1.
אייר הגיע, ומדינת ישראל חוגגת 71. נשמע רשמי ב־2019, נכון? זהו, שלא. בכל שנה, לכל יום עצמאות יש התפעלות מחודשת משלו; משהו ישראלי ייחודי. בני הדור שלי, שנולדו למציאות של ישראל ריבונית, עדיין נפעמים בכל פעם מחדש: כיצד זכה הדור שלנו להגשים את חלום אבותינו, דור הנפילים, חלום שיבת ציון, היינו כחולמים. מדוע אנחנו? התהייה הזאת מניחה שדורנו טוב מדורות קודמים, כי הנה הצלחנו להגשים את מה שקודמינו לא הצליחו. טעות.
מדינת ישראל היא פרי פעולתם של דורות רבים. דור אחר דור מעביר את לפיד החלום והחזון לבאים אחריו. עניין של שליחות, אישית וקבוצתית. היהדות והציונות מקיימות מרוץ שליחים כבר אלפי שנים. מיזם נצחי. אלי, שלא ייגמר לעולם. אולי כאן טמון סוד הצלחתו: מדובר במיזם הנמצא כל הזמן בהתהוות. בגיל 71, למרות הצלחתו, המיזם הציוני עדיין בחיתוליו. המדינה עוד מצפה למתיישבים חדשים, לעולים חדשים, לתינוקות חדשים ולאתגרים חדשים. כמו ביום העצמאות הראשון. גם בעוד 100 שנה, בעזרת השם, ימשיכו הנינים שלנו להתרגש מחדש מיום העצמאות ה־171. ככה זה יום עצמאות ישראלי. מ"היינו כחולמים" הפכנו לעם שחי את החלום; בין שיר של ביאליק למתקן של מנגל, אנחנו מחפשים את האיזון הנכון.
2.
הרעיון הנפלא של מדינת ישראל מכיל סתירה מניה וביה: מצד אחד, הארץ הובטחה לנו מאז ומתמיד; מצד אחר, בגיל 71 אנחנו עדיין עַם מסורב הכרה. הסתירה הזאת בין חלום למציאות החלה עוד בימיו של אבינו הראשון אברהם, מייסד האומה הישראלית, שעה שלנוכח ההבטחות הגדולות שהניעו אותו לעזוב הכל וללכת ארצה, היה צריך להתאמץ בכל כוחו רק כדי לקנות בסכום עצום קבר לרעייתו. ההתנגדות העיקשת של עמים שונים לאורך ההיסטוריה להכיר ברעיון הלאומי והדתי של עמנו - והגשמתו במדינה עצמאית משלנו - תורמות להפיכת יום העצמאות לחג כה מתוק. חִשבו לרגע כיצד היה טיטוס מגיב לחוק הלאום.
לא נפסיק לרקוד. הרקדניות מתכוננות לטקס בהר הרצל // צילום: מרים צחי
בזמן שאנחנו מתלוננים על העמידה בפקקים ועל המיטה בפרוזדור בבית החולים (עניינים שחשוב בהחלט לתקנם), מן הראוי שנזכור היכן היינו לפני 1,000 ו־2,000 שנה. ניכנס רגע למנהרת הזמן. השנה היא שנת 19 לספירה. ארץ ישראל שלנו כבר לא מדינה עצמאית. למעשה, מאז שנת 63 לפנה"ס שולטים בנו הרומאים. היה אז באמת כיבוש. לא כמו היום.
3.
ובכן, שנת 19 תופסת את ארצנו בתקופת הנציבות הרומית הראשונה. הנציב היה ואלריוס גראטוס, לא איש נחמד במיוחד. לרומאים היתה נטייה עיקשת להתעמת עם האוכלוסייה היהודית ולפגוע ברגשותיה הדתיים. לשיאה הגיעה הפגיעה בשנת 70, עת החריבו את בית המקדש השני. שנת 19 לספירה הוכיחה שהבעיה אינה רק ליהודים בארצם אלא ליהודים בכלל: המוני יהודים ברומא נענשו על כך שלא רצו להילחם בשבת וביום טוב.
1,000 שנה חלפו. בשנת 1019 חיו היהודים בארץ ישראל תחת כיבוש של נסיכים מצרים, לאחר שבשנת 942 השתלטו על ארצנו נסיכים פאטימים שיעים. לא מתגעגעים. כמה עשרות שנים מאוחר יותר הגיעו אלינו הצלבנים, שכבשו את ירושלים בשנת 1099, כשהם טובחים ללא רחם בתושבים הלא־נוצרים. יהודים, כמובן, עונים להגדרה. עשרות אלפים נטבחו בארצם הלא מוכרת בידי כוחות כיבוש זרים. מסע הצלב הזה, הראשון במספר, החל שלוש שנים קודם לכן ב־1096, מותיר בדרכו קהילות יהודיות חרבות ואלפי יהודים שנטבחו. במקורותינו זכו האירועים האלה לכינוי גזרות תתנ"ו.
לחגוג עד החוף. מטס יום העצמאות מעל חופי ת"א // צילום ארכיון: גדעון מרקוביץ'
4.
מאז חלפו עוד 1,000 שנים, והנה אנחנו עם חופשי בארצו כבר 71 שנה; אמנם עם פקקים בכבישים, אבל אלה פקקים שלנו. פקקים ישראליים.
עם ישראל מבין היטב את הזכות הגדולה לחיות בתקופה כזאת. עוד במאה ה־8 לפנה"ס התנבא ישעיהו על ימינו: "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי - כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, חַי אָנִי נְאֻם ה'; כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה". התכשיט הגדול ביותר שהאומה שלנו מתכבדת בו הוא קיבוץ הגלויות, מיליוני היהודים שהגיעו לכאן מקצות תבל כדי להגשים את חלום הדורות.
אז נכון שמפעם לפעם יש סבבים בלתי נסבלים של אלימות עם שכנינו, אבל למרות הקושי, חובה להסתכל על התמונה הרחבה. ולזכור: מכל מדינות האזור, דווקא ישראל - המאוימת מכולן - היא גם המשגשגת מכולן, תודה לאל. במדד העוצמה היא במקום השמיני בעולם, כשהיא מקדימה את רוב מדינות העולם. לא סתם אנחנו מדורגים במקום ה־13 במדד האושר של האו"ם.
הכל צלוי והרשות נתונה. מנגל בגן סאקר בירושלים // צילום ארכיון: נעם ריבקין פנטון
5.
יותר מתשעה מיליון אזרחים ישראלים, ובתוכם כל עובדי "ישראל היום" ואני כנציגם, אומרים היום, ובכל יום: תודה. אנחנו זוכרים את 23,741 החללים שהעניקו לנו במותם את החיים, את הגשמת החלום, את המדינה הנפלאה שלנו. ואתם, קוראינו וכלל אזרחי ישראל מכל הדתות, הסתכלו סביב והגידו: האם באמת הייתם רוצים לחיות במדינה אחרת מאשר בילדונת המקסימה בת ה־71 שנקראת ישראל? חג עצמאות שמח!