המתיחות בין איראן לארצות הברית גאתה במהלך החג בישראל - והלמות חרישית של תופי מלחמה החלה להישמע במפרץ הפרסי, אף שברור כי מלחמה היא הדבר האחרון ששני הצדדים רוצים בו.
עליית המפלס החלה בהסלמה מילולית. במלאת שנה לפרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין הודיע הנשיא האיראני רוחאני למעצמות כי ארצו מפסיקה למלא חלק מהתחייבויותיה על פי ההסכם. בשלב זה מדובר בעיקר בעצירת היצוא של עודפי האורניום המועשר והמים הכבדים, ובהיערכות לקראת העשרת האורניום בקצב מוגבר יותר.
בתגובה הודיע הבית הלבן על החרפה נוספת בסנקציות המוטלות על איראן - לא רק על אספקת נפט, בנקים וסחר חוץ, אלא גם על תעשיית המתכות הכבדות. הסקטור הזה הוא המעסיק הגדול ביותר באיראן ופגיעה בו עלולה לגרום לאבטלה, שתגביר את התסיסה הפנימית.
אבל מה שתרם עוד יותר להגברת המתח במפרץ בשתי היממות האחרונות היה החלטת הפנטגון לשגר לאזור את נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" ועוד ארבעה מטוסי הפצצה כבדים מדגם בי־52. הרקע, כך נמסר, הוא החשש שאיראן תנסה לתקוף את הכוחות האמריקניים המוצבים בעיראק, אולי באמצעות המיליציות השיעיות הסרות למרותה.
קשה לטעות. בתום שנה לסנקציות המתמשכות - משטר האיתוללות באיראן מתוסכל מאוד. התסכול נובע מהחרפה דרמטית של המצוקה הכלכלית, ולא פחות מן העובדה שהמדינות האירופיות, החתומות על ההסכם, לא עמדו בהבטחתן לפצות חברות אירופיות שיסכימו להתעלם מהסנקציות שהטילה וושינגטון ולהמשיך בקשרי מסחר עם טהרן.
נשיא איראן חסן רוחאני // צילום: איי.אף.פי.
אין ספק שגם ממשל טראמפ מאוכזב. אמנם הסנקציות פועלות את פעולתן, אבל עדיין לא גרמו לאיראן להניף דגל לבן ולהסכים לתיקון מהותי של הסכם הגרעין, כך שיכלול גם את עצירת פרויקט הטילים הבליסטיים והפסקת החתרנות באמצעות שלוחותיה במדינות האזור.
אדרבה, אם ניתן לשפוט על פי התנהלותו של הג'יהאד האסלאמי בעזה בסבב האלימות האחרון מול ישראל, החתרנות האיראנית רק התעצמה. הארגון הזה, שכפוף לחלוטין להחלטות מטהרן ומתוקצב במלואו על ידי האיראנים, הוא שהצית את הסבב בירי המכוון לעבר קציני צה"ל והוא שמוביל כעת, בהשראה איראנית, את הקו האגרסיבי ביותר מול ישראל.
לאן יתפתחו הדברים במפרץ בשבועות הקרובים? מוקדם לנחש. המהלך שנקטו האיראנים ב"עצירת חלק מההתחייבויות" בהסכם הגרעין אינו בלתי הפיך, והוא המעט שיכלו להרשות לעצמם בלי שיואשמו בהפרת ההסכם. המטרה העיקרית של המהלך היא להמריץ את האירופאים למלא את הבטחותיהם, ורוחאני אף הכריז על ארכה של 60 יום למעצמות כדי להתעשת, לפני שאיראן תגביר את קצב העשרת האורניום.
כלי שיט אמריקניים מפליגים אל המפרץ הפרסי // צילום: איי.פי.
גם ממשל טראמפ, מצידו, הבהיר כי תגבור הכוח הצבאי האמריקני נועד רק להרתיע את איראן ממתקפה והוסיף כי החרפת הסנקציות מיועדת לגרום לאיראן לשוב לשולחן המו"מ.
הבעיה היא שלא ברור אם משהו מכל זה אכן יקרה בקרוב. לא ברור אם האירופאים ייכנעו לסחטנות האיראנית, וכמעט ברור שהבית הלבן אינו מתכוון לעצור את הסנקציות לפני שהאיראנים יסכימו לחשב מסלול מחדש.
התפתחות כזו היא מתכון להחרפת המתח במפרץ ופתח להסלמה צבאית. משטר האייתוללות, אם יידרש, עשוי להעדיף חידוש העשרת האורניום והסתכנות בעימות צבאי מוגבל עם ארה"ב על פני סכנה של נפילת המשטר עקב התקוממות פנימית על רקע המשבר הכלכלי המחריף והולך.
צריך להביא בחשבון כי גלי ההדף של עימות כזה, אם יתרחש, יגיעו עד אלינו. במלחמת המפרץ שיגר סדאם טילי סקאד לעבר ישראל. איראן, אם תותקף, לא תתיר לשלוחותיה, ובראשן הג'יהאד האסלאמי וחיזבאללה, לשבת בחיבוק ידיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו