אם אתם פחות בני מזל ואתם לא נמנים עם אלה שהצליחו לתפוס טיסה עוד לפני שהגפילטע פיש הספיק להתעכל, קופסת ההבלים שבסלון שלכם תשמח לספק לכם מגוון שידורים חוזרים (רשת: "לעוף על המיליון", "לה פמילייה"; כאן עם "זה רק רוקנרול"), או ריאליטי חתונות ("חתונה ממבט ראשון" בקשת).
ממבט חטוף באופציות אתם בוודאי מבינים שלא קלים חייו של מבקר טלוויזיה בתקופת החגים. בלית ברירה נאלצתי לבחור בין כל הטוב הנ"ל לבין משהו קצת יותר קליל. מכיוון שארוחת ליל הסדר וארוחת השאריות של היום שאחרי מספיק כבדות, הלכתי על האופציה הקלילה - סרטה של ביונסה "Homecoming", סביב הופעתה בפסטיבל קואצ'לה בשנה שעברה, שעלה בנטפליקס.
למי שלא מכיר, קואצ'לה נחשב לאחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים בארה"ב, הוא נערך מדי שנה בקליפורניה ומושך אליו מאות אלפי חובבי מוזיקה. המופע הפותח מדי שנה נחשב למופע הדגל של הפסטיבל, והאמן שזוכה לפתוח את הפסטיבל מקבל את הבמה הכי גדולה ואת הפוקוס מהקהל ומהתקשורת.
ביונסה עוצרת הופעה באמצע בשביל הצעת נישואין
"Homecoming" מציין את חזרתה של ביונסה לבמות לאחר שלקחה פסק זמן מהופעות לטובת לידת התאומים שלה. בסרט שאורכו כמעט שלוש שעות היא חושפת את הלידה הקשה שעברה, ההרגשה שהגוף שלה בגד בה, וכמה היה לה קשה לחזור לגזרה של לפני הלידה. עיקר הקטעים המעניינים מובאים בין קטעי ההופעה שלה בקואצ'לה, ובהם מתוארים השלבים השונים של הפקת הענק הזאת.
ביונסה הייתה מעורבת בכל הפרטים, החל מבחירה אישית של כל הרקדנים, בניית הטריבונה שעליה עמדו הרקדנים והנגנים ועד סוג הבדים שמהם תפרו את התלבושות. המופע עצמו מרהיב גם למי שרואה אותו מהספה בבית ולא מעריץ שרוף של ביונסה: כ-200 נגנים ורקדנים, פירוטכניקה וסנכרון מושלם בין כל משתתפי המופע, שעבדו עליו כמעט שנה באינטנסיביות.
• בסטרימינג שלכם: "הם יורים על תינוקות, החרימו את האירוויזיון"
• משחקי הכס: עשרת הפרקים הגדולים
• עורכי הדין מגיבים: וויליאם בגד בקייט?
ביונסה מקפידה, גם בסרט, להפיץ מסרים של שוויון, פמיניזם והעצמה נשית. לא במקרה, רוב הקהל בהופעה הוא אפרו-אמריקני, ומתוכו נראה על פניו שיש רוב נשי מובהק.
היא האישה האפרו-אמריקנית הראשונה שהופיעה במופע המרכזי של קואצ'לה וללהקה שלה היא ליהקה רק אפרו-אמריקנים, כי חשוב לה להפיץ את התרבות של הקהילה ולהשמיע את קולה. לי זה קצת צורם שהיא עושה אפליה מתקנת בצורה כל כך בוטה. היא כאילו עושה תיקון אבל למעשה משאירה את הקהל שלה ב"גטו" שממנו הוא מגיע. מה שהיא מראה זה שאפשר לעשות את זה רק בדרך אחת, וכך היא מפספסת מסר חשוב יותר שמדבר גם על הצד הלבן של אמריקה. גם האופי שבו זה בא לידי ביטוי ויזואלי הוא מאוד מיליטנטי: הרקדניות שלה לבושות בסוג של "מדים" צהובים, הן חובשות כומתות לראשן וזזות באותה צורה, כאילו היו חיילות במסדר בדרום קוריאה או חיילות בצבא האמת של קווין B.
מצפייה בסרט אפשר להבין למה ביונסה כל כך אהובה, מעבר לכישרון שלה בשירה: היא מדברת לקהל שלה בגובה העיניים על כך שזה בסדר להיות שונה, על החופש לחגוג את חוסר השלמות, הקימורים והחוצפה. וכשמסתכלים על הנשים שבטח עמדו שעות בתור כדי להגיע לשורות הראשונות, מהנהנות בראשן לכל מילה שלה כאילו היו בכנסייה ואמרו "אמן" למטיף של יום ראשון, אתה מבין שברגעים האלה הן מבחינתן ראו את האור, או לפחות את ה"היילו".
• הספוילר המטורף של מייסי ויליאמס
• הספין-אוף של "משחקי הכס": כל הפרטים
• ווסטרוז באבל: כך הגיבו השחקנים לסיום הסדרה
• מתקציב נמוך לסדרה היקרה ביותר על המסך
• "העונה המורכבת ביותר של 'משחקי הכס'"
• לאס וגאס: מחווה דרקונית ל"משחקי הכס"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
