בימים אלה במרכז אופק בגדרה לרגל 100 שנים להולדתו, מציגה את צילומיו  - שנסרקו לאחרונה לפורמט דיגיטלי - מהשנים 1950 עד 1970. 

שוסטר נולד ב־1919 בעיר חוטין שבחבל בסרביה (כיום באוקראינה). בגיל 15 החל ללמוד צילום ועבד כשוליה ב"פוטו" בעיר, ובתום שלוש שנים קיבל תעודת "צלם מקצועי" והתקבל לעבוד אצל צלם בשם צבי פינוס. בשעות היום צילמו ובערב פיתחו את הסרטים, הדפיסו את התמונות וביצעו את העבודות הנלוות כגון רטוש, מיון ומספור. "לאבא ולפינוס היו לקוחות מגוונים", מספרת בתו, שרה בילט. "בימי שבת וראשון צילמו משפחות של יהודים ואנשי צבא בחופשה, ובימי שני נערך בעיר יריד, וכפריים מכל האזור הגיעו להצטלם. 

"בעקבות הסכם ריבנטרופ־מולוטוב קיבלו הסובייטים בשנת 1940 את בסרביה, והעסקים הפרטיים נסגרו או הולאמו, ובהם חנות הצילום. הרוסים פתחו ארגון ממשלתי לצילום בשם 'פוטו טרוסט', והוא עבד בו תמורת שכר חודשי".

צבי שוסטר

ביוני 1941 פלש הצבא הגרמני לבריה"מ והחזיר את השליטה על שטחי בסרביה לרומנים, שגירשו את היהודים לשטחים שמעבר לנהר הדניסטר. שוסטר, שכבר היה נשוי, צעד עם אשתו, בני המשפחה וכל יהודי העיר אל שטחי הגירוש, כשאת ציוד הצילום החביא בבית סבתו. 

בשנים 1941-1944 שהה שוסטר עם משפחתו ועוד עשרות אלפי יהודים במחנות ובגטאות, תחת שלטון רומני. לאחר השחרור על ידי הצבא האדום חזר לעיר הולדתו וגויס לצבא, ועם תום המלחמה נשאר בחוטין ופתח חנות צילום בשותפות עם צלם נוסף - באישור ממשלתי ותמורת סכום שהועבר למדינה. "גם אחרי המלחמה היתה הרבה עבודה, כי מי ששרד חיפש בני משפחה וביקש לשלוח להם תמונות", מוסיפה שרה.

ב־1946 עברה המשפחה לרומניה, לעיר טקוץ', שם פתח שוסטר חנות צילום עם חברו חיים פישברג, גם הוא יליד חוטין, שלימים הפך לצלם 'פוטו סלקט' בעיר רחובות. 

כעבור ארבע שנים עלתה המשפחה לארץ ושוכנה במחנה עולים. שוסטר חיפש מקום קבע, שבו יוכל גם להקים עסק. "הוא נתקל במודעה בעיתון בגרמנית, של צלם גרמני שהציע חנות צילום וצריף למגורים בגדרה", מספרת שרה, "בשנים הראשונות עבד בחנות קטנה ברחוב ביל"ו בשם 'פוטו הנגב', ומאוחר יותר עבר לרחוב הרצל, שם נקראה חנותו 'פוטו צבי'". לאחר מותו, בשנת 2008, נקרא על שמו רחוב במושבה. 

"שוסטר הביא לגדרה את מה שלמד באירופה, בתוספת מבט ייחודי ורגיש", מסביר אוצר התערוכה, גיא רז. "ייחודו וחשיבותו כצלם הם פועלו הרחב, החופשי מתכתיבים, העשיר והנדיר, ומכאן גם יצירת קפסולת תיעוד וזמן של מרחב קהילתי שלא היה לו מתעד צילומי אחר".

• • •

משחקי ילדות אגי משעול

הָעוֹלָם הָיָה גְּדֵרָה -

שִׁכּוּן קָטָן, חָרְשָׁה, רְחוֹב

וְקִרְקוּר עָצֵל שֶׁל תַּרְנְגוֹלוֹת.

 

יָדַעְנוּ דְּבָרִים.

יָדַעְנוּ לֶאֱכֹל רִמּוֹן

בְּלִי לְאַבֵּד אֲפִלּוּ גַּרְגֵּר

וּלְהַדְבִּיק עַל הָאַף עֱלִי

שֶׁל הִיבִּיסְקוּס,

יָדַעְנוּ לְנַפֵּחַ בָּלוֹן

בְּתוֹךְ בָּלוֹן

שֶׁל בָּזוּקָה

וְאֶת שָׁוְיָהּ הַמְדֻיָּק

שֶׁל גֻּלָּה פַּרְפָּרִית.

 

אֶחָד

שֶׁאָמְרוּ עָלָיו כִּי הוּא דָּתִי

הִפְחִיד אוֹתָנוּ מְאֹד

וְיֶלֶד תֵּימָנִי

שֶׁמָּכַר קְנֵי סֻכָּר

הָיָה מַרְאֶה לָנוּ.

 

יָנַקְנוּ תַּפּוּזֵי דָּם

וְחוּט בַּרְזֶל כְּשֶׁצָּרִיךְ

מָצָאנוּ תָּמִיד עַל הָאָרֶץ.

 

גִּלַּפְנוּ רוּגַטְקוֹת

עִם גּוּמִיָּה מִפְּנִימִית

שֶׁל אוֹפַנַּיִם

 

יֵרַטְנוּ אֲוִירוֹן בְּדוֹמִים

 

תָּקַעְנוּ סַכִּינִים בָּאֲדָמָה הַתְּחוּחָה

סִמַּנּוּ אֲרָצוֹת וְכָבַשְׁנוּ

זֶה מִזֶּה שְׁטָחִים

 

מִי שֶׁהֵטִיל סַכִּינוֹ רָחוֹק מִדַּי -

הִפְסִיד.

המשוררת אגי משעול (בתמונה, כילדה בגדרה) עלתה לארץ עם הוריה מרומניה כשהיתה בת 4, ומשפחתה התיישבה בגדרה. כבר כתלמידת תיכון החלה לכתוב שירה, ובמהלך השנים הפכה למשוררת מוערכת וזכתה בפרסים רבים. שיריה מלווים את התערוכה. השיר "משחקי ילדות" מופיע בספר "מה לך נשמונת", בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019.

בית העם

איש ביל"ו ד"ר משה מינץ היגר לארה"ב בשל חילוקי דעות אידיאולוגיים עם אנשי התנועה, וחזר לגדרה בשנת 1924. הוא בנה לו ולאשתו רחל בית בקצה המזרחי של רחוב ביל"ו, ובצמוד לו הקים בית עם גדול ומרשים, שיהיה "מרכז סוציאלי ותרבותי" לכל המושבה.

ד"ר מינץ, איש תרבות וחובב נלהב של מוזיקה קלאסית, הביא מארה"ב פטיפון ואוסף תקליטים, והיה מכנס בביתו את בני המושבה ומשמיע להם מוזיקה בליווי הסברים. 

בית העם שירת את הציבור במושבה במשך שנים כבית תרבות וספרייה, כאולם קולנוע וכמקום לחגיגות ולמסיבות. במלחמת השחרור שימש בית חולים עורפי, ומאוחר יותר אף שימש בניין המועצה המקומית. בשנת 1985 הוקם בו מוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים. 

בית החולים לחולי שחפת 

ד"ר בנימין זאב פון וייזל היה רופא, סופר, עיתונאי, מדינאי ולוחם. הוא עלה לארץ בשנת 1922, ולגדרה הגיע ב־1933. ב־1940 הקים ביחד עם רעייתו, נעמי לבית צוקרמן, בית הבראה למחלות אלרגיות וכרוניות.

בסוף שנות ה־40, כאשר הגיעו לארץ חולי שחפת והיה צורך למצוא להם מקום אשפוז, הפך המקום לבית חולים לחולי שחפת, בסוף שנות ה־50 הוסב לבית חולים גריאטרי, וכיום הוא משמש בית מלון ומסעדה. ד"ר פון וייזל, אגב, היה ממנהיגי המאבק בבריטים.

במלחמת העצמאות, כשהוא בן 52, פיקד על חיל התותחנים החדש והכשיר את הלוחמים לירות בתותחים שהכיר משירותו כקצין בצבא האוסטרי. בתמונה: אחד המאושפזים בבית החולים

בריכת השחייה 

בריכת השחייה של גדרה נפתחה בשנת 1945 ברחוב צוקרמן, שבקצה הדרומי של המושבה. היתה זו בריכה בגודל של 25 מטר אורך ו־15 מטר רוחב, חציה מים רדודים וחציה מים עמוקים עם מקפצה גבוהה, לאמיצים בלבד.

מכיוון שלא היתה מחופה באריחים תכולים, נראו מי הבריכה - שהוחלפו פעם בשבוע בעזרת צינור ברזל גדול - ירוקים, בשל השתקפות העצים שמסביב. בכניסה לבריכה היה קיוסק קטן, שבו מכרו דובשניות, שלגונים ותירס חם מתוך דוד מהביל, וסביבה היו גן גדול, פינות דשא ושולחנות אבן.

הבריכה שימשה מקום בילוי לכל בני המושבה ולתושבי הסביבה. מרחוק אפשר היה לשמוע את קולות הילדים הצוחקים, לצד שאגות המשחק "הקדרים באים". לימים הפסיקה הבריכה לפעול, מולאה בעפר ונבנו עליה בתים.

