"כשישבתי לתכנן את בציר 2019 המתקרב", מספר יהודה נהר, ממייסדי יקב עמק יזרעאל והיינן והמנהל שלו בפועל, "שמתי לב שהזן סירה מהווה כמעט 60% מהענבים האדומים שלנו, והוא מככב כמעט בכל בלנד. זה היה השלב שבו ירד לי האסימון, והבנתי שזהו עמוד השדרה של היקב שלנו - הסירה, הזן שאולי הכי מתאים ומאפיין את יינות ישראל בעיניי".
בתחילת העשור הנוכחי היתה זו הפעם השנייה שבה נהר, בן לעולים מצרפת שגדל בירושלים, הגיע לקיבוץ חנתון השוכן בדרום עמק יזרעאל, ועבר להתגורר בו עם משפחתו. הפעם הראשונה היתה כחבר בגרעין הנח"ל של הקיבוץ, לפני כ־25 שנה. "בסוף שנות ה־90 הקיבוץ היה על סף פשיטת רגל. נשארו בו חמש משפחות, שפנו אלינו כדי שנציל אותו מפירוק. איכשהו התגבשנו, חבורה של כ־30 זוגות צעירים שרובם המכריע צמח בגרעין, שילמנו דמי כניסה גבוהים, הקיבוץ ניצל, והיום אנחנו כבר כמעט 80 משפחות פה".
בקיבוץ הוא הכיר את ג'ייקוב נר־דוד, יזם היי־טק שבחר גם הוא להתגורר בחנתון, ויחד הם החליטו להקים את היקב. "מילדות שתינו בבית יין כדבר שבשגרה, אבל מעבר לכך לא ידעתי כלום על ייצור יין או על הקמת יקב. התחלנו פה ממש מאפס", הוא מספר.
המוסך החקלאי הישן המוזנח שבקצה הקיבוץ הוסב אחרי שיפוץ מאסיבי ליקב, כשבמקביל התחיל נהר ללמוד את אמנות רקיחת היין במכללת תל־חי. כדי לא לעשות שטויות של מתחילים, הם גייסו את היינן הישראלי־קליפורני ארי ארל כיועץ (הוא מלווה את היקב עד היום; ר"פ), והבינו שאם הם יעשו "עוד קברנה" הם לא יחדשו דבר. "טעמתי הרבה יינות במהלך הלימודים בתל־חי, אבל רובם היו עשויים ממש כשטאנץ אחיד; קברנה עמוס בעץ, גוף כבד - ההרגשה שלי היתה שזה לא מתאים לארץ. ואלו עוד היו היינות היותר איכותיים שנתנו לנו לטעום. הרגשתי שזה פשוט לא זה".
"יין צריך להעביר חוויה מקומית", הוא שוטח באוזנינו את הפילוסופיה הייננית שלו, "כשאתה פותח בקבוק בורדו אתה מצפה לטעום מהטעם של בורדו, וכשהבקבוק הוא אוסטרלי - אתה רוצה למצוא בו את הטעם של היבשת החמישית. אני מאמין שככה צריך להיות גם בישראל - אין סיבה להתמקד בקברנה סוביניון, כי אין לו ייחודיות פה. זו הסיבה שאנחנו משתמשים בזנים שמייצגים, לדעתי, את האופי המקומי, ממש כמו האוכל הישראלי - בעלי טעמים ברורים, עזים, אבל שלא יהיה כבד מדי. את זה מצאתי בסירה. זה זן ורסטילי שאפשר לעשות ממנו המון דברים, יש לו טעמים מאוד ברורים ופירותיים, ומאד קל להתחבר אליו. כהשלמה, צירפתי אליו עוד שני זנים 'מקומיים' - הקריניאן והארגמן, והשלישייה הזו היא הבסיס של היינות האדומים שלנו.
"אפשר לומר שכשפתחנו את היקב והצגנו לראשונה את היינות שלנו, היינו די 'פעורים'. תחשוב על זה רגע - מגיע בחור צעיר, בלי הרבה ניסיון בייצור יין, ואומר לכל העולם שהיינות שעשו פה לפניו לא מתאימים לארץ. בהסתכלות אחורה אני בהחלט יכול להבין את כל הריקושטים שעפו לכיוון שלנו בזמנו, אבל זו היתה האמת שלנו, ועם זה הלכנו. ואגב, אנחנו המשכנו עם אותו קו - והיום אפשר למצוא עוד יקבים שהלכו לכיוון הזה. זה השוק שהשתנה, לא אנחנו".
ה"פעירות" שלהם באה לידי ביטוי גם ביינות חצופים ורעננים, מחוץ לקופסה, שנהר מנפיק מפעם לפעם בכמויות מדודות. הפטנט שלו, למשל, יין לבן מבעבע ויבש מאוד (ולאחרונה גם אחיו הוורוד), שהתסיסה השנייה שלו מתרחשת בבקבוק עצמו, כבר צבר לעצמו קבוצת אוהדים לא קטנה - ויקבים נוספים אפילו החלו לייצר יינות בסגנון דומה.
בשבע השנים האחרונות מאז הוקם, גדל היקב, ובבציר הקרוב הם כבר יקלטו ענבים בכמות שתספיק לכ־80 אלף בקבוקים. שני שלישים מהתוצרת משונעים ונמכרים מעבר לים, מה שמשאיר כמות די מצומצמת למכירה בישראל, וגם היא נגמרת די מהר. אז אולי שווה להיות "פעור".
טעמנו ובדקנו
אדומים 2016, יקב עמק יזרעאל - הממסך הבסיסי של היקב, שמורכב מענבי סירה (60%), קריניאן (25%) וארגמן (15%). פירותי ונעים, ארומת עשבי תיבול ישראליים (תימין), טרי, חד ובעל גוף בינוני אך עדיין רחב מספיק, וטיפת מרירות טובה בסוף. (המחיר - 80 שקלים)
נהלל 2017, עמק יזרעאל - ההברקה האחרונה של היקב. בלנד בלי פוזות, ששמו ניתן לו כמחווה למתיישבים הראשונים בעמק (כמו אחיו, אלפא) ומיועד לשתייה לא מחייבת. הוא מבוסס על זני דרום צרפת - 40% קריניאן, וסירה וגרנאש בחלקים שווים, שלאחר 14 חודש בחביות לא חדשות התקינו יין צעיר וכיפי, עסיסי ונעים. טעים! (המחיר - 80 שקלים)
סירה 2015, עמק יזרעאל - יין אינטנסיבי בעל צבע כהה, שענביו מגיעים מכרם קדש שבצפון הגליל. ארומה נהדרת של פירות יער אדומים ושחורים (שזיף, דובדבן שחור וגם תותי גינה טריים), אך הוא לא גולש לריבתיות יתר, ושומר על מבנה מאופק ואלגנטי. מרשים. (המחיר - 120 שקלים)
אייקון 2016, עמק יזרעאל - יין הדגל שמותקן מענבי סירה וקריניאן בחלקים שווים - כשהשלם שווה אף יותר מחלקיו. החביות שנבחרו ליין זה (50% חדשות) הן אלו שהטעימות מהן הצטיינו לאורך הזמן. צבעו כמעט שחור, והוא בעל טעמי פרי רחב ולעיס, לצד שוקולד מריר, עור ואדמתיות טובה. עשיר וסמיך, אך לא כבד מדי. שווה להתאפק איתו בבקבוק עוד איזה שנה־שנתיים לפחות. (המחיר - 280 שקלים)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו