בואו נדבר על הנכבה

קשה שלא להזיל דמעה לנוכח האסון המצער שהתרגש על ערביי ישראל כאשר הם הפסידו במלחמה שפתחו בה ונאצלו להתגורר תחת שלטון דמוקרטי מערבי. שירותי הרפואה המתקדמים שהם נאלצים לסחוב על גבם; שוק התעסוקה המשוכלל שפולש למרחב התרבותי המקודש שלהם; מערכת ההשכלה הגבוהה המפותחת המשתמשת במימון ממשלתי במטרה לשבש את מוחות הנוער וחמור מכל: היציבות המשטרית הנואלת שמונעת חשיפה תקופתית למלחמות וקרבות ירושה מלאי פאתוס. וזו רק רשימה חלקית. צריך להיות ערל לב במיוחד כדי לא להצטמרר.

אבל העוולות הגלויות הללו הן כאין וכאפס לצד המשבר המתמיד המתחולל בד' אמותיהם של האנשים, בתוך הבית פנימה. הו! שם, תחת מעטה של שתיקה ממסדתית, מתחולל הטבח האמיתי היומיומי והסדרתי בחייהם הפשוטים של נתיני הנכבלנד. העיתונות שותקת, והתרבות מפנה גב, אבל הנתונים היבשים מספרים את הסיפור. 

סקר שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה חושף את עצמת התבהלה. "סקר הוצאות משקי בית" מבוסס על שאלון שנשלח לכ-6,000 משקי בית בישראל המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה. בניגוד לנתוני ההכנסות, הנתונים למניפולציות ועיוותים של השלטונות הכובשים, הם מלמדים על מצבם האמיתי של ערביינו. 

נקודה מטרידה עולה מייד: ישנו פער בין רמת ההכנסה הממוצעת במגזר הערבי לבין ממוצע ההוצאות: בעוד שההכנסה הכספית למשק בית עומדת על 10,877 שקל הרי שההוצאות עומדות על 13,500 שקל, פער המוסבר ככל הנראה בהכנסות נוספות שהשלטונות מסרבים להכיר בהן. האם ייתכן כי כדרכן של תרבויות מנשלות גם הממשל הציוני לא מכיר בכסף מזומן כ"הכנסה"? 

ההוצאות של המשפחות היהודיות גבוהות בממוצע מאלו של המשפחות הערביות בכ-2,000 שקלים, פער שמתקזז ברובו לאור ההבדלים הגדולים בהוצאות על דיור. בעוד שהמשפחה הערבית הממוצעת מוציאה רק  2,552 שקל על דיור, משפחה יהודית מוציאה 4,069 שקל בחודש. 

 

פרקטיקה ג'נוסיידית

כאן, שוב, אנו עדים להטיה חמורה. ממשלת ישראל, כך נראה, בפרקטיקה ג'נוסיידית ידועה לא מייחסת ערך לבית פרטי בן חמש קומות שנבנה ללא הזדקקות לקונסטרוקציה הפיקטיבית של "היתרים ואישורים" הגמוניים. 

ככל שנעמיק בנתונים, תתגלה האכזריות המלאה: המשפחה הערבית מוציאה יותר על מים וחשמל (712 ש"ח) מאשר היהודית (582 ש"ח) אך פחות על ארנונה (240 ש"ח מול 385); והמשפחה הערבית מוציאה על ריהוט, וציוד לבית כמו מגבות ומכשירי חשמל יותר מאשר המשפחה היהודית (635 מול 557). האימה. 

ויש גם ממצאים מדאיגים נוספים: המשפחה הערבית מוציאה יותר על הלבשה והנעלה (671 מול 463); אבל היהודית מוציאה יותר על בריאות (935 מול 572) - כשלמרבה התדהמה הפער הבולט הוא הוצאה על ביטוח בריאות (370 שקלים בחודש לעומת 104). האם ייתכן שההסבר לכך נעוץ בפעילותו של המוסד הפאשיסטי לביטוח "לאומי"? 

טקס יום הנכבה באונ' ת"א // צילום: גדעון מרקוביץ'

הנכבה השקטה מתבלטת גם בסעיפי חינוך ותרבות: המשפחה היהודית מוציאה כמעט פי שניים בסעיפים אלו: 1,958 שח בחודש לעומת 1,187. המשפחה היהודית מוציאה יותר גם על תחבורה ותקשורת – 3,194 ש"ח לעומת 2,735. המשפחות הערביות מוציאות על מזון יותר מאשר היהודיות (2,404 לעומת 1,990), כשההבדלים הבולטים הם בסעיפים כמו בשר ועופות (835 ש"ח לעומת 329), משקאות קלים (126 לעומת 70); ובירקות ופירות (590 לעומת 475). משפחות יהודיות מוציאות יותר על ארוחות מחוץ לבית (471 לעומת 280).

בצר להן, מה הפלא שמשפחות ערביות מוציאות פי שניים וחצי על סיגריות וטבק? (269 לעומת 95). 

הנתונים הללו חושפים את האמת העגומה שאותה מנסה הממשלה להסתיר. ערביי ישראל נתונים מזה 71 שנה למכבש לחצים תרבותיים וכלכליים אדיר שנועד להפוך אותם מפראים אציליים מלאי עיזוז ותמותת תינוקות לכפילים דהויים ואפרוריים של אצולה אירופית מתנשאת. 

האירופוצנטריות של "השיטה" מתבלטת לנוכח הנתונים ההשוואתיים: די להתבונן בירדן (תמ"ג שנתי לנפש: 12,000 דולר), סוריה (תמ"ג שנתי לנפש:2,900 דולר) מצרים (תמ"ג שנתי לנפש: 1,300 דולר) או לבנון (תמ"ג שנתי לנפש: 19,500 דולר), כדי להיווכח בעוצמה הרוחנית הפנימית של האוכלוסייה הילידית החופשייה, ולהרהר בחטא הציוני הגדול שהטיל על האוכלוסיהי תמ"ג שנתי ממוצע לנפש בגובה מחריד של 36,000 דולר. 

בילאדי בילדאי.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו