אני שונא לכתוב את זה בעיתון "רק" עכשיו. כי אחרי הכל, באופן אישי, בתור מי שהשחקן האהוב עליו בגיל 10 היה רכז גולדן סטייט וכך גם בגיל 35, אלה דברים שאני סוחב הרבה זמן. אז מה נשאר לי עכשיו להגיד? "אמרתי לכם"? אוקיי, אז אמרתי.
תנו לי את הרגע הזה, זה כיף. אבל אפילו אני מוכן להודות שכמה שהרגע הזה גדול עבורי, אני לא הסיפור פה והעולם לא סובב סביבי. וזה בסדר, כי הוא כן סובב סביב סטף קרי. וזה מספיק טוב בשבילי. אז בואו רק ניישר את ההדורים.
כשאנדרה איגודאלה זכה ב־MVP של גמר 2015, קרי לא ירד מ־19 נקודות בשום משחק, כולל תצוגת שיא של 37 במשחק 5 הקריטי מכולם. את הסדרה סיים עם 26 נק', 5 ריב' ו־6 אס' באחוזים מצוינים. ב־2017 סיפק 9-8-27 בגמר שבו קווין דוראנט זכה בתואר האישי. בסוויפ על קליבלנד אשתקד קלע 37 במשחק האליפות, בדרך ל־7-6-27 (ושוב ראה את דוראנט מניף את ה־MVP).
בחמישה משחקים בלי דוראנט בפלייאוף הזה - ניצחון חוץ על היריבה המרה יוסטון ואז סוויפ בגמר המערב - קרי על 7-8-36 באחוזים כבירים. ממוצעי הקריירה שלו טובים בפלייאוף מאשר בעונה הסדירה. ב־22 משחקי גמר בקריירה הוא במאזן 7:15, ונותן
קרי נגד הבלייזרס // צילום: Gettyimages
6-6-25, קולע יותר מ־4 שלשות למשחק ב־40 אחוזים. מאז ש־KD הצטרף, הווריורס במאזן 4:33 כשהוא לא משחק אבל קרי כן, כולל 32 ניצחונות ב־33 המשחקים האחרונים שזה קרה (מה?!). במצב ההפוך המאזן עומד על 18:28, ובואו לא נשכח את הפריחה של דריימונד גרין והספסל בשבועיים האחרונים, כשהכדור וההתקפות עוברים דרך סטף הרבה יותר.
מי שמודע לעובדות הללו וזוכר אותן, בוודאי מבין שקרי - האיש שאחראי למהפכה שהכדורסל עובר ומסמל אותה יותר מכל, הוא השחקן החשוב בדור הזה, שמוכיח שאפשר לנצח משחקים ואליפויות בשלשות, ואפילו לא צריך לרמות עם צעדים וניסיונות לסחוט פאולים בכל זריקה - הוא סופרסטאר היסטורי.
ווינר גדול לכל דבר ועניין, ובוודאי אף אחד לא יזלזל בו עוד. נכון? רק חצי נכון. כי משום מה, חיים בקרבנו עדיין כמה כאלה שרק מחכים לתת את ה־MVP של הגמר הקרוב לגרין, או לתומפסון, או לכוכב של היריבה. אל תתפלאו אם זה יקרה, ואל תתפלאו אם זה ימשיך לא להזיז לו.
אהבה שגברה על הפחד
ניקי לאודה, אגדת הפורמולה 1, הלך לעולמו השבוע בגיל 70, לאחר שבזכות הסרט "Rush" מ־2013 כל העולם מכיר את סיפורה של עונת 76'. לאודה היה בדרכו לאליפות שנייה ברציפות כשבמסלול נורבורגרינג המסוכן בגרמניה התרסק, וכמעט מת כשנכלא ברכבו בזמן שזה עלה בלהבות.
הוא נכווה קשות בפניו ובראשו, שרד, וחודש בלבד אחר כך - עטוף תחבושות מדממות - כבר חזר להתחרות וסיים את העונה במקום השני. שנה לאחר מכן זכה שוב באליפות ובהמשך פרש, חזר וזכה בתואר בפעם השלישית והאחרונה ב־84'.
"הייתי מבועת", אמר לאחר מכן על הפעם הראשונה שחזר לרכוב אחרי התאונה, לפני שהשלים את אחד הקאמבקים הנועזים והמוצלחים בתולדות הספורט, קאמבק שלא היה אפשרי אלמלא אהבתו לתחרות ולניצחון היתה גוברת על הפחד. "Love replaces fear", שר טום סמית' מ־Editors. בדיוק מורשתו של לאודה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