בית לוינסון - בית המרגוע לסופר ולמורה 

איטה ודוד לוינסון הגיעו לגדרה בשנת 1920 והשקיעו הון ברכישת קרקעות ברחבי הארץ ובגדרה עצמה. לוינסון בנה בית מגורים מפואר ומוקף חומה, ומסביבו גן מרהיב עם בריכה ומזרקה, שבילי הליכה, פינות התבודדות ועוד. הבית דומה היה לטירה מארץ האגדות. הזוג היה חשוך ילדים. דוד הלך לעולמו ראשון, ואילו איטה נפטרה אחריו, בשנת 1949.

לאחר מותה הורישה את רכושם לטובת הציבור, ואת הבית הורתה להפוך לבית מרגוע לסופרים ולמורים, שהחל לפעול בשנת 1952. על המגרש הסמוך הוקם גן ציבורי, ושטח אחר נמסר לקק"ל ועליו הוקמה שכונת הפועלים נווה דוד. בית לוינסון המטופח עבר מאז גלגולים רבים, ולמרבה הצער הוזנח, וחלק ממנו אף נהרס. בתמונה: מורות נופשות בבית המרגוע

כפר אוריאל

בגלי העלייה ההמוניים בראשית שנות המדינה הגיעו עולים רבים שהיו כבדי ראייה או עיוורים לחלוטין, והמדינה הצעירה בעלת הערכים הסוציאליסטיים ראתה חובה לדאוג להם. אחד מהעולים היה ד"ר ניסן האגל, עיוור בעצמו, שתמך ברעיון להקים כפר לעיוורים ושכנע בכך את בן-גוריון.

הכפר הוקם בגדרה בעזרת הארגונים מלב"ן והג'וינט, במטרה להקים מקום שיספק פתרונות חברתיים, דתיים וחינוכיים גם לבני המשפחה שאינם עיוורים, לצד יצירת מקור פרנסה למשפחות.

בתי הכפר היו צריפים שוודיים ובמקום הוקם מפעל לייצור מוצרי קש (בתמונה), ובהם כיסאות, מזרנים מברשות ומטאטאים. הכפר זכה לפרסום ותיירים ומבקרים מכל העולם באו להתרשם מהפרויקט הייחודי, ביניהם אלינור רוזוולט והלן קלר. מנהל המקום היה כמובן ד"ר האגל, שניהל את הכפר ביד רמה.

חגיגות 70 לגדרה 

בשנת 1954, לרגל 70 שנים להקמתה של גדרה, הועלה במושבה המחזה "דגל קדומים" מאת הסופר עבר הדני. את המחזה ביים צבי פרידלנדר והכוריאוגרפית היתה גרטרוד קראוס. המחזה הציג אירועים שונים מההיסטוריה של המושבה, והועלה שש פעמים במהלך חג הסוכות. נהרו אליו אלפים מכל רחבי הארץ, בהם מנהיגים ואישים כגון דוד בן־גוריון, ראש הממשלה משה שרת, יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק ויגאל אלון.

יום העצמאות העשירי

ביום העצמאות 1958, כחלק מחגיגות עשור למדינה, צולמו בגן ביל"ו ילדי גן חובה עם הגננת המיתולוגית בת שבע ברק, כשמימינה ראש המועצה אליהו פרנקל ומשמאלה מזכיר המועצה מיכאל גורדון. במרכז, בין הילדים, יושבות "נשות הביל"ויים", מוותיקות גדרה, שושנה סיגלביץ' (במשקפיים הכהים) ולאה הנקין, שהיו גם גיסות.

חתונה בבני עי"ש

במהלך מלחמת העולם השנייה הקימו הבריטים מחנה צבאי דרומית לגדרה, שבשטחו הוקמה בראשית שנות ה-50 "מעברת נחל שורק", שנקראה גם "מעברת משמיע שלום" או "מעברת מסמיה". למעלה ממחצית העולים במעברה היו יוצאי תימן והם הועסקו במושבים הסמוכים בעבודות חקלאות שונות.

רבים מהעולים במעברה עברו למושב בני עי"ש, שהוקם על ידי פועלי אגודת ישראל בשנת 1957 וכלל 150 יחידות דיור עם משקי עזר. בין העולים שהגיעו לבני עי"ש היו גם מרים משה עצר, שעלו לארץ מתימן ב-1961 והתחתנו (בתמונה) במושב באוגוסט 1962. 

• • •

התערוכה "צלם המושבה" (אוצר: גיא רז), צילומיו של צבי שוסטר מהשנים 1950 עד 1970, מוצגת במרכז "אופק", רחוב כנפי נשרים 3, גדרה. היא תוצג במקום בחודשיים הקרובים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו