במשרד רה"מ ובמשרד החוץ בירושלים עקבו השבוע בדריכות אחרי הבחירות לפרלמנט האירופי. מוסדות האיחוד נתפסים בישראל כגורמים עוינים, אולם התחזקות מפלגות ימין אולטרה־שמרניות, לאומניות ופופוליסטיות, שאינן מסתירות את אהדתן לישראל ואת רצונן בקרבתה, מעוררת תקווה לשינוי חיובי. מה גם שחלקן הופכות למפלגות שלטון.
אך אליה וקוץ בה: רוב המפלגות הללו - "פידס" בהונגריה, "מפלגת החופש" באוסטריה, "ליגה" באיטליה, "אלטרנטיבה" בגרמניה ו"הליכוד הלאומי" בצרפת - מוקצות בעיני הקהילות היהודיות, שרואות בהן קיצוניות ואנטישמיות. גם אם מספר גדל והולך של יהודים מצביע להן, בעיקר בשל התחושה שהן השותפות היחידות למאבק באיום מצד קהילות המהגרים המוסלמיות והערביות, מוצאת עצמה ישראל בפני מלכוד: קשרים עם מפלגות אלו הם בגדר "יחסים מסוכנים", שעלולים לחזק את תדמיתה "הימנית קיצונית" של ישראל ולגרום לקרע עם יהדות אירופה, שנלחמת על מקומה וקיומה.
מארין לה פן מחזרת כבר זמן רב אחרי ישראל והכרה מצד המוסדות היהודיים בצרפת. בתחילת השבוע היא רשמה לעצמה הישג נוסף: בפעם השנייה ברציפות בבחירות לפרלמנט האירופי הפכה המפלגה שבראשה היא עומדת לגדולה ביותר בצרפת. בבחירות הקודמות קראו לה "החזית הלאומית", אך כדי להתנתק מצילו הכבד והמפריע של אביה, מייסד המפלגה ז׳אן־מארי לה פן, החליטה הבת לפני כשנה לאמץ שם חדש, "הליכוד הלאומי". מפלגתה איבדה, לכאורה, מעט מכוחה בהשוואה לבחירות האירופיות ב־2014 (23.3% לעומת 24.8%), אך בדיעבד הצביעו ל"ליכוד הלאומי" חצי מיליון מצביעים יותר. מספר המצביעים הצעירים למפלגה גדל, והיא ממוקמת במקום השני בקרב המצביעים בגילי 18-34, אחרי מפלגת הירוקים, "אקולוגיה".
בנאום הניצחון שלה הודתה לה פן לבוחרים, על שהפכו את "הליכוד הלאומי" לאלטרנטיבה עתידית למפלגת השלטון של הנשיא עמנואל מקרון, שגרם לצרפת "להיטלטל בבלבול מוחלט", כהגדרתה, בהתייחסה למחאת "האפודים הצהובים". היא נמנעה, אמנם, מלקרוא מפורשות להתפטרות מיידית של מקרון, כפי שעשתה במהלך מערכת הבחירות, אך דרשה לפזר את האסיפה הלאומית ולקיים בחירות חדשות - "יותר דמוקרטיות, שסוף־סוף מייצגות את הדעות האמיתיות בארצנו".
אותו ימין בעטיפה אחרת
במשרדו במרכז הקהילה היהודית בפריז, "מרכז רש"י", מסרב פרנסיס קאליפה - המכהן זה שלוש שנים כנשיא המועצה המייצגת של המוסדות היהודיים בצרפת - להתרגש מניצחונה של לה פן בבחירות האירופיות. "מה שעלול להדאיג אותנו, היהודים", הוא אומר בראיון ל"ישראל השבוע", "זו המפלגה להגנה על חיות, שהכפילה את כוחה בצרפת, ובגרמניה קיבלה שני מושבים בפרלמנט האירופי. הדאגה לחיות אינה עומדת בסתירה לערכי היהדות. אבל אנחנו יודעים שהמפלגה הזו מנהלת מאבק נגד שחיטה מסורתית, יהודית ומוסלמית. עבורנו זו סיבה לדאגה, שכן היום ברחבי אירופה מנסים לאסור את השחיטה הכשרה. יש מדינות שבהן מנסים לאסור את המילה. הסוגיות הללו מעמידות בספק את שאלת הנוכחות היהודית ביבשת האירופית".
המפלגות ה"אנימליסטיות" יכולות למצוא אוזן קשבת אצל לא מעט מפלגות ימין רדיקליות, ובכללן "הליכוד הלאומי": ג׳ורדן בארדלה, ראש רשימת המפלגה לבחירות האירופיות, התנגד לשחיטת חיות ללא אמצעי הרדמה או שיתוק, שיטה שסותרת את עקרונות הכשרות; לה פן התנגדה למילה ולנשיאת סממנים דתיים בפומבי. היא גם אמרה שתשלול אזרחות כפולה, בהתייחסה ספציפית לאזרחות צרפתית־ישראלית. מאוחר יותר דיברה על מקרים יוצאים מהכלל.
עומדים בפני שורת איומים. קאליפה
"תוצאות הבחירות לא הפתיעו אותנו", מדגיש קאליפה, "׳הליכוד הלאומי׳ התחזק, מנגד השמאל הקיצוני קרס לחלוטין. העובדה שהימין הקיצוני נראה היום בעיני צרפתים רבים כאלטרנטיבה שלטונית, בהחלט מדאיגה. לפני הבחירות, במכתב פתוח שהמועצה המייצגת פרסמה בעיתונים, קראנו ליהודים הצרפתים ולצרפתים בכלל לא להצביע למפלגות הפופוליסטיות מימין ומשמאל, כי הן מעמידות בספק את האיחוד האירופי. הבחירות האירופיות גם הראו את המגבלות של בחירות המתקיימות בסיבוב הצבעה אחד על בסיס פרופורציונלי אחיד. צריך להגביר את הייצוגיות של מפלגות מסוימות בצרפת בפרלמנט, אבל גם לשמר את שיטת הבחירות הקיימת, כדי להבטיח רוב למשילות".
"הליכוד הלאומי" היא עדיין בעיניך מפלגת ימין קיצוני, או שהיא השתנתה?
"העטיפה והחזות השתנו אבל התוכן נשאר זהה. אלה שמוצאים בית במפלגה הזו, חלק מאלה שמצביעים לה, הם אנשי ימין קיצוני. לא כל המצביעים, 24 אחוזים מהצרפתים לא משתייכים לימין הקיצוני. אבל, הצרפתים מהימין הקיצוני מצביעים למפלגה הזו. עבור האחרים זו הצבעת מחאה. עבור הימנים הקיצונים זו הצבעת השתייכות רעיונית. עבורנו, המפלגה הזו נותרת מפלגת ימין קיצוני עם ערכים של ימין קיצוני ותוכנית עתידית לאירופה, שאינה תואמת את ראייתנו - אירופה שנבנתה על הריסות מלחמת העולם השנייה כדי להביא שלום ליבשת. אנחנו לא מעוניינים שהאיחוד הזה יתפרק, מאחר שזה יעורר מחדש סכנת מלחמה ביבשת, ואנחנו יודעים היטב מה המחיר שיהודי אירופה שילמו בכל המלחמות האירופיות".
אתה רואה הבדל בין מארין לה פן ואביה?
"אי אפשר לומר שהם אותו הדבר, ואני לא רוצה להפוך את הדיון על המפלגה הזו לאישי. אנחנו לא מתנגדים לאב או לבת, אלא למה שהמפלגה הפוליטית הזו מייצגת. ערכיה והאידיאולוגיה שלה הופכים אותה למפלגה שאין לבוא איתה בקשר, ושנותרה בימין הקיצוני. אנחנו רואים את הבריתות שהיא נערכת לעשות עם מפלגות ימין קיצוני אחרות באירופה. מארין לה פן לא חושבת שהיא ימנית קיצונית. אז מדוע היא כורתת ברית עם מפלגות הימין הנוקשה ביותר באירופה?"
לדוגמה, מתאו סלביני, מאיטליה, שנחשב ידיד גדול של ישראל, ואומר שלה פן אינה אנטישמית.
"צריך לעשות הבחנה בין מדיניות החוץ של מפלגות וממשלות מסוימות - סלביני, אורבאן, הפולנים - לבין בעיית האנטישמיות הגוברת דווקא במדינות אלו. קיימת סתירה בין הצגת עמדות פרו־ישראליות של אותן ממשלות ומפלגות, לבין השתיקה שלהן מול אירועים אנטישמיים שמתרחשים בארצותיהן. כשהפולנים מתנגדים להעניק פיצויים ליהודים שנגזלו בפולין, וזו המדינה האירופית היחידה שמתנגדת ללמוד את הנושא, זו בעיה רצינית. המדינות הללו, שתומכות בישראל, לא שינו את המדיניות האירופית כלפיה - שאינה ידידותית במיוחד - לא בגלל לחצים של הונגריה, פולין או איטליה. היו הצהרות ידידותיות של אותן מדינות, ואנו מתייחסים אליהן כפי שהן. במקביל לא ניתן להסכים לקיום אנטישמיות גוברת במדינות אלו".
