להחלטה שקיבל הבונדסטאג הגרמני, המגדירה את תנועת ה-BDS כאנטישמית ואוסרת מימון של גופים וארגונים הקשורים אליה, יש חשיבות סמלית וערכית עצומה. לראשונה מבהיר בית נבחרים בעולם, שתנועת החרם הזו אינה תנועה פוליטית לגיטימית אלא תנועה גזענית ומוקצית. הקביעה הזו מתבצעת בגרמניה, המחויבת לאחריות היסטורית ייחודית כלפי העם היהודי ומדינתו בשל הפשעים האנטישמיים שביצעו הגרמנים והגיעו לשיאם ברצח יותר ממחצית יהדות אירופה.
בזה אחר זה אמרו הנואמים בדיון שקדם לאישור ההחלטה כי פעילויות החרם נגד מוצרים, אומנים, ספורטאים, אקדמאים ישראליים מזכירות את פעולות החרם שארגנו הנאצים, ואשר הוליכו באופן בלתי נמנע לרצח ההמוני. המסר שעלה מהדיון ברור: פעולות ה-BDS מכוונות גם הן להשמדה - הפעם של מדינת היהודים.
עוד בנושא:תומכי BDS ישראלים מתגייסים לעזרת ״המוזיאון היהודי״ בברליןדו"ח האנטישמיות בגרמניה: עלייה חדה במספר התקריות נגד יהודיםאירלנד: אושר חוק החרם על ההתנחלויותהיחלשות מרקל וגרמניה: יש לנו סיבה לדאגה
קבלת ההחלטה החשובה הזו היא הישג משמעותי שיש לזקוף לזכותם של כמה גורמים. בראש ובראשונה, מדובר ביישום ברור, פומבי וציבורי של ההצהרה שהשמיעה הקנצלרית, אנגלה מרקל, מעל בימות האו״ם, הכנסת והבונדסטאג, לפיה קיומה וביטחונה של מדינת ישראל היא חלק מהאינטרס הלאומי העליון של גרמניה. העובדה שכל מפלגות המרכז הגרמניות - השמרנים, הסוציאל-דמוקרטים, הליברלים והירוקים - תמכו בהחלטה ואימצו אותה ברוב מוחלט, מייצרת מחויבות רחבה יותר לאמירתה של מרקל, למרות כל הביקורת הקיימת נגד מדיניותה בפועל של ממשלת גרמניה כלפי ישראל.
שנית, מי שדחף ללא לאות את הגדרת ה-BDS כתנועה אנטישמית הוא הנציב בממשלת גרמניה למאבק באנטישמיות, פליקס קליין. מאז מונה לתפקיד לפני כשנה, הצליח הדיפלומט הוותיק לקדם באופן משמעותי יוזמות רבות למאבק מעשי באנטישמיות - למרות התנגדויות בהן נתקל, בעיקר מהצד השמאלי בממשלה הגרמנית בכל הקשור להיבטים של אנטישמיות אנטי-ישראלית.
הגורם השלישי הוא ממשלת ישראל. אחרי שנים ארוכות מדי של התעלמות מתנועת ה-BDS והתמיכה הכספית והפוליטית הגרמנית בגופים הקשורים אליה, אימצה הממשלה היוצאת שינוי גישה: מלחמה חזיתית בתנועת החרם ודרישה מממשלת גרמניה להפסיק את הזרמת הכספים לתומכי ה-BDS. יותר מדי זמן עצמו ממשלות בישראל עיניים והתעלמו ממעשיהם של מוסדות, ארגונים וקרנות גרמניים, שחתרו תחת ביטחונה וקיומה של ישראל. מסתבר, שכשמציגים לגרמנים עובדות לא נעימות על הסתירה בין מחוייבותם ההצהרתית לישראל לבין מעשיהם בשטח, משהו קורה.
איתנו או נגדנו? על מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה"
לכל המכלול הזה יש להוסיף אלמנט שייתכן ויפריע ללא מעט ישראלים, במיוחד לגורמים מסויימים במשרדי הממשלה בירושלים. מפלגת הימין הלאומני, ״אלטרנטיבה לגרמניה״, הפכה לזרז תהליכים משמעותי ביותר בכל הקשור לחשיפת הדואליות של העמדה הגרמנית ביחס לישראל: מחבקים אותה, ותומכים באויביה בה בעת.
ראש הקהילה היהודית בגרמניה, יוזף שוסטר, אמנם אומר שאנשי ה״אלטרנטיבה״ הם ״ידידים מזוייפים של ישראל״. מסיבות לא ברורות, הוא נמנע עד כה מלהשתמש בכינוי זה נגד אלה ממפלגות הממסד הגרמניות וממשלות גרמניה השונות, שהתנהגו לאורך שנים בצביעות נוראה כלפי ישראל.
החשש שמא האלטרנטיבה תעלה הצעת החלטה בעניין ה-BDS, שתציג את הממסד הגרמני במערומיו, כפי שקרה לאחרונה עם הצעת החלטה אחרת שיזמה האופוזיציה הגרמנית למניעת הצבעות של גרמניה נגד ישראל במוסדות האו״ם - אפשר את גיבושה ואימוצה המהיר של החלטת הבונדסטאג, שלא זכתה אגב לתמיכת ה״אלטרנטיבה״. זו העלתה הצעת החלטה משלה, שדרשה לאסור לחלוטין את פעילות ה-BDS בגרמניה ולהכיר בזיקה בינה ותנועת החרם הערבית נגד ישראל לבין האידיאולוגיה הנאצית.
מי שהבין שאין להשאיר את נושא התמיכה בישראל רק בידי ה״אלטרנטיבה״ זו המפלגה הליברלית, כיום מפלגת אופוזיציה, בעבר מפלגת לשון מאזניים שהחזיקה בידיה במשך עשרות שנים את תיק החוץ בממשלות גרמניה. המפלגה הזו היא שעמדה מאחורי ניסוחה של הצעת ההחלטה בעניין ה-BDS כפי שהתקבל ודחפה להוצאת כל התייחסות ל״ביקורת לגיטימית נגד מדיניות ממשלת ישראל״, עליה התעקשו מפלגות המרכז-שמאל. בקרב מפלגות המרכז הגרמניות, המפלגה הליברלית הפכה כיום למפלגה הפרו-ישראלית ביותר.
מפגינה בגרמניה נגד ה-BDS // צילום: איי פי
מבחן התוצאה: כיצד מיישמים את המהלך?
כעת, אחרי המהלך ההיסטורי של הבונדסטאג, יש לראות מה ייעשה בשטח. מבחנה של ההחלטה יהיה במעשים, שיינקטו בשטח. תומכי ה-BDS מהשמאל הקיצוני הישראלי והיהודי כבר התגייסו למאבק בהחלטה הזו, ויש להניח שהרשויות בגרמניה ינסו למצוא דרכים שונות לרוקן את ההחלטה מתוכן. קחו לדוגמא את שרת התרבות הגרמנית, מוניקה גרוטרס, חברת מפלגתה השמרנית של הקנצלרית מרקל. כשהחלה בגרמניה מחאה נגד אירוחם של פעילי BDS ב״מוזיאון היהודי״ של ברלין (שאינו שייך לקהילה היהודית אלא לממשלת גרמניה ולעיריית ברלין) דחתה גרוטרס, המכהנת גם בתפקיד בכיר ביותר בהנהלת המוזיאון את הטענות נגד המוזיאון.
לאחר שממשלת ישראל התלוננה על הנעשה שם, הבהירה גרוטרס שהמוזיאון אינו מתכוון להעניק עוד בימה לפעילי תנועת החרם. מיד התארגנו אומנים ישראליים לטעון שממשלת ישראל סותמת פיות, וגרוטרס שינתה שוב את עמדתה והבהירה שממשלת גרמניה אינה יכולה להבטיח שהמוזיאון לא יארח אנשים ש״גורמים מייחסים להם קרבה ל-BDS” וכי המוזיאון ימשיך לגלות סובלנות לעמדות המוגנות ע״י חופש הדעה, המדע והאמונה.
מי יקבע כעת מי הם פעילים או גופים הקרוב ל-BDS או מזוהה עמו? מי יבדוק כעת מה הם הקשרים בין גופים הממומנים ע״י גרמניה ומעורבים במערכת הדה-לגיטימציה לישראל? בעבר סירבו גופים גרמניים רשמיים לעמוד בקשר עם ארגון NGO Monitor, שלמרות, ואולי בגלל, עבודתו היסודית והעקבית לחשיפת תמיכת ממשלות זרים בגורמים עוינים לישראל, הוגדר כ״ימני קיצוני״.
האם דוחות ארגון זה יהיו כעת מקובלות על ממשלת גרמניה, גם ע״י משרדי החוץ ושה״פ הבינלאומי האחראים על המימון לגופים זרים? מה יהיה על הקרנות הפוליטיות הגרמניות, בעיקר אלו הקשורות למפלגות השמאל, שתמכו בארגונים שהיוו חלק ממערכת הדה-לגיטימציה הפלסטינית נגד ישראל? ומה יקרה אם פסטיבל ברלין יחליט לכבד את אודי אלוני, מבכירי תומכי ה-BDS הישראליים, כפי שנעשה בעבר?
יש להעריך את החלטת הבונדסטאג הגרמנית, אך אין לשמוח מהר מדי. רק אחרי שיוכח, שההחלטה זוכה לביצוע מעשי מקיף וראוי, ניתן יהיה לברך על המוגמר. עד אז, סמכו על תומכי ה-BDS הישראלים, חלקם מתגוררים בגרמניה, שהם יעזרו לגרמנים למצוא דרכים לעקוף את ההחלטה. אולי הגיע הזמן שישראל בעצמה תתחיל להצר את צעדיהם של תומכי תנועת החרם מבית, אם היועץ המשפטי לממשלה יואיל ברוב טובו לשנות את הנחיותיו בעניין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו