"הסדרה הזאת היא מקרה מבחן של מה אנחנו יודעים ומה איננו יודעים על הזולת"

איך מתעלים על עונה ראשונה מצליחה, עם שלל פרסים, ביקורות מהללות ואג'נדה מדויקת של העצמת נשים? רשת HBO והמפיקות של "שקרים קטנים גדולים", ניקול קידמן וריס ווית'רספון, לא היו צריכות לשבור את הראש יותר מדי.

"בלילה של הזכייה בגלובוס הזהב, אחרי שכבר היו פרסומים על עונה נוספת, ריס ואני קיבלנו אימייל ממריל סטריפ", מגלה קידמן. "היא בירכה אותנו על הזכייה והוסיפה משפט קצר: 'אני מניחה שאצטרך להצטרף אליכן עכשיו'.

"היינו בהלם. בלי שהיה תסריט שהיא יכולה בכלל לקרוא ולהתרשם ממנו, היא הציעה את עצמה. אחרי שלושה שבועות, החוזה נחתם".

סטריפ מחייכת. "הגעתי על תקן מעריצה נלהבת, הייתי מכורה לסדרה וצפיתי בה באדיקות מדי שבוע. אנחנו חיים היום בתקופה שבה קולותיהן של נשים נשמעים בעוצמה, אם כי עדיין לא מספיק, ומכל עבר מתחילים להבין שלנשים יש כוח משמעותי בהצעדת תעשיית הבידור קדימה.

"אני מאמינה שטלוויזיה היתה מאז ומתמיד מדיום שנתן במה חשובה לנשים, כי הן היו הקהל המיידי. הרי טלוויזיה מסחרית היתה מאז ומתמיד מלאה בפרסומות לנשים צרכניות, זה פלח שוק שתמיד היה הכי חשוב למפרסמים. אבל סרטים לא כיוונו לנשים. רק עכשיו אני מרגישה שאנחנו לקראת איזון שיעצים נשים.

"עכשיו נראה שיש הרבה יותר מקום לנשים בטלוויזיה, שתמיד נחשבה האחות הקטנה והמסכנה של הקולנוע. אנשים התייחסו למשחק בטלוויזיה כאל ביטוי אמנותי נחות, ולשם כיוונו עלילות הנוגעות לנשים.

"כיום גם יש יותר תסריטאיות, למרות שהתיאוריה שלי היא שבמשך שנים תסריטאים הומוסקסואלים דיברו בקולותיהן של נשים, כי לא ניתנו להן האפשרות והחירות לכתוב את סיפוריהן. יצירות נהדרות שאותם תסריטאים כתבו יצרו את ההזדמנויות שניתנו לשחקניות".

היית אומרת שאת הצלחת בהוליווד נגד כל הסיכויים?

"כשמסתכלים לאחור, הקריירה שלי נבנתה בזכות ביקורות של גברים. היו מעט מאוד מבקרות קולנוע, ולכן הטעם ששלט היה זה שקבעו גברים. הם אלו שהניעו את הלך הרוח הציבורי, את האנשים שנהרו לבתי הקולנוע לסרטים מסוימים, את ההעדפה בהוליווד לתת אור ירוק לפרויקטים מסוימים. הגמוניה גברית, שהיתה מעגל נוראי למשך זמן רב. אבל היתה זו דווקא אישה שכתבה את הביקורת הכי נוראית שאני זוכרת על עצמי, פאולין קייל המנוחה (מבקרת מוערכת ב'ניו יורקר', שהיתה ידועה כמשמיצה קבועה של סטריפ; ד"כ).

"אני תמיד ראיתי אותה כאישה שמתמודדת במשחק של בנים, סיטואציה מוכרת בכל מיני מקרים בחברה שלנו. להיות קשוחה, לדבר מלוכלך, להיות בוטה ולהתפלש בבוץ של הגברים כדי להרוויח את שמך. מציאות אכזרית, אבל אנחנו, הנשים, הורגלנו לזה".

ולמה דווקא "שקרים קטנים גדולים"?

"משום שהסדרה הזאת היא מקרה מבחן של מה אנחנו יודעים ומה אנחנו לא יודעים על הזולת. כמה באמת יש לנו מושג על האנשים סביבנו, בני משפחה וחברים. זאת התעלומה האמיתית שאפפה את העלילה של העונה הראשונה, הרבה יותר מפרשיית הרצח, שפרטיה נחשפו רק בסוף הפרק האחרון. הכוח של הסדרה היה בכל מה שלא נאמר, שלא נראה, שלא נודע, וזעזע את האדמה מתחת לרגלי הדמויות. התרגשתי בכל פרק מחדש, ואני מודה על ההזדמנות שניתנה לי להיות חלק מהצוות הנהדר".