האם נוצר פער גדול בין הקהילות היהודיות באירופה לבין ממשלת ישראל?
"לא. אני חושב שממשלת ישראל מודעת לקושי הזה, הקיים בין התמיכה הנדרשת מצד מדינות מסוימות לבין הבעייתיות עם הקהילות היהודיות שגרות באותן מדינות. עם פולין היו עימותים בדיוק על נושא האנטישמיות. אם מחר יהיו תנועות אנטישמיות חזקות יותר באיטליה, אני משוכנע שממשלת ישראל תגיב באותה הדרך, גם מול הונגריה. אנחנו, יהודי אירופה, לא יכולים לקבל את הדואליות הזו: תמיכה בישראל והיעדר מאבק נחוש באנטישמיות או הכחשת אחריות לשואה, כמו בפולין".
אתה דוחה כל דו־שיח עם מפלגות כמו "הליכוד הלאומי", או שמא דיאלוג יהיה אפשרי אם ימולאו תנאים מסוימים?
"לא מתפקידי להציב תנאים. אני רואה מדיניות שנובעת מאידיאולוגיה, שעל בסיסה בלתי אפשרי עבורנו, יהודי צרפת, לנהל דיאלוג עם 'הליכוד הלאומי'. ה'מנעול המצפוני' שיהודי צרפת עדיין שמים על המפלגה הזו, תורם לכך שהיא אינה פורצת את תקרת הזכוכית שמחזיקה אותה מתחת ל־25 אחוזי הצבעה, ועבורנו זה חשוב".
מצבות שהושחתו בבית קברות יהודי בצרפת // צילום: אי.אף.פי
מה אתה אומר ליהודים שמצביעים למפלגות כאלו מאחר שלדעתם האיום האמיתי לקיום היהודי באירופה נשקף מקהילות המהגרים ולא מהימין הקיצוני?
"אנחנו לא עומדים רק בפני איום אחד. האיום האסלאמיסטי הוא איום רציני וחשוב והוא זה שהורג. אבל אנחנו לא צריכים להיאבק רק באסלאמיזם. המאבק באנטישמיות אינו מאבק 'כבקשתך'. יש מציאות מסוימת באירופה ובצרפת, אך צריך להיאבק בכל הכוח גם נגד האנטישמיות של השמאל הקיצוני והימין הקיצוני. צריך להיאבק בכל סוגי האנטישמיות. ניסו להפחית את האיום האסלאמיסטי. אני חושב שהיום הדברים השתנו, הודות לעבודה שארגונים יהודיים עשו נגד התופעה. היום יודעים בצרפת ובכל אירופה שהאנטישמיות הזו הרגה ילדים, נשים וגברים. בצרפת נרצחו הכי הרבה יהודים בגלל יהדותם - 12 מאז שנת 2000. אנחנו רואים מה קורה בגרמניה עם ההמלצה של הנציב למאבק באנטישמיות ליהודים, שלא לשאת כיפה. 74 שנים אחרי השואה אנחנו חווים תחושה של תחילת הישנות ההיסטוריה. האחריות שלנו היא למנוע זאת".
עמדה שונה לחלוטין מציג אריק זמור, סופר ופובליציסט יהודי, שהפך בשנים האחרונות לאחד הקולות הבולטים ביותר של הימין הלאומי בצרפת. זמור, שלא כמו קאליפה, אומר ל"ישראל השבוע" שהוא אינו רואה סיבה לפחד ממארין לה פן. "העמדה שלי לא מבוססת על היותי יהודי אלא על היותי אזרח צרפתי", הוא מדגיש, "לה פן היא לא זו שמאיימת היום על היהודים בצרפת. היהודים המאוימים בצרפת חיים בשכונות שעברו תהליך של אסלאמיזציה. זה פשוט וברור".
לה פן? היא לא אנטישמית
זמור מוצא שיש שוני בין מארין לה פן לאביה, שטען שתאי הגז במחנות ההשמדה היו פרט שולי של מלחמת העולם השנייה: "מארין אוסרת על עצמה כל בדיחה או הערה פרובוקטיבית. היא לא אנטישמית". ומה באשר לעמדותיה בעניין חבישת כיפה בפומבי, מילה, אזרחות כפולה? "אני יהודי", מדגיש זמור, "ואני חושב שלא צריך לשאת ברחוב כיפה. אני נגד כל סממן דתי וביטוי לדתיות בפומבי. כשהייתי ילד לא נשאו כיפה ברחוב, וזה לא גרם לנו להיות פחות יהודים. צריך להפסיק עם ההאשמות הללו. זה נורמלי לחלוטין, שלא יהיו סממנים דתיים ברחוב. היהודים, כמו אחרים, אימצו מנהגי שגרה לא טובים, והם לא מכבדים יותר את החילוניות בצרפת. העיקרון של החילוניות בצרפת בנוי על דתיות דיסקרטית".
זמור סבור שהקהילה היהודית בצרפת וישראל טועות בכך שהן מחרימות את "הליכוד הלאומי". "היא אינה הסכנה. האנטישמיות שולטת ברבעים שבהם מתגוררות אוכלוסיות של מהגרים מוסלמים. זה ברור לכולם, וגם ליהודים. מבחינתי אין קהילה יהודית, יש קהילה לאומית. יש צרפתים מדתות שונות. אני חושב שהחרם הישראלי הוא קונטרה־פרודוקטיבי. הישראלים הבינו את זה. הם מאוד קרובים היום לאורבאן, שגם אותו מאשימים בהיותו אנטישמי, ולמפלגת השלטון בפולין שמאשימים באנטישמיות. בין נתניהו ומארין לה פן אני לא יודע מי ימני יותר".
זמור מאמין שקיימת מרידה של העמים האירופיים נגד הפלישה האסלאמית, אך הוא מציין: "זה תהליך מאוד ארוך, במיוחד בצרפת. ההבנה של המציאות לוקחת הרבה זמן ואין הסכמה על הדרכים להתנגד וגם על המינוחים. זה מסובך".
המטרה: מאבק כלל־אירופי
מאחורי שולחנו של קאליפה ניצבות שתי כרזות: האחת עם עקרונות המועצה שבראשה הוא עומד ועליה דגל צרפת והכיתוב "הבה נחיה יחדיו", והשנייה עם מאמר שפרסם ביומון השמרני "לה פיגארו", שכותרתו "לא אשתוק למענה של שרה חלימי".
חלימי היא אחת מ־12 היהודים הצרפתים שנרצחו ב־20 השנים האחרונות בגלל יהדותם על ידי מוסלמים. במקרה הרצח הזה מצאו הרשויות דרכים לחמוק מהעמדת הרוצח לדין. "הסיפור של יהדות אירופה לא נגמר", אומר ראש הקהילה היהודית בצרפת, "ואני לא מוכן לקבל שהיסטוריה כה ארוכה של היהדות באירופה ובצרפת תסתיים כך. אני חושב שאנחנו צריכים לגלות ערנות גבוהה ביותר, מאחר שאנחנו עדים לנסיגה של הוויטליות של היהדות באירופה לנוכח ההתקפה מכמה חזיתות.
"לכל הקיצונים הללו יש תוכניות עתידיות שמהוות איום על הנוכחות היהודית העתידית באירופה. אנחנו מנהלים נגד זה מאבק יומיומי. כעת, כשהרכב הפרלמנט האירופי החדש ידוע, ברור שיש רוב לאלו שתומכים בפיתוח האיחוד על פני אלו שרוצים להרוס או לעצור אותו. עבורנו זה מאוד חיובי, גם אם אנחנו מגנים את ההתגברות של מפלגות הקיצון. אנחנו לא מודאגים יותר מאשר לפני הבחירות. גם אם חלו תזוזות מסוימות, לא יהיה שינוי גדול. המאבק באנטישמיות צריך להיות תוכנית כלל־אירופית, שתתייחס לכל סוגי האנטישמיות: האסלאמיזם, אבל גם הימין והשמאל הקיצוניים.
"אנחנו מצפים מאירופה שתקבל השראה מגרמניה ותעביר חוק שמגדיר את ה־BDS כתנועה אנטישמית. זה חשוב לנו, בעיקר לנוכח התחזקות מפלגות הירוקים במדינות אירופה. למפלגת 'הירוקים' בצרפת, למשל, אין עמדות ברורות בקשר לחרם על ישראל. גם זו סיבה לדאגה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו