מי שחשב שעם פתיחת התקופה השנייה של המו"מ הקואליציוני - זאת שאחרי ההארכה הנוספת שהעניק הנשיא - הדברים יתחילו סוף סוף לזוז, כנראה עומד להתאכזב. מתוך השבועיים הנוספים שיעמדו לרשותו של נתניהו, את השבוע וחצי הבאים אפשר לזרוק לפח. לא יקרה בהם דבר. המשך דיונים, מריחות וניסוחי מסמכים חסרי תכלית. הכל יקרה בשלושת הימים האחרונים. ובסופם - הקואליציה תצא לדרך.
בצוות המו"מ של הליכוד שוררת תחושה של ייאוש כללי. כל ניסיון שלהם לקדם עניינים ולחתור לחתימה עולה על שרטון. איש מהשותפים לא מעוניין למכור את עצמו בשלב כל כך מוקדם. שניים מהם, ליברמן וכחלון, בכלל נעלמו מהאופק וניתקו מגע.
עם הסיעות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, וכן עם איחוד מפלגות הימין בראשות הרב רפי פרץ וח"כ בצלאל סמוטריץ', הדברים כמעט סגורים. כל צד יודע בדיוק מה הוא דורש ומה הוא יכול לקבל. החתימה איתם היא עניין טכני בלבד. החיבור בינם לליכוד בלתי ניתן לניתוק.
אחרי שהיה נדמה שליברמן מתקרב לחתימה, אץ לו רץ לו יו"ר ישראל ביתנו חזרה לעץ וטיפס לצמרתו. במסיבת העיתונאים שקיים השבוע, הודיע כי לא יתפשר על שום דרישה - כולל חוק הגיוס. בליכוד חוששים ממצב שבו ייאלצו להודיע לנשיא כי עלה בידם להרכיב קואליציה של 60 ח"כים בלבד. מצב כזה יגרור ניסיון נואש למצוא ח"כ מהאופוזיציה שיסכים להימלט מההצבעה, כדי שיהיה רוב לאישור מינוי השרים בכנסת.
הבעיה היא שאפילו משה כחלון עדיין לא סגור. עד לרגע זה לא הודיע שר האוצר לאן מועדות פניו. גם חברי מפלגתו אינם יודעים מה יעשו בארבע שנים הקרובות, שכן אפילו אותם הוא לא משתף.
למרות הקשיים והמהמורות עד הרגע האחרון, נראה כי הקואליציה שעומדת לקום תהיה הנוחה והטובה ביותר לנתניהו, וכנראה לימין כולו, מאז ומעולם. קואליציה שתאפשר לנתניהו, בדרך כזאת או אחרת, להישאר בתפקידו ארבע שנים מלאות, ועם שלל הבטחות והתחייבויות להסדרת היחסים עם בית המשפט תוך החזרת מערכת השפיטה כולה למסגרת מרוסנת יותר. למרות הצווחות והביקורת בשבוע האחרון בנושא, נראה כי הדבר לא פגע כהוא זה בכוונת חברי הממשלה העתידה לפתור את הנושא העקרוני והמהותי אחת ולתמיד, או לכל הפחות להתחיל. גם זה יהיה משהו.