נדב אבוקסיס || בן 47, שחקן וסטנדאפיסט. גדל בחצור הגלילית, גר ברמת גן. רווק, אב לשירה ולאורי. התגלה בערבי סטנד־אפ לחובבים במועדון "פוקוס" באוניברסיטת תל אביב, ומאז הפך לקומיקאי מצליח. השתתף בתוכניות הטלוויזיה "מחוברים", "צחוק מעבודה" ו"רוקדים עם כוכבים", ומריץ כיום את המופע הקומי "נדב אבוקסיס". יופיע הערב (עצמאות) בהיכל התרבות רחובות
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"לפני שבועיים, והערב בטח אצא שוב. הבילויים שלי כרגע הם בעיקר מסעדות וברים. מועדונים? לא קיים, לא אני. אני אוהב לצאת למסעדות הכי הכי פנסי, לא למסעדות ביתיות. מבחינתי, אוכל ביתי זה רק מה שאני בישלתי, או של אמא שלי. אני לא חושב שהזמנתי טייק אווי הביתה בחיים. כשאני מארח, אני אף פעם לא קונה אוכל".
מתי בפעם האחרונה עשית סלפי?
"לפני כמה ימים, עם הילדים, כשאני גמור מעייפות. הם השתלטו לי על המיטה בשבת בבוקר. אני רגיל לסלפי, אחרי כל הופעה אני נשאר ומצטלם עם כל אדם שמבקש ממני, גם אם יש 200 כאלה. הרבה לפני עידן האייפון הצטלמתי במצלמות רגילות, עד אחרון האנשים. אני תמיד נותן תשומת לב לכל מי שפונה אלי. זה לוקח משהו כמו 20 דקות, ואני יודע לצלם גם בסמסונגים וגם באייפונים, ואפילו במכשירים הסיניים שעדיין לא יצאו לשוק. אני אוהב לצלם את הסלפי עם המעריצים בעצמי".
מתי בפעם האחרונה ביקרת במשכן הכנסת?
"בחנוכה. הופעתי בפעם השנייה מול הח"כים, וזאת היתה הפעם החמישית שבה ביקרתי במשכן בשנים האחרונות. ממש מרגש אותי המקום הזה. עדיין יש בו הדרת כבוד, שם מנחם בגין נאם, וזו המדינה שלנו. שם הכל מדגדג. ברור שמדגדג לי פוליטיקה, אבל היום יש כל כך הרבה פוליטיקאים שעושים מעצמם צחוק, שלא צריך אותי שם. היתה אלי פנייה מאחת המפלגות, ולמרות שסירבתי לה, זה בהחלט מדגדג לי. אני חולה פוליטיקה, אבל פשוט לא כרגע. בינתיים אני מעדיף להיות בצד. אני מרגיש שמכיוון שאני אוהב לצחוק על כולם, אני לא נפגע מקצועית".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?
"בחודשיים האחרונים היו לי ארבעה דייטים, גרועים כולם, כי אני גרוע. אני לא בנוי לזה, כנראה. לא בנוי לתחזק קשר. עדיין לא מצאתי את האדם שידליק אותי גם מינית וגם שכלית, ואני מאשים בזה את עצמי. אני נמצא באתר ההיכרויות גריינדר, וגם שם רק מדבר, מדבר, מדבר ולא נפגש - כמו הרווקות של תל אביב. הייתי מאוהב בפעם האחרונה לפני עשר שנים, ומאז זה לא קרה שוב. אני לא מחכה לזוגיות, אבל אשמח שיהיה לי פה מישהו. המבחר היום עצום, כמו חנות ממתקים, המון אפשרויות, וזה מגניב ומבלבל מאוד".
מתי בפעם האחרונה כתבת בדיחה?
"לפני חמש דקות, בטוויטר. כתבתי בדיחה בעקבות משהו שקראתי בעיתון. מצפים ממני להצחיק כל הזמן, ולא תמיד זה מסתדר לי. אבל אני משתדל תמיד לחייך ולזרוק משהו, גם אם זו לא בדיוק בדיחה. אני תמיד יוצא מזה איכשהו. בבית הספר של הבת שלי יש הורים כמו ארז טל וקובי אוז, כך שאני הפחות מוכר שם. אם מישהו מבקש בדיחה, אני מפנה אותו לארז".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?
"אתמול. רציתי מתכון למשהו שאכין לילדים, והיא נתנה לי. אנחנו משוחחים בטלפון בכל יומיים, בעיקר מה שלומה, כי מצבה לא משהו. היא מתמודדת בכבוד ובהרבה כוח עם מחלת הסרטן".
מתי בפעם האחרונה הרגשת אי צדק או קיפוח?
"כל הזמן. יש פה אי צדק וקיפוח בכל מה שנוגע לפריפריה. עדיין אין שוויון. זה חלק מהעולם, ואני מבין שאי אפשר שתל אביב תהיה דומה לקריית שמונה, ומי שאומר שזה יקרה - משקר. אבל יש דברים שחייבים לשנות. כשאורנה פרץ דיברה על חדר מיון קדמי שחסר בקריית שמונה, זה קיפוח. זה דבר שחייב להיות. מערכת הבריאות בפריפריה פחות טובה מאשר במרכז, וזה חייב להשתנות".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"לפני 20 שנה. הייתי לוחם בגולני בגדוד 51, והשתחררתי ממילואים בגלל בעיה רפואית ברגל. היה לי גידול שהוציאו. השירות עצמו היה חוויה מעצימה, כולל התקופה בלבנון. אני תמיד מודה לאל ולאהוד ברק שהוציאו אותנו מלבנון. פחדתי שגם הילדים שלי יהיו במקום הזה, וגם היום אני מפחד עליהם ועל הקרובים שלי. עם זאת, אני אשמח אם הילדים שלי יעשו משהו משמעותי בצבא שלהם, 8200 או משהו קרבי".
מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?
"אני בטוויטר בכל יום. את הפייסבוק סגרתי לפני חצי שנה, הבנתי שהנושאים שלי פחות מעניינים את העוקבים שלי בפייסבוק. אני רוצה לשנות, ואני מרגיש שאני מצליח לעשות את זה בטוויטר. חוץ מזה, אני מכור, לא יכול בלי המריבות של שמעון ריקלין מול ברוך קרא. באינסטגרם אני בעיקר עוקב אחרי חתיכים ואדריכלות. אני שם רק כשהקוביות שלי בולטות, אז זה לא קורה הרבה... וברצינות: אני פחות אוהב לשתף את החיים האישיים שלי. מאז 'מחוברים' מיציתי את זה".
מתי בפעם האחרונה שיחקת בתיאטרון?
"ב־2017. הופעתי בהצגת ילדים לחנוכה, 'מדגסקר'. אני מקבל מלא הצעות לחזור לתיאטרון, כולל ממאור זגורי שרצה אותי למחזמר, אבל אין לי זמן. לא מדגדג לי התיאטרון כרגע. סדרות וסרטים אני יכול לעשות בשמחה, ותיאטרון רק אם תבוא הצעה לתפקיד מיוחד. את 'מדגסקר' עשיתי רק בגלל הילדים שלי, שהיו איתי כל הזמן וזה היה מדהים, אבל מבחינה כספית זה לא היה לי כזה שוס. הפסדתי בגלל זה הופעות".
מתי בפעם האחרונה ניקית את הבית?
"אתמול. אני שוטף את הבית שלי פעמיים ביום. מנקים מבחוץ לא ייכנסו לכאן. לפני כמה שנים ריקי, חברתי הטובה, אמרה שיש לה מנקה בשבילי. הוא הגיע אלי, ניקה, וסבבה - פינוק! יום אחד שמתי לו כסף לארבע שעות ויצאתי מהבית. כשחזרתי ראיתי בית נקי ומצוחצח, אבל הכסף נשאר איפה שהנחתי אותו. התקשרתי לברר למה המנקה לא לקח את הכסף, והוא ענה לי, 'בכלל לא הגעתי'. התברר שאני ניקיתי את הבית לכבודו - ושכחתי".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר?
"אני קורא עכשיו את 'פנקס שירות', ספר בן 40 שנה שכתב יצחק רבין. מרתק ומדהים. אני קורא בעיקר ספרי היסטוריה, ומקפיד לקרוא, כי אמא שלי תמיד אמרה לי, 'אם לא תלמד - יש פרי הגליל'. זה היה העונש שאיים עלי, לעבוד במפעל. אני אוהב לקרוא עם הילדים שלי, 'החלילן מהמלין', 'האריה שאהב תות'. לקרוא בעיניי זה לשבת ולהתרכז, הנאה גדולה. אני גם ממש מקפיד איתם על השפה העברית. זה חשוב. ובכלל, אני אבא משתדל. יש לי סבלנות. אני תמיד ממליץ לכל חבריי: תהיו הורים".
מתי בפעם האחרונה השתתפת בריאליטי?
"ב־2014, ב'מחוברים'. זה היה טיפול פסיכולוגי מול האומה. החוויה עצמה היתה מעצימה, אבל הצפייה היתה קשה מאוד - גם ההתמודדות עם חלק מהתגובות, וגם כי אני לא אדם קל, וזה בסדר. הציעו לי מאז עוד ריאליטי, כולל 'האח הגדול VIP', אבל זה לא יקרה. אני לא בנוי לאינטנסיביות של לחיות עם קבוצה, כשמישהו מתסרט אותך. זה לא אני. אני אעוף על ההתחלה, לדעתי".
מתי בפעם האחרונה דיברת על היציאה מהארון?
"בהופעה האחרונה שלי, ב'ברלה' בקיבוץ להבות חביבה. בכל הופעה אני יוצא מהארון. כשמגיע הקטע הזה, הקהל - בום! אתה מספר בדיחות על זה שאתה הומו, איך אמא שלך קיבלה אותך, ואיך אתה אוהב לקנות בגדים. ואז, אחת לחמש הופעות, באים אלי אמא או אבא ומספרים על הילד שלהם, כאילו אני גורו של יציאה מהארון. זה מרגש אותי ברמות. היציאה שלי מהארון נתנה לי את האפשרות לצאת מהארון בכל קטע - פוליטי, חברתי, מה שבא לי. אני כבר לא סחיט ולא דופק חשבון. בדיעבד זה דרש אומץ, לקח לי זמן, ואני שמח שהדור החדש כבר לא עושה מזה סיפור".
מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?
"ניסיתי מזמן, וזה לא הלך לי. אחת החרדות שלי היתה הופעה מול קהל, ובשנת 2000 התגברתי עליה. חצי שנה ראשונה הלך לי וואו, אולמות מדהימים, ולכן חצי שנה, כאמונה טפלה, לא החלפתי מכנסיים והייתי נכנס לבמה מצד ימין. ואז התמודדתי עם החרדה: נכנסתי מצד שמאל, החלפתי מכנסיים, ועשיתי הכל ההפך. המשכתי להצליח, ומאז אני עושה מה שבא לי, בכלל בחיים. ואגב, עשיתי פיפי במיטה עד כיתה ו' - וזהו, עבר. עכשיו אני כבר לא עושה. נדמה לי".
מתי בפעם האחרונה היתה לך חרדה בגלל כסף?
"אני מקפיד להתנהל לפי מצב החשבון שלי, יודע מה קורה בבנק, ומעולם לא קניתי משהו שהוא מעבר ליכולות שלי. תמיד ההתנהלות שלי היתה שקולה מאוד. אני לא מתבייש בכלום. אני רוכב על אופניים, למרות שתמיד עוצרים אותי נהגי מוניות, 'תגיד לי, אבוקסיס, אופניים?' כן, אופניים. אני לא מתבייש. ויש לי גם אאודי. אני בדיוק רוצה להחליף אותו, אבל לא אקח הלוואה לרכב".
מתי בפעם האחרונה שמעת משהו לא נכון לגביך?
"הוציאו עלי שמועות שאני סטרייט. לא היה ולא נברא".
מתי בפעם הראשונה הלכת לאודישן?
"ב־1991. הייתי אז בצבא, חייל בלבנון, וראיתי מודעה שכתוב בה 'לערוץ 2 שנפתח דרושים שחקנים לאודישן'. נדלקתי. אני זוכר שהאודישן נערך בבית מפעל הפיס בתל אביב, והמפקד שלי שחרר אותי כדי שאסע. למרות שעברו כמעט 30 שנה, אני זוכר כל פרט. הגעתי לשם וביקשו שאשלם 60 שקלים לפסנתרן. התברר שזאת היתה עבודה בעיניים, לא באמת אודישן".
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו