סופה של גברת ברקזיט: הקריירה העצובה של תרזה מיי

עכשיו, אחרי שהתעללו בה במשך שלוש שנים, הבריטים יתחילו להתגעגע לתרזה מיי, פוליטיקאית מזן נדיר ביותר המקבל על עצמו בצניעות ובהכנעה את החלטת העם - גם כשזו אינה מקובלת עליו, ופועל ברוחה.

לאחר שהתפרסמו התוצאות המפתיעות של משאל העם על ה״ברקזיט״ לפני כשלוש שנים, מיהרו ראשי הקמפיין בעד עזיבת האיחוד האירופי - השמרני בוריס ג׳ונסון ומי שעמד בראש ״מפלגת העצמאות״ נייג׳ל פאראג׳ לברוח מכל אחריות ולהשאיר את ההתמודדות עם המצב הפוליטי הסבוך שהם יצרו בידי אחרים. 

עוד בנושא:

דיווח: "תרזה מיי תתפטר מחר מתפקידה"

בעקבות כישלון ה"ברקזיט": בריטניה מגייסת מילואים

הבחירות לפרלמנט האירופי: היבשת הישנה תשנה את פניה?

ברלין וטהרן ידונו בשימור הסכם הגרעין

רה״מ דייויד קאמרון, שיזם את משאל העם מתוך הערכה שיזכה לתמיכה עממית יציבה בהישארות באיחוד האירופי, התפטר גם הוא. מחנה הימין הבריטי, שמלכתחילה לא מאוד אהב את החברות באיחוד האירופי - אך נהנה לקטוף את פירותיה הרבים של חברות זו, התעורר בבת אחת לתוך מציאות שהוא יצר, מבלי לדעת מה עושים איתה. הסיסמאות הפופוליסטיות נגד אירופה פינו את מקומם באחת לראייה מפוכחת של ההשלכות הרבות, הסבוכות והיקרות שיהיו ל״ברקזיט״, ואיש לא רצה לגלות אחריות ולקחת את המשימה הבלתי אפשרית הזו לידיו.

תרזה מיי, עד אז שרת פנים - שהייתה מלאה בביקורת על התנהלות האיחוד האירופי בתחומים שונים, אך תמכה בהישארות בריטניה באיחוד - נקטה מתוך תחושת מחוייבות לאומית בצעד אמיץ ביותר והסכימה להתמודד על ראשות הממשלה, מתוך ידיעה שהיא טומנת את ראשה במיטת חולים. הבחירה בה הייתה מראש סוג של פשרה בשורות המפלגה השמרנית, בין תומכי ה״ברקזיט הנוקשה״, הגירושים המוחלטים מהאיחוד האירופי לנאמני ״הברקזיט הרך״, קרי עזיבת האיחוד האירופי עם שמירת יחסים הדוקים בעיקר בתחומי הכלכלה והמסחר.

הטעות: תחושה כוזבת של ביטחון

הטעות הגדולה ביותר שעשתה מיי נבעה מתחושת ביטחון יתר, כזו בה לקה קודמה דייויד קאמרון כשהחליט לערוך את משאל העם על ה״ברקזיט״: לפני שנתיים הכריזה מיי על בחירות מוקדמות, בהנחה שהיא תוכל לחזק את מעמדה הציבורי והפוליטי ולזכות ברוב שיעניק לב מרחב תמרון גדול מול האיחוד האירופי במו״מ המעשי על יישום ה״ברקזיט״. אך היא הפסידה בהימור הזה ואיבדה את הרוב המוצק שהיה לה בפרלמנט. וכך היא נותרה עם ממשלת מיעוט, שהפכה את חייה לגיהנום, בדיוק בשלב שבו הייתה זקוקה יותר מכל ליציבות ולגיבוי.

המפלגה השמרנית, הקרועה בין שני הזרמים בעלי הגישה השונה ל״ברקזיט״, מנעה ממיי כל רוב להעברת הסכם ה״ברקזיט״, שגובש ברגע האחרון עם האיחוד האירופי. למיי לא נוצרה ברירה אלא לבקש עיכוב בתאריך עזיבת האיחוד, שאמורה הייתה להתרחש לפני חודשיים. זאת, בתקווה שתצליח לשכנע את הקיצונים במפלגתה, שהיעדר הסדר יפגע בבריטניה ויפתח את הדלת בפני עליית ה״לייבור״ בראשות ג׳רמי קורבין לשלטון. 

הגישה ההתאבדותית של השמרנים עלולה לשחק לידיו, ג'רמי קורבין // צילום: איי.אף. פי

אך, השמרנים - בגישה התאבדותית לחלוטין, המשיכו להקשות על עבודתה ולמנוע ממנה רוב להעברת הסכם בפרלמנט. מיי התמודדה שוב ושוב עם עקשנותם של חבריה ומרידתם בהנהגתה. עד שלא הותירו בפניה ברירה אחרת, אלא לעזוב. כפי שאמרה לאחר פיגועי הטרור הרבים בבריטניה בקיץ האחרון: ״enough is enough”, די זה די.

לכל אורך הדרך הקפידה מיי לגלות מחוייבות להחלטת העם הבריטי, שהיא לא הייתה שותפה לה - לעזוב את האיחוד האירופי. בעולם שבו פוליטיקאים עושים כרצונם עם המנדט שקיבלו מבוחריהם, בלטה מיי בעמידתה העקבית בעיקרון: ״העם קבע, אנחנו ניישם״, במקביל למאמץ עילאי להעביר הסכם ״ברקזיט״ שלא יפגע בבריטניה ובקשרים עם אירופה. דמעותיה של מיי בתום נאום העזיבה שלה משקפים את הגישה שהנחתה אותה בכל השנים האחרונות: אהבה מוחלטת לארצה. וכעת, נותרה תחושת החמצה גדולה. ובגידה, של עמיתיה למפלגה

כעת, צריכים חברי המפלגה השמרנית להתמודד שוב עם משבר שהם יצרו במו ידיהם: מציאת מחליף או מחליפה למיי, שיוכל לספק תחלופה להסכם ה״ברקזיט״ של מיי. אם המתונים יזכו, הם ייתקלו באותן בעיות שעמדו בפני מיי. אם הקיצונים בראשות בוריס ג׳והנסון יגיעו להנהגת המפלגה, סביר להניח שה״ברקזיט״ ייצא לדרך ללא הסכם. האם במקרה כזה תוכל המפלגה השמרנית לשמור על אחדות, או שמא תתפרק והדרך תיפתח בפני בחירות חדשות, ניצחון של הלייבור ומשאל עם חדש על ה״ברקזיט״?

דרמת ה״ברקזיט״ עוד רחוקה מלהסתיים, אך מיי, דמות טרגית מעוררת השראה והערכה - סיימה, כנראה את הופעתה בה.

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו