מדוע לא לאפשר ביום הזיכרון לשואה ולגבורה טקסים משותפים עם משפחות חללי הצבא הנאצי שנפלו במלחמה? הם הרי ברובם גם לא רצחו. אם "שכול הוא שכול והוא מאחד", כפי שפסקו שופטי בג"ץ כשכפו על משרד הביטחון לאפשר למשפחות מחבלים להגיע לטקס משותף עם משפחות חללי טרור - אז למה לא, בעצם?
צילום: עמי שמיר
הסערה הציבורית מעידה שגם רוב הציבור היהודי בארץ לא חושב כך. אבל שופטי הבג"צ כן חושבים כך. אחרת השופטים היו עומדים על דוכן שמעליו מאזני הצדק והיו מעיפים את יוזמי הטקס לכל הרוחות, בשם "כללי הצדק הטבעי", אותם הם יודעים לשלוף בכל עת.
יידע העולם: רוב נפגעי הטרור - שכולים ופצועים - סוברים שאין שוויון בין הורי הנרצחים להורי הרוצחים. הנה כמה מפניני בג"ץ: "99 דרכים להנצחה. 99 דרכים לבטא את השכול", או "לעיתים השכול, מעין שותפות גורל, יכול שיהווה מקור להזדהות ולאחדות, עד כמה שהדברים קשים".
עוד על יום הזיכרון ב"ישראל היום":
• עימותים בטקס הזיכרון האלטרנטיבי
• כל הפרויקטים המיוחדים והכתבות על יום הזיכרון
• מדוע משמיעים צפירה ביום הזיכרון?
• המלאך השומר של המשפחות השכולות
• ערכי החללים ממשיכים ללוות אותנו
ואז מגיעה שורת המחץ. השופטת סיימה את דבריה בציטוט משירו של מוטי המר "כולנו רקמה אנושית אחת חיה". הבנתם? כ־ו־ל־נ־ו, הרוצחים והנרצחים - רקמה אנושית אחת. כשבג"ץ אינו עושה את ההבחנה בין טרוריסטים ללוחמים לגיטימיים שמקפידים על טוהר הנשק ולפעמים משלמים בחייהם או נפצעים (כפי שקרה לי), הוא יוצר זילות של העיקרון שהוא מטיף לו, או שהוא מעניק לפלשתינים פטור מחובת טוהר הנשק. בקפליו של פסק הדין טמון אפוא היתר כמעט מפורש לפלשתינים לבצע מעשי רצח וטרור, כחלק מהמאבק הלאומי שלהם נגדנו. זה מסר וחידוש עצוב בהתפתחות השפיטה בבג"ץ.
המחאה מול טקס הזיכרון האלטרנטיבי // צילום: קוקו
המשפחות השכולות ונפגעות הטרור שיזמו את הטקס האלטנרטיבי לאזכרות לחיילי צה"ל ונפגעי הטרור, פגעו ברוב משפחות השכול והפצועים. בניסיון ללמד עליהן זכות, הן מזכירות בהתנהגות את תסמונת שטוקהולם - שבו הנחטפים מזדהים עם חוטפיהם. ההלקאה העצמית בעם היהודי היא תופעה ישנה. תמיד ניסו יהודים לחפש את האשמה בשנאת היהודים - בעצמנו.
לאחר פיגוע שבו נרצח בן של אחת מהפעילות המרכזיות באותה קבוצה, היא התקשרה לחברה לספסל הלימודים, בנימין נתניהו, והאשימה אותו בפיגוע. "אתה אשם", זעקה באוזנו בכאב לב אותנטי. בשיח של אותה קבוצה קטנה אבל משפיעה ועתירת תקציבים, הם מאשימים את המתנחלים ואת א־כיבוש בטרור. לא כולם שם מצדיקים את הטרור, אבל כמעט כולם שם מבינים אותו. ואצלי, כבן לניצולי שואה - הכל ברור. יש צד שרוצח נערות וילדים ויש צד שמתגונן. אצלי אין "רקמה אנושית אחת" המאחדת את הצד התוקפן והמותקף. אצלי יש ערך אחד מקודש של "כל ישראל ערבים זה לזה".
הכותב הינו יו"ר ארגון נפגעי הטרור "אלמגור"
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
