בשבועות האחרונים נראה שכולנו בטרפת הריון. ליהיא גרינר ונעמה קסרי, שורדות הישרדות, מטפחות במקביל בטן טופחת שעברה כמה דברים על האי, עכשיו נתבשרנו שגם רוני דואני ועדי הימלבלוי הפכו לפרגנט-באדיז. חמסה חמסה חמסה, זה תמיד כייף לשמוע על בשורות טובות כאלה, אבל נראה שיותר משהתקשורת מתעסקת בהריונות הקיימים, המבורכים והמקסימים (כמו כל הריון), היא מתעסקת בשמועות על הריוניות שבכלל לא בהריון.
אנחנו מפמפמות את "זכות האישה על גופה" ללא הרף, במיוחד עכשיו עם צעדות השרמוטות שמתקיימות בירושלים, באר-שבע או תל-אביב, אבל לאישה שאולי בהריון, כנראה כבר אין זכות על גופה. זה אייטם וזה אמור לעניין את כולנו. 'תתלבשי איך שבא לך', 'תעשי מה שבא לך', אבל אנחנו נתעסק בפוריות שלך אם או בלי שתחליטי שמותר לנו. עזבו אמונות טפלות וכמה הריון בשלביו הראשוניים יכול להיות רגיש, לא הגיע הזמן שנפסיק להתעסק באם היא כן או לא בהריון ובאמת באמת נצא לנשים מהרחם?
בפוסט שפרסמה בשבוע שעבר, אנה ארונוב מדברת על "האשמה החלקית" שלה בהתעניינות הציבורית ובשמועות על ההיריון שלא קרה, בכך שהכניסה מצלמות לביתה ולמסע האינטימי והאישי שלה למציאת אהבה. אני חושבת שאנה בכלל לא אשמה. בכלום. וזה גם לא עניין של אשמה, אלא של אחריות. ארונוב מפרטת בפוסט שנהיה וויראלי, כמו גם קורין גדעון שבחרה להתייחס ולעדכן שהיא לא בהריון, על כל הסיבות למה אנחנו צריכים לעזוב אותה בהקשר הזה, לנפשה. אבל בשונה מארונוב וגדעון, יש גם דרכי התמודדות אחרות. למשל, לא להסכים לדבר על זה בכלל.
כבר מזמן הבנו שטיילור סוויפט היא אייקון פמיניסטי של מנהיגות נשית. כשנשאלה לאחרונה בראיון אם העובדה שהיא חוגגת בקרוב יום הולדת 30 מעוררת בה את הרצון להביא ילדים, ענתה שהיא "ממש לא הולכת לענות על השאלה הזו". וזהו. לא הולכת לענות, לא מתייחסת. לא מסבירה. לא מצדיקה כלום."אני לא חושבת שגברים נשאלים בגיל 30 אם הם הולכים להיכנס להריון", הוסיפה, וחידדה בפנינו אמת פשוטה.
שאלות שקשורות להיריון, נשאלות בעיקר נשים. הן סקסיסטיות ומשמרות אותנו במקום של "אישה=אמא", מה שמבטל נשים שבוחרות שלא להיות אימהות, או בעיקר כל מי שלא מרגישה צורך ורצון לשתף את העולם בהחלטה שלה להביא צאצאים או שלא. הריון הוא דבר פרטי וצריך להישאר כך, והתגובה של סוויפט מציבה את הגבול בין האישי לציבורי.
ומי שלא הבין גם בנושא הריון זכות האישה על גופה נשמרת. וצריכה להישמר. זכות האישה להחליט מה לעשות עם גופה, מה לספר עליו, ומתי. ההתעסקות הפולשנית באם כן או לא בהריון, תוקפנית וחצופה בדיוק כמו לגעת בבטן מתעגלת בלי לבקש רשות. פשוט לא עושים את זה. התפיסה שאישה בהריון הופכת לנחלת הכלל לא חדשה במחוזותינו. לכולן ולכולם הרי מותר להביע דעה, להעיר ולהמליץ. מה לאכול, מה ללבוש, מה זה אומר שיש לך פס על הבטן, איך את צריכה להתמודד עם הבצקות ומתי את צריכה להפסיק להתאמן. ואומרת את זה מי שלא הייתה בהריון מעולם, ועדיין חשופה להיפר-התעסקות במשהו שצריך להיות פרטי. אנחנו לא רחם לאומי. התינוקות שלנו לא נולדו כדי לשרת את ביטחון וחוסן האומה. כל אחת והריונה, והיא תחליט אם לעדכן על כך או לא.
אז בפעם הבאה שסלבס ארצנו יישאלו אם הן בהריון, או שיש סביבן חרושת שמועות על הבטן הטופחת או שלא, אני מציעה להעלות פוסט באינסטגרם עם משפט אחד: "אני לא בהריון, וגם אם הייתי, זה לא עניינכם."
הכתבה פורסמה לראשונה באתר onlife https://www.onlife.co.il/?p=191822
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו