הדיון בתוצאות הבחירות יימשך כל היום וילווה אותנו גם בשבועות הבאים. תוצאות האמת הסופיות אמנם טרם ידועות, אך את התוצאות המהותיות אפשר כבר לנתח. כל מערכות הבחירות בישראל הן יצריות ואמוציונליות, וכך ראוי שיהיה. אך נדמה שבפעם הזאת נרשם חידוש ברטוריקה הפוליטית של השמאל, שבשל אופיו לא זוכה לתשומת לב אך השלכות העומק שלו קטלניות.
קמפיין רשימת כחול לבן חרת על דגלו את האחדות, הפיוס והממלכתיות. מילים אלו ודומותיהן התעופפו לכל עבר מפי דוברי הרשימה וההודעות הרשמיות שלה, כאילו ארבעת הגנרלים ריחפו אל עבר הארץ על גבי פגסוסים ורודים כשהם מפזרים לבבות ורסיסי זהב על העם העייף. אולם למלל הטהרני המצטדק היה גם צד נוסף: האויב. המחנה השני. הימין. הקבוצה הזו שאשמה בכך שאין אחדות, פיוס וממלכתיות. לעיתים הוזכר שמו של הימין במפורש ("חלאס ביבי"), לפעמים במרומז ("השלטון הנוכחי"), לפעמים במשתמע ("מהפך"). אך הוא תמיד היה שם, ותמיד הוטחו בו ההאשמות החמורות ביותר: לא ממלכתי, נגד פיוס, מונע אחדות.
אלו לא טענות רגילות בשיח הפוליטי, שלמרות השפה החריפה והטונים הגבוהים עוסק בעיקרו של דבר במדיניות ובהשקפה. דווקא התחום הזה בקמפיין כחול לבן נותר עמום, סתום ומעורפל. מדינה פלשתינית? התנתקות? כלכלת הסתדרות? איש לא יודע מה הם מתכננים, וכנראה גם הם לא. אבל דבר אחד היה ברור ונהיר לאורך הדרך כולה: הימין רע, נתניהו אשם.
אנחנו רגילים לדה־לגיטימציה של מדיניות הימין - ההתנחלויות מונעות שלום, כסף לשכונות ולא לגבעות וכן הלאה - אבל דה־לגיטימציה יסודית, תשתיתית ועקרונית של המחנה עצמו זה דבר חדש.
ציוץ מהימים האחרונים של יועז הנדל מדגים היטב את השיטה. במוצאי שבת האחרונה הוא כתב: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל", מימרה חז"לית המשווה בין יציאת מצרים, שהתרחשה בניסן, לבין ביאת המשיח, שעל פי המסורת תתרחש בניסן. אלא שבעולמו הטהרני והמסולף של הנדל אפשר להסב משפט זה על שלטון הימין ונתניהו. כשם שנגאלנו משעבוד מצרים - להזכירכם, פרעה הורה להרוג את הבנים והטיל על בני ישראל עבודות פרך - כך ניגאל גם משלטון הליכוד. הרטוריקה נעימה לאוזן, הארומה מלומדת וידענית, אך המסר הוא הסתה קשה ועמוקה.
פיוס, אחדות, ממלכתיות.
הדמוניזציה של הימין כה עמוקה בכחול לבן, שהם חצו גבולות רבים. הם כינו את ראש הממשלה נתניהו "בוגד"; כפי שנחשף בהקלטות, גנץ משוכנע שנתניהו היה פוגע בו פיזית לו היה יכול; הם החרימו את הלוויית חלל צה"ל צביקה באומל בטענה שמדובר בספין פוליטי של הליכוד, ועוד. קמפיין ה"בוטים" היה גם הוא חציית קו. במקום להפנות חיצי רעל אל היריבים הפוליטיים, כחול לבן הלכו בפול גז על אנשים פרטיים פשוטים שכל חטאם הבעת דעות ימניות ברשת.
פיוס, אחדות, ממלכתיות. אבל חלאס, בלי כל המשוגעים האלה מהשכבות הנמוכות שמפריעים לתקווה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