•  •  •

"שקרים קטנים גדולים" עלתה בפברואר 2017 והיתה להיט גדול מהצפוי עבור HBO, שחיפשה סדרות לוהטות ליום שאחרי "משחקי הכס". את הסדרה יצר דיוויד אי. קלי ("אלי מקביל", "שיקגו הופ") על פי רומן של הסופרת האוסטרלית ליאן מוריארטי, לאחר שחברות ההפקה של ווית'רספון וקידמן רכשו את הזכויות לספר.

העלילה מתחקה אחר חייהן של חמש נשים בעיירה היוקרתית מונטריי שבצפון קליפורניה והדינמיקה ביניהן כאימהות לילדים באותה כיתה א'. העונה הראשונה היתה אפופת מסתורין סביב תעלומת רצח, שבפרק האחרון התברר כי היא קשרה יחד את גורלן של הנשים. 

ווית'רספון מגלמת את מדליין מקנזי, אם לשניים הנשואה בשנית. בעלה הראשון נשוי לבוני (זואי קרביץ), מדריכת יוגה רוחנית, שגם לה ילדה באותה כיתה. ילדה נוספת בכיתה היא בתה של רנטה קליין (לורה דרן, שזכתה באמי ובגלובוס הזהב על תפקידה), אמא לחוצה ומעורבת יתר על המידה.

באותה כיתה לומדים גם תאומים, בניהם של סלסט רייט (קידמן) ושל בעלה המכה, פרי (אלכסנדר סקארסגארד, שזכה באמי ובגלובוס הזהב ומופיע בעונה החדשה בפלאשבקים). בד בבד, מגיעה לעיירה צעירה חד־הורית בשם ג'יין צ'פמן (שיילין וודלי) עם בנה זיגי, שנולד בעקבות אונס שעברה.

המתחים בין הנשים מגיעים לשיא בסוף העונה הראשונה, כשנחשף כי פרי הוא שאנס את ג'יין, ובזמן אירוע בבית הספר, כל החמש מתעמתות איתו, עד שבוני דוחפת אותו במורד המדרגות וגורמת למותו. בין הנשים נרקם קשר של שתיקה, והן מגוננות זו על זו וטוענות בחקירה כי האירוע היה תאונה מצערת.

בטקס גלובוס הזהב. הסדרה קטפה ארבעה פרסים // צילום: GettyImages

אף כי בסיבוב הראשון ווית'רספון וקידמן הבהירו שמדובר במיני סדרה חד־פעמית, עם התחלה, אמצע וסוף, היה קשה לא לרצות עוד מההצלחה של "שקרים קטנים גדולים". הסדרה זכתה לממוצע רייטינג שבועי של 9 מיליון צופים וגרפה שמונה פרסי אמי, רוכבת על גל ה־MeToo והשקת תנועת Time's Up. ב־HBO הבינו מהר מאוד שמדובר בתרנגולת שמטילה ביצי זהב.

ליאן מוריארטי, מחברת הספר המקורי, חיברה את תסריט ההמשך לעלילות הנשים ממונטריי. "היא יצרה דמות חדשה, ששמה מרי לואיז", מספרת קידמן. "מרי לואיז הוא בעצם שמה האמיתי של מריל. ליאן בעצם שלחה מסר בתת־מודע, שזו דמות שנועדה למריל".

העונה השנייה (שתעלה ב־10 ביוני בהוט, ב־yes ובסלקום tv) מונה גם היא שבעה פרקים ויוצאת לדרך בתחילת שנת הלימודים של כיתה ב'. הנשים מכונות מאחורי גבן "החמש ממונטריי". בוני לוקחת את הדברים הכי קשה ונעזרת באמה כדי לצאת מהדיכאון שבו שקעה. סלסט חווה סיוטים ומתקשה להתמודד עם ילדיה, הכואבים את מותו של אביהם, בעוד חמותה, מרי לואיז (סטריפ), מנסה להבין מה הביא למותו של בנה. ג'יין מנסה לפתוח דף חדש אחרי העול שירד מכתפיה, ומדליין ורנטה חוות משברים חדשים בחיי הנישואים שלהן.

•  •  •

ההודעה על העונה השנייה יצאה רגע אחרי סגירת המועמדויות לפרסי גלובוס הזהב וגילדת השחקנים, שאליהם הוגשה "שקרים קטנים גדולים" בקטגוריות המיני סדרה. בתעשיית הטלוויזיה דיברו על טריק מבריק של HBO: קטגוריות המיני סדרה הן תחרותיות פחות, והיה ברור מהרגע הראשון ש"שקרים" תקטוף בהן את כל הפרסים, בלי שתצטרך להתמודד עם סדרות הדרמה הגדולות. וכך אכן היה: הסדרה קטפה ארבעה פרסים - למיני סדרה הטובה ביותר, לקידמן (השחקנית הטובה ביותר), לדרן (שחקנית משנה) ולסקארסגארד (שחקן משנה).

לקראת העונה השנייה, שדרגו ווית'רספון וקידמן את שכרן פי ארבעה: כל אחת מהן קיבלה מיליון דולר לפרק. סטריפ, על פי הדיווחים, קיבלה 800 אלף דולר לפרק.

לראיון במלון לנגהאם שבפסדינה מגיעות השלוש בלוק מוקפד. ווית'רספון (43) בשמלה כחולה כהה מחויטת, המשדרת מראה של אשת עסקים; קידמן, שתחגוג בעוד שלושה שבועות יום הולדת 52, בשמלה פרחונית עדינה ובשיער אסוף; וסטריפ, שתחגוג בעוד שלושה שבועות יום הולדת 70, בחולצה כחולה מעוצבת ובמכנסיים שחורים.

"אני מרגישה ש'שקרים קטנים גדולים' מטפלת בנושא האלימות כלפי נשים בצורה יוצאת דופן", פותחת סטריפ. "היא ממחישה כיצד נשים שורדות טראומות וממשיכות בחייהן, ואיך זה משליך על הסובבים אותן. כל הסוגיות הללו הן נושאי שיחה שהסדרה נדרשה אליהם ושמצאו אוזן קשבת, כי הציבור היה מוכן ורעב לזה יותר מאי פעם".

את מחפשת פוטנציאל כזה כשאת קוראת תסריט?

"בהחלט, ואני יודעת להריח נושא בתסריט שיזכה להד חברתי. אני מגלה עניין כשאני יודעת שיש אמירה שאני רוצה לבטא מכוח ההשתתפות שלי. הסדרה הזאת עוסקת באימהות, ולי יש ארבעה ילדים בוגרים. אני מגלמת אישה שמתעמתת עם מה שקרה עם בנה בבגרותו ובוחנת כיצד אופן הגידול שלה השפיע עליו, מה היה החלק שלה בעיצוב דמותו. אלו תעלומות שאולי אפשר לנסות ולפענח, אבל בטח לא לחזור בזמן ולתקן.

"נקודת המבט הזאת מאוד סקרנה אותי, והרגשתי שהתסריט נכתב בצורה כנה, ואפילו בלשית, ושיש לי מה להביא לתפקיד".

את באמת מאמינה שלסדרת טלוויזיה או לסרט יש כוח חברתי?

"תן לי רגע להביט לאחור בקריירה שלי, שהתחילה אי שם במאה ה־19", היא מחייכת. "הייתי אומרת שיש השפעה על השיח בכל מיני כיוונים ומקומות. ב־1978 שיחקתי במיני סדרה 'שואה', שזכתה באמי, אבל לא התקבלה בצורה חלקה על ידי כולם בארה"ב. היו קולות בקהילה היהודית שטענו כי הפרטים לא מדויקים היסטורית, שזאת מלודרמה טלוויזיונית לא ראויה לטרגדיה האיומה, ואפילו שלא מכובד שהיא משודרת בערוץ מסחרי עם הפסקות פרסומות.

"מנגד, זו סדרה שזכתה לתשומת לב אדירה בגרמניה. זו היתה למעשה הפעם הראשונה שבה הדור הוותיק בגרמניה, וגם זה שבא אחרי המלחמה, נחשפו לעוולות הנוראיות שעשו האבות והסבים שלהם. אז כן, אני מאמינה שהיתה לזה השפעה חברתית ותרבותית גדולה. אגב, 'שואה' הגיעה בתקופה של 'שורשים', שעסקה בעבדות של השחורים באמריקה וזכתה לתשואות ולשיח חברתי ער.

"אני לא יכולה לומר מה הגיע קודם, הביצה או התרנגולת, השיח או היצירה. אולי ההשפעה מיוחסת ליצירה, כי השיח ממילא בער מתחת לפני השטח? צריך להתחשב גם ברמת המוכנות של הציבור והעצבים החשופים בנקודת הזמן שבה מגיעה היצירה לקדמת הבמה".

•  •  •

ווית'רספון מצלמת עכשיו פרויקט נוסף, סדרת דרמה חדשה בשם "תוכנית הבוקר", עבור הממשק החדש של אפל, שייצא לדרך בסתיו. גם שם היא מפיקה וכוכבת ראשית, ומשתכרת מיליון דולר לפרק. לצידה משחקים בסדרה ג'ניפר אניסטון (שגם שותפה בהפקה) וסטיב קארל. קידמן מצלמת מיני סדרה נוספת ל־HBO בשם "The Undoing", ביחד עם יו גרנט.

"כשסיימנו לצלם את העונה הראשונה של 'שקרים קטנים גדולים' נפרדנו לשלום, אבל כולנו המשכנו להיות בקשר", אומרת קידמן. "התשוקה לבלות זמן ביחד השפיעה על ההחלטה ללכת על עונה נוספת, אבל הסיבה העיקרית היתה הדרישה מהקהל. מעולם לא שיחקתי במשהו שנגע באנשים בכל העולם, וראינו כמה גדולה הסקרנות לגלות מה עלה בגורלן של הנשים, ולאן הסיפור הולך מכאן.

"זו אולי סדרה על נשים, אבל הקהל הוא מגוּון, נשים וגברים, בכל הגילאים. אני מרגישה שריס ואני ביחד בסיפור הזה, אנחנו מאוד כנות, מציפות בעיות לוגיסטיות, דברים שצריך לדעתנו לשנות בטקסט. ואני אוהבת שיש לי פרטנרית אישה, דווקא בשלב זה בחיים שלי. גיליתי עונג חדש".

"סדרה על נשים, אבל הקהל הוא מגוון". קידמן וסטריפ, שמגלמת את חמותה // צילום: Jeniffer Clasen

ווית'רספון מחייכת. "הסדרה הגיעה רגע לפני נקודת רתיחה, שבה נשים שיוועו להיות מנהיגות, לעלות לבמה ולהתבטא, לחשוף חוויות קשות שעברו ולעודד ולחזק זו את זו", היא אומרת. "בסדרה עבדתי עם נשים כפי שבמשך שני עשורים של קריירה לא התמזל מזלי. זה מרגיש נכון, וזאת רק ההתחלה.

"יש כל כך הרבה זוויות של החוויה הנשית שאפשר להביא, סיפורים שטרם הכרנו, והכי חשוב - שנשים הן האדריכליות של המגמה החדשה הזאת. הן אחראיות לדרך שבה זה ייראה. נמאס כבר מאותם יוצרים שמספרים את אותם סיפורים".

מה השתנה בעונה הזאת?

"בעונה הראשונה עסקנו בטראומה ובנשים שחוו אותה. הפעם רצינו להראות גם את היום שאחרי, לאן החיים הולכים, וזו התמה המרכזית של העונה השנייה. יש מגוון אינסופי של עלילות".

קידמן: "את העונה החדשה ביימה אנדראה ארנולד (במאית אנגלייה שזכתה באוסקר ב־2005 על סרטה הקצר 'Wasp'; ד"כ), שנכנסה לנעליו של ז'אן־מארק ואלי, שנשאר כמפיק. עכשיו באופן פורמלי יש נקודת מבט נשית מאחורי המצלמה.

"אבל זה לא שדברים השתנו, כמו שהם התרחבו. בסופו של דבר, התסריט בעונה הקודמת תמצת את העלילה של הספר, ועכשיו יש מקום לרקע על הדמויות. התובנה שלי היתה שאפשר למצוא חומרים כה עשירים שייתנו במה לשש נשים שונות, וזה היופי בטלוויזיה. אני לא מכירה סדרה נוספת עם שש נשים בתפקידים ראשיים".

ווית'רספון: "מה שהשתנה בעיניי הוא מאחורי הקלעים. היום אני מכירה טוב יותר את חייהן האישיים של כל הנשים שלצידי, אימהות שיש להן ילדים לדאוג להם. בצעירותי נמנעתי בשיטתיות מלהביא את ילדיי לסט צילומים, כי הרגשתי שאני חושפת את הפגיעוּת שלי. חשבתי שאם פתאום הילדים לא ירגישו טוב או יזדקקו לתשומת הלב שלי, וארצה להיות איתם, זה יתפרש כאילו אני לא מקצועית.

"כאן זה ההפך הגמור. אני עובדת עם נשים שאין להן בעיה לשים פאה בלונדינית ולמלא את מקומי איפה שרק אצטרך. יש ערבות הדדית. יש תחושת ביטחון לבוא ולבטא את החששות, האשמה, החרטות, העצב, הגעגועים לילדים, ההתרגשות ממשהו שקרה לי היום. יצאתי הרבה יותר מחוזקת.

"מעבר לעבודה שלי מול המצלמה, הייתי כל הזמן טרודה, כמפיקה, בלוגיסטיקה ובלוחות זמנים. לוודא שכל אחד בצוות מקבל יחס ואפשרות להשמיע את הרעיונות שלו. זה גם החלק שמלהיב אותי, לשמוע מה כל אחד מרגיש, מה הוא מקווה שייצא לו מהסדרה. אני תמיד הייתי שם להשמיע, וגם לשלוף מהתיק חטיף אנרגיה אם מישהו היה רעב פתאום".

בעונה הראשונה הרגשתן את החיבוק מהמבקרים באופן מיידי?

ווית'רספון: "אני דווקא זוכרת ביקורת של מישהו שצפה רק בפרק הראשון וביטל אותנו ב'הנה עוד אסופה של בחורות בכייניות'. מייד צלצלתי לניקול לספר לה".

קידמן: "הוא כתב שזה יותר גרוע מ'50 גוונים של אפור'. אמרתי לעצמי, חבל שהוא לא צפה עוד קצת, לגלות מה עובר על הדמות שלי. לעקוב אחרי סדרה זו התחייבות לשבת מול המסך הרבה שעות ולהתמסר. כל מי שעובד על הסדרה מסתכל עליה כמכלול, לא רק כפרק אחד. אבל מי אני שאסביר כיצד לצפות בטלוויזיה, אולי מוטב שאשתוק", היא צוחקת.

•  •  •

מבין השלוש, דווקא למריל סטריפ הניסיון העשיר ביותר על המסך הקטן. כבר בתחילת דרכה המקצועית באמצע שנות ה־70 היא הופיעה בסרטי טלוויזיה, עד שזכתה לפריצה הקולנועית בסרטים "צייד הצבאים" ו"קרמר נגד קרמר" בסוף אותו עשור. על שניהם היתה מועמדות לאוסקר, שנה אחר שנה; בפעם השנייה היא גם זכתה והפכה לשם מבוקש בהוליווד.

לטלוויזיה חזרה ב־2003 בקול תרועה רמה, כשכיכבה במיני סדרה של HBO "מלאכים באמריקה", עיבוד למחזה זוכה הפוליצר של טוני קושנר, שקטפה שבעה פרסי אמי וקבעה שיא כשזכתה בכל קטגוריה שאליה היתה מועמדת, כולל לשחקנית הראשית סטריפ.

סטריפ מחזיקה בשיא המועמדויות לאוסקר - 21 בסך הכל, מתוכן שלוש זכיות. 31 פעמים היתה מועמדת לגלובוס הזהב, וזכתה בשמונה מהן; ונוסף על כך יש בארון שלה עוד שלושה פרסי אמי, וגם מדליית חירות נשיאותית ותוארי דוקטור כבוד מטעם אוניברסיטאות ייל, פרינסטון והרווארד.

סטריפ נשואה 41 שנים לפסל דון גאמר, ואם לארבעה: הנרי (39), מוזיקאי, מיימי (35) וגרייס (33), שחקניות, ולואיזה (27), דוגמנית שמשלימה עכשיו לימודי משחק בייל. בפברואר הפכה לראשונה לסבתא, כשלבתה מיימי ולארוס שלה נולד בן.

"עבדתי כמו משוגעת במשך תקופה ארוכה, ועכשיו אני סביב הנכד הראשון שלי", אמרה בראיון למגזין "Interview". "מבחינתי אין לי בעיה להתערב לבתי בחיים מעתה, אני אלופה בלתת עצות שאף אחד כלל לא ביקש".

שיילין וודלי, לורה דרן, ריס ווית'רספון וניקול קידמן בעונה השנייה של "שקרים קטנים גדולים"  // צילום: Jeniffer Clasen

ניקול קידמן הופיעה בטלוויזיה כילדה באוסטרליה בתחילת שנות ה־80. את המוניטין המקצועי שלה בנתה בזכות סרטים כמו "מולאן רוז'" ו"השעות"; באחרון שיחקה לצד סטריפ וגילמה את הסופרת וירג'יניה וולף, תפקיד שעליו זכתה ב־2002 באוסקר הראשון שלה (והאחרון עד כה). 

בניגוד לסטריפ, שמתגוררת עם בעלה הרחק מעין הסערה בעיירה שקטה בניו ג'רזי, קידמן היתה מוקפת מצלמות בעשר השנים שבהן היתה נשואה לטום קרוז, וגם אחריהן - במהלך הגירושים המתוקשרים. בשנים האחרונות היא נשואה לזמר הקאנטרי קית' אורבן, והם מתגוררים בנאשוויל, טנסי, עם שתי בנותיהם - סאנדיי רוז (10) ופיית' מרגרט (8).

•  •  •

ווית'רספון היתה נשואה שבע שנים לריאן פיליפה, שלצידו שיחקה ב"משחקי פיתוי". הקריירה שלה החלה לצבור תאוצה עם שלל קומדיות קופתיות, וב־2006 זכתה באוסקר על הדרמה הביוגרפית על זמר הקאנטרי ג'וני קאש, "הולך בדרכי", שבה גילמה את רעייתו של קאש. על פי הצהובונים, פיליפה קינא בהצלחתה ובגד בה, עד שהם נפרדו כעבור שנה. ב־2014 היא היתה מועמדת לאוסקר על "הולכת רחוק", אבל לא זכתה.

היא אם לשניים מנישואיה לפיליפה - אווה (19) ודיקון (16). ב־2011 נישאה בשנית לסוכן השחקנים ג'ים טות', שמייצג כוכבים כמו מת'יו מקונוהיי וסקרלט ג'והנסון, וב־2013 הביאה לעולם את הבן טנסי.

ווית'רספון מילאה רק תפקידים קטנים בטלוויזיה, כמו במיני סדרה "בחזרה ליונה בודדה" ב־1993, ובתור אחותה המפונקת של רייצ'ל ב"חברים". גם עבורה "שקרים קטנים גדולים" היא דריסת רגל משמעותית ראשונה בתעשייה, ויש לה כוונות לפתח פרויקטים עתידיים באמצעות חברת ההפקות שלה.

"בשנים האחרונות אני עובדת כמפיקה במטרה מוצהרת לייצר תפקידים לנשים", היא אומרת. "זאת התשוקה שמניעה אותי בשלב זה של הקריירה. הרי זו היתה תמיד עובדה שנשים מעבר לגיל מסוים מתקשות לקבל תפקידים בהוליווד. והנה כאן ניתנה לי ההזדמנות להביא את הניסיון ואת הקשרים שצברנו, ניקול ואני, כדי לקדם נשים, ועל הדרך גם לאסוף פרסים, זה בטח לא מפריע".

אפשר כבר לדבר על עונה שלישית?

קידמן: "אין לנו תוכניות לעונה נוספת".

ווית'רספון: "נו באמת, זה מה שאמרנו בפעם הקודמת, על מי את עובדת?"

קידמן: "בכנות, זה פרויקט שהצריך הרבה מאוד זמן ועבודה משתינו, וזה היה בכלל הישג שהצלחנו להתאחד מחדש לעונה שנייה. הולך ונעשה מסובך יותר לאחד את כולן יחד. הפעם אני נזהרת בלשוני, בגלל ההצהרות מהפעם הקודמת, כי זה נפלא לייצר משהו יוצא דופן ולהניח לו להיות. אחרי ההצלחה המאסיבית של העונה הראשונה אמרנו שאנחנו מוכנות לקפוץ שוב מהצוק. הסדרה היא ישות בפני עצמה, שתכתיב מה נכון לעתיד".

אתן גם חברות מחוץ לצילומים. ריס משתפת באינסטגרם תמונות מארוחות ערב משותפות והרבה יין.

ווית'רספון: "ומה שלא רואים בתמונות הללו זה שאני תמיד זו שמשלמת את החשבון. מריל הזמינה על חשבונה אולי רק פעם אחת וזהו. יתר הפעמים תמיד עלי. אף אחת מהבנות לא טורחת לשלוף את כרטיס האשראי מהארנק, היית מאמין? ולכל מי שתטען אחרת, אני מוכנה להראות את החשבון החודשי שלי מאמריקן אקספרס.

"מעבר לזה אני אציין שבכל הארוחות יש למריל את הסיפורים הכי מרתקים שאי פעם שמעתי".

קידמן: "והיא השביעה אותנו שניקח אותם איתנו לקבר".

סטריפ: "מה שקורה במונטריי, נשאר במונטריי".

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו