"הסטורי של אווה זו אומנות לכל דבר"

האם שימוש בטכנולוגיה מודרנית וברשתות החברתיות להעברת מסרים של השואה, בעיקר לבני הדור הצעיר, מוזיל את ערכה? זהו הדיון הבוער במחוזותינו, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ט, בעקבות עליית המיזם המסקרן "הסטורי של אווה".

המיזם צבר כבר יותר ממאה מיליון צפיות. מאות אלפי ישראלים עוקבים אחר אווה וגם לא מעט אנשים ברחבי העולם. גם הבית הלבן בוושינגטון נרתם למסע. ואם דאגתם לדור הצעיר ויחסו לשואה, אפשר להירגע: הנתונים אומרים שהם לגמרי בעניין: 50% מכלל העוקבים אחר 'אווה' הם צעירים בני 30-13.

"אני רואה חשיבות עצומה בשימוש בכלים ובאמצעים כדי להגיע למטרה החשובה: שזיכרון השואה לא ייטשטש וייעלם. וכידוע זה כבר הולך ומתרחש", אומר האומן זוכה פרס ע"ש אריק אינשטיין לאומנות ישראל רבינוביץ'.

"אני רואה חשיבות עצומה בשימוש בכלים ובאמצעים כדי להגיע למטרה החשובה: שזיכרון השואה לא ייטשטש וייעלם". ישראל רבינוביץ' // צילום: יעל סטריער

"בשיחה עם בתי הצעירה היא סיפרה שבתחילה נחרדה מהחיבור של האינסטרגם לשואה, אבל לאט לאט היא הלכה והתחברה. גם אני רואה את החשיבות והערך שבגיוס הטכנולוגיה של הרשת החברתית, ככלי אומנותי חשוב להעברת המסר לבני הדור הצעיר", מבהיר רבינוביץ'.

מתי כוכבי, יזם הפרויקט "הסטורי של אווה" לא היה הראשון שהיה טרוד במחשבות כיצד "להנגיש" את השואה לדור הצעיר. במערכת החינוך בגרמניה למשל, כך מספר רבינוביץ', שילבו כבר לפני עשור במערכת את הוראת השואה באמצעות קומיקס. "הם הבינו שמדובר באמצעי שהצעירים מתחברים אליו ודרכו אפשר לתקשר איתם טוב יותר, כדי ללמד אותם את נושא השואה", הוא אומר.

כשמדובר בקומיקס ושואה, אז הגרמנים אינם הראשונים. אחד הספרים הידועים ופורצי הדרך בתחום הוא הספר "מאוס. סיפורו של ניצול", מאת ארט ספיגלמן, זוכה פרס פוליצר. הספר יצא באנגלית לפני כארבעים שנה, אך תורגם לעברית רק ב-2010. "ספיגלמן מציג את היהודים כעכברים, את הגרמנים כחתולים ואת הפולנים כחזירים. בעלילת הספר מגיע העכבר הצעיר (ארט ספיגלמן) לבקר את אביו העכבר המבוגר (ולאדק) ניצול אושוויץ, ומבקש ושואל אותו ואת אמו שיספרו לו את הסיפור שלהם בזמן השואה. בתוך הסיפור שהם מספרים מתקיימת אינטראקציה בין כל הגיבורים, ובין המילים והאיורים אתה שומע גם יידיש.

"לאורך ארבעת העשורים, מאז שהספר פורסם, הוא הגיע לידיהם של רבים, נעשו עליו מחקרים באוניברסיטה והוא נוכח וחשוב, שכן באמצעות אמנות הקומיקס ספיגלמן הנגיש את השואה לציבור גדול שכנראה לא היה מתוודע אליה בדרך אחרת.

"אגב, גם על 'מאוס' אמרו שהוא פוגעני, ומחלל את זכר השואה ועוד. אבל הספר הוכיח שביכולתו להגיע ללב של בני הדור הצעיר, שכן אם אתה רוצה לפגוש אותם ולחבר אותם להיסטוריה של השואה חובה עליך לדבר אליהם בשפה שהם מבינים וחווים".

"גם על 'מאוס' אמרו שהוא פוגעני, ומחלל את זכר השואה" // כריכות הספרים באנגלית ובעברית

גם בישראל יצאו לאור מספר ספרים המביאים את סיפור השואה דרך אמנות הקומיקס, בהם: "הנכס", ספרה של רותו מודן המספר באופן גרפי את סיפור מסען של הנכדה מיקה וסבתה רגינה לפולין. גם הקומקיסאי הוותיק מישל קישקה פרסם רומן גרפי בשם "הדור השני. דברים שלא סיפרתי לאבא". שלא כמו ספיגלמן, שעוסק באימת השואה עצמה כפי שחוו הוריו, קישקה מספר בעלילון שיצר את השלכות השואה עליו כבן הדור השני. עוד ראתה אור נובלה גרפית אודות יומנה של אנה פרנק שיצרו ארי פולמן ודוד פולונסקי, וגם היא זכתה לאין ספור שבחים.

"אם ספר קומיקס על השואה נחשב ליצירה בתחום האמנות, למה לא האינסטגרם?", שואל רבינוביץ'. "'הסטורי של אווה' זו אמנות לכל דבר. השימוש במדיה החברתית לספר את סיפורה של אווה היימן בת ה-13 שנרצחה על ידי הנאצים, העלה פולמוס חריף בכל המדיות. בני נוער היו מאד מעורבים בו, וזה כבר דבר נכון. מכאן אפשר להמשיך ולשאול האם זה טוב או לא. לדעתי 'הסטורי של אווה' מעניק לעוקבים חוויה אחרת, אך מכבדת. הוא שואל מה היה קורה לו היה אינסטגרם לילדה בשואה. כלומר, כיצד זה מרגיש להיכנס לראש של ילדה באותה התקופה. אני סבור שצריך לדבר על הערכים של אז תוך התייחסות לערכים של היום, ולא סתם להזכיר את השואה או להציף במידע, כי בכך אתה לא עושה כלום, אלא ממאיס עליהם את הנושא. יש להתחבר למציאות החברתית של היום. לקחת את הערכים ולשתול אותם בראשם של הצעירים באמצעים שנגישים להם. אני סבור שאילו היינו מצליחים תמיד להעביר את המסר הנחוץ לצעירים היינו חיים בחברה סובלנית, אבל היום החברה שלנו אינה כזאת".

מדוע לדעתך אנשים נחרדים מהנגשת הנושא באינסגרטם?

"זה תלוי בגיל. אנשים מבוגרים כנראה רגילים לרוטינה ולטקסטים מסוימים שחריגה מהם משמעה עבורם הדרת כבוד. עדיין אני סבור שחלק גדול מהדור המבוגר נפשו נקעה מהבנאליות של ההנצחה. תראי מה קורה במשלחות לפולין, הדור הצעיר ברובו אינו מתחבר. לכן גם היוזמה הברוכה שקיימת בעשור האחרון 'זיכרון בסלון' כה מצליחה. צריך לגעת בלב ולרגש, אחרת ניאלץ להסתפק בטקס זיכרון כדי לצאת ידי חובה".

"אם ספר קומיקס על השואה נחשב ליצירה בתחום האמנות, למה לא האינסטגרם?" // צילום מסך

הדור הראשון מתעד, הדור השלישי מפרש

ישראל רבינוביץ' מתגורר בירושלים, אמן ומרצה לאמנות במכללת קיי, זוכה בפרס היצירה הציונית 2014 מטעם משרד התרבות, בן לאב ניצול שואה. לאחרונה, כאמור, זכה גם בפרס האמן הוותיק ע"ש אריק איינשטיין.

את דעתו החיובית על "הסטורי של אווה", רבינוביץ' מחזק מניסיונו והיכרותו הקרובה עם ניצולים, היותו דור שני והכרתו את הדור השלישי. "לאורך השנים עבדתי עם אמנים מהדור הראשון, השני והשלישי שהתייחסו ביצירותיהם לשואה בדרכים שונות", הוא מסביר. "בן הדור הראשון, שורד אושוויץ, הרופא והאמן הירושלמי מרטין קיזילשטיין, היה 'דוקומנטריסט בפיסול'. הוא פיסל את הסיפורים של חבריו שורדי השואה. האמן יהודה בקון שצייר את זכרונתיו הישירים מהמחנות.

"לעומתם, הדור השני והשלישי כבר עושה אינטרפרטציה, מנסה להבין איפה נמצא הרוע ומה גרם לכך, איך ניתן לשנות את נקודת ההסתכלות ולשאוף לעולם טוב יותר".

ביצירותיו, משלב ישראל רבינוביץ' אלמנטים יהודים שאת חלקם הוא מאתר בשווקי פשפשים בארץ ובעולם. כך למשל, בבית הכנסת הגדול בהיכל שלמה בירושלים ניצב פסלו אותו יצר מספר ההלכה "טור אורח חיים" שניצל בשואה, אותו רכש תמורת חמישה שקלים בשוק הפשפשים. 

יצירה נוספת שלו היא מיצג שריפת השם "ישראל". "אני סוחב על כתפי את השם ישראל ועתה הוא נכנס לי לאמנות. אני לא שורף את שם המדינה אלא את שמי שלי. עושה הומאז' לסבי שהושלך לבור ונשרף".

"עם משתומם", עבודתו של ישראל רבינוביץ' // צילום: אורי גרון

"אני סוחב על כתפי את השם ישראל ועתה הוא נכנס לי לאמנות". עבודתו של ישראל רבינוביץ' // צילום: יעל סטריער

אמנים אחרים בני הדור השני והשלישי משתמשים בגופם להעברת המסר. חיים מאור קעקע אות קין על מצחו עם סמל מגן דוד, ארז ישראלי ואמנים אחרים מהדור השלישי קעקעו את מספרי המחנות של סבם על גופם. "הם מגיבים בדרכם למה שאירע", הוא אומר.

מדי שנה ב-27 בינואר, יום הזיכרון הבינלאומי, מקיים רבינוביץ' את האירוע "מעגלי הזיכרון שלנו", המיועד ל-200 אנשי סגל אקדמי, במסגרתו הם שומעים עדויות משלושה אנשים, נציגי הדור הראשון, השני והשלישי לשואה. "אני מאמין שבעזרת האמנות אפשר לעשות מניפולציה חיובית כדי להעביר את המסר. במקרה הזה אני מדבר על העברת המסר החשוב והעמוק של השואה".

• פרויקט מיוחד: ישראל באירוויזיון - הסיפורים מאחורי השירים

אירוויזיון פוליטי: האם אירופה תנקום באנגליה?לגעת בתהילה: מחזמר שירי אירוויזיון בדרךטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו