כדורגלן העבר רחביה רוזנבוים בן ה־85 נוהג לפתוח את הבוקר בבית קפה ברחוב אבן גבירול בתל אביב יחד עם קבוצת חברים, "שהגיל של כולנו יחד הוא יותר מאלף שנים", כדברי אחד מהם. בתחילת השבוע ניהלה החבורה שיחה ערה על מצב המדינה, בעקבות ירי הרקטות ליישוב משמרת ופעולת צה"ל בעזה.
תמר זנדברג, יו"ר מרצ, ישבה איתי בשולחן הסמוך. "תַפני לגברת את השאלות הנכונות", העיר לי רוזנבוים לפני תחילת השיחה. "תשאלי אותה איך היא בדיוק מתכננת לפתור את כל המצב הזה, במשא ומתן? עם מי בדיוק היא רוצה לדבר, עם אבו מאזן, הברווז הצולע?"
זנדברג (42) שלפה את התשובה עוד לפני שהשאלה הושלמה. "הפתרון היחיד הוא תהליך מדיני עם הרשות הפלשתינית, שיכלול את שיקום רצועת עזה והסרת הסגר. על הממשלה מוטלת עכשיו האחריות למנוע מלחמת בחירות - מלחמה מיותרת, שאסור להיגרר אליה. הרי בסופה נגיע לאותה נקודה שבה אנחנו נמצאים היום, רק עם עוד הרוגים ופצועים. הגיע הזמן לשנות כיוון משדה הקרב לדרך מדינית".
ואת סבורה שיש עם מי לדבר?
"נפגשתי עם אבו מאזן לפני שלושה שבועות ברמאללה, כדי לעשות את מה שראש הממשלה צריך לעשות ולצערי לא עושה. במשך עשר שנים מתנהל משחק האשמות: עיסוק בתירוצים במקום בעשייה ובתוצאות. בינתיים עושים עוד ועוד מבצעים צבאיים, ואנשים ממשיכים לאבד את חייהם בכל יום. לא רק שהממשלה לא מקדמת את התהליך - היא מחבלת בו, עם הבנייה בהתנחלויות, עם חוק ההסדרה. מצד אחד מעבירים מזוודות כסף לחמאס בעזה, ומצד שני מסרבים לדבר עם אבו מאזן.
"אנחנו במרצ נמצאים בקשר לאורך השנים עם הרשות הפלשתינית. אנחנו אלה שמחזיקים את הקשרים. אני באתי למוקטעה עם מסר שהשלום חייב להיות נוכח במערכת הבחירות הזאת. שלום הוא לא מס שפתיים, אלא אמירה בעלת נראות, שדורשת צעדים ממשיים".
ח"כ עיסאווי פריג', שהצטרף אלייך לביקור ברמאללה, הודה שנדרש אומץ להיפגש עם אבו מאזן בתקופת בחירות. יכול להיות שזה יפגע בכם?
"מרצ לא קובעת את כיוון הרוח לפני שהיא פועלת. זה היתרון שלנו. אנחנו פועלים על פי תפיסת העולם הסדורה והעקבית שלנו. מרצ היא מפלגה עם אידיאולוגיה ברורה, וזה מצריך אומץ.
"אנחנו היחידים שיש להם מועמד ערבי ומועמד דרוזי במקומות ריאליים. אצלנו הם בחמישייה הראשונה. אנחנו היחידים שאמרו ואומרים שבלתי נתפס להצהיר שתוקם רק ממשלה יהודית. תראי מה קרה כשרותם סלע אמרה מה שאמרה. לשלושה גנרלים יחד לא היה אומץ להגיד את מה שהיא אמרה.
"איך ייתכן שלאורך מערכת בחירות שלמה נושא השלום לא קיים?"
ואולי אתם מנותקים מרחשי הציבור? אולי הציבור מרגיש שלא רלוונטי לדבר עכשיו על שלום?
"אני לא מקבלת את זה שהציבור לא רוצה שלום. אם ננהיג לכיוון הזה, הציבור יבוא. תפקידה הראשון של הממשלה הוא לגרום למשהו לקרות. נתניהו צריך לגייס את טראמפ למען התהליך הזה, ובמקום זה הוא דואג שטראמפ יחכה עם פרסום התוכנית שלו עד לאחר הבחירות. לעומתו, גם בנט וגם אני קראנו לפרסום תוכנית טראמפ לפני הבחירות, כדי שנוכל להתייחס אליה.
"הסקרים מעידים על תיקו בין הגושים, אז זה פשוט שקר לומר שהציבור לא שם".
אבל את עצמך אומרת שרק אתם מדברים על שלום, ואולי גם מפלגת העבודה. כך שתיקו בין הגושים הוא לא אינדיקציה לכך שהציבור רוצה משא ומתן.
"אולי הציבור מחכה לשמוע את זה? אולי ארבעה אחוזים מהציבור הישראלי, שמתגוררים מחוץ לגבולות שלנו, בהתנחלויות, הם המנותקים, שמובילים אותנו להזיה משיחית מסוכנת, ולעומתם, אזרחי ישראל מייחלים לדרך אחרת?
"הדיבור הזה, שמופנה אך ורק כלפי מרצ, שהיא לא מייצגת את הציבור, למה הוא לא מופנה כלפי עוד שש מפלגות קטנות אחרות? מי שאל לאחרונה את סמוטריץ', או את בנט ושקד, אם הם מנותקים? אולי הציבור לא רוצה אותם? לא רוצה פשיזם? לא רוצה כהניזם?
"לא מקבלת את הטענה שהאידיאולוגיה בפוליטיקה הישראלית מתה" // צילום: רונן אקרמן, עיבוד מחשב: אוהד ארידן
"התפקיד שלי הוא לשמר את אש השלום עבור כל אזרחי מדינת ישראל. העתיד של ישראל טמון בהכרח בחלוקת הארץ לשתי מדינות ובהסכם שלום. לא באידיאולוגיה משיחית. אני גאה שנפלה בחלקי הזכות להיות זאת שמובילה את הקו הזה".
את משתמשת הרבה בביטוי "משיחי". מה זה אומר, בעצם?
"אידיאולוגיה שדוגלת בהבטחה אלוהית ומנוגדת למציאות בשטח. כשאת יורדת ליסוד הטיעונים, את מבינה שאין שם רציונל, למעט 'זה שלנו. זה הובטח לנו'".
למה זה משיחי - ולא התבוננות נכוחה במציאות וניסוח פתרון התואם אותה, כמו סיפוח שטחי C ומתן אוטונומיה לפלשתינים בשטחי A ו־B?
"זאת התעלמות מוחלטת מהמציאות. זאת הזיה שמתעלמת מקיומם של כ־3 מיליון פלשתינים, שחיים תחת שלטוננו. ההתייחסות אליהם, אם בכלל, היא לא כאל בני אדם. איך מדינה דמוקרטית ליברלית יכולה להרשות לעצמה מצב שבו היא שולטת על עם שלם, שמקבל זכויות מצומצמות? זה לא דמוקרטי.
"מה שמסכן את ביטחונה ואת קיומה של מדינת ישראל הוא המשך המצב הקיים. רק שלום, כבוד, ביטחון ושקט יבטיחו את קיומנו".
"נטה את ההגה לכיוון הנגדי"
הפגישה הראשונה שלנו מתקיימת בדירתה בתל אביב, ביום שבו היא משלימה שנה ראשונה כיו"ר מרצ. "אפילו לא חשבתי על זה שעברה שנה בדיוק", היא אומרת, "אני כל כך בתוך העשייה. בתוך הבחירות האלה".
שמה תהיה התוצאה בסופן?
"מהפך עם מרצ. זה נראה אפשרי. כחול לבן מועמדת להחליף את הליכוד כמפלגת השלטון, והתפקיד שלנו ושל מצביעי השמאל הוא להבטיח שיהיה מהפך אמיתי. שתוקם ממשלת מרכז־שמאל. בשביל זה צריך אותנו. אני מפלגת שמאל אידיאולוגי, ולא מקבלת את הטענה שהאידיאולוגיה בפוליטיקה הישראלית מתה. מפלגות ואנשים אידיאולוגיים הם שמובילים ומכתיבים לאן המדינה הולכת.
"בארבע השנים האחרונות מי שיש להם אידיאולוגיה, כמו בנט, שקד וסמוטריץ', ישבו מאחורי ההגה וכיוונו את ממשלת הימין, וכתוצאה מכך את מדינת ישראל, לכיוון שלהם. התפקיד שלנו הוא לכוון את ההגה לכיוון הנגדי.
בכנסת, עם בצלאל סמוטריץ' ואיציק שמולי. "אני לא מקבלת את הטענה שהאידיאולוגיה בפוליטיקה הישראלית מתה" // צילום: אורן בן חקון
"כי ברשימת כחול לבן, שאין לה אידיאולוגיה, החברים בתוכה שמחזיקים באידיאולוגיה ברורה הם המובילים. בוגי יעלון, יועז הנדל, צבי האוזר. התפקיד של מרצ, מעבר להבטחה שהגוש הזה ינצח, הוא להיות אלה שצובעים את הגוש בצבעי שמאל. דוחפים לשלום, לא מתפשרים על הוצאת ההדתה ממערכת החינוך, נלחמים על עצמאות מערכת המשפט. על זה אפילו כחלון ויתר, למרות הבטחותיו".
אם גנץ ייבחר, לא תהיו הראשונים שהוא יפנה אליהם. אולי בין האחרונים.
"גנץ כבר הצהיר שיפנה לליכוד. הליכוד זה מירי רגב כשרת הצנזורה ודודי אמסלם, שאולי ירצה להיות השר לביטחון הפנים כדי להמשיך לאיים על עדי מדינה כמו שעשה בקדנציה הזאת, ויריב לוין, שהוא שותפה האמיץ של איילת שקד להחרבת מערכת המשפט. ביום שבו איילת שקד הציגה את תוכנית ה־D9 הסדורה שלה להחרבת מערכת המשפט, ישב בני גנץ בטלוויזיה ואמר ששקד ובנט הם ישראלים טובים.
"לכן מצביעי השמאל צריכים להבטיח שיהיה באמת שמאל חזק בגוש המרכז־שמאל. שישאלו את עצמם את מי הם רוצים במשרד החינוך, את מרצ או את בצלאל סמוטריץ'? את מרצ או את משה פייגלין?
"אני שומעת הרבה ממצביעי שמאל שהם מתלבטים בין הצבעה אידיאולוגית לבין הצבעה אסטרטגית. בבחירות האלה, באופן חסר תקדים, ההצבעה האידיאולוגית היא ההצבעה האסטרטגית, כי בלי מרצ לא יהיה מספר המנדטים הדרוש לגוש מרכז־שמאל כדי להקים ממשלה.
"אנשים שלנו, ששוקלים להצביע כחול לבן, צריכים להצביע לנו כדי שנמליץ על גנץ ונשפיע על הכיוון שייקח. אחרת, תהיה לכחול לבן נטייה ללכת לימין. לפיד כבר ישב ב־2013 בממשלה של הימין".
אז את לא חושבת שכחול לבן היא מפלגת שמאל.
"היא סופרמרקט אידיאולוגי. היא מרכז. אנשי הימין הם שמגדירים אותה כשמאל. אבל גם את מנדלבליט הם מגדירים שמאל וגם את איזנקוט וגם את הנשיא ריבלין. ריבלין הוא דמוקרט וימני. ימני מאוד. ברגע שהוא מדבר על שוויון זכויות, הוא מייד שמאל?
"יש כאן תופעה, שאנשי הימין צריכים להיות הראשונים להתקומם נגדה. גזענות מזוהה עם הימין ואנטי־גזענות עם השמאל. שחיתות מזוהה עם הימין ומלחמה בשחיתות עם השמאל".
גזענות ושחיתות מזוהות עם הימין?
"תראי את המאמץ במחנה הימין להגן על הכהניסטים. כשכהנא, מורם ורבם, היה עולה לנאום בכנסת, יצחק שמיר היה יוצא מהמליאה. דן מרידור, מנסיכי הליכוד, הוביל עם היועץ המשפטי של הליכוד את מהלך הפסילה של כהנא בוועדת הבחירות המרכזית. היום, חבר בית הדין של הליכוד הוא עורך הדין שמייצג את בן ארי ובן גביר.
"הימין נעמד להגנת השחיתות בכל הזדמנות. מרוב היסטריה להגן על נתניהו ולאתרג אותו באופן אישי, נוצר מצב שהימין מזהה את עצמו עם שחיתות".
בסקרים העבודה ומרצ מגיעות יחד ל־15 מנדטים. הציבור זז ימינה.
"אני רואה באופן עקבי שזה פשוט לא נכון. אני כופרת לגמרי בכך שהציבור הולך ימינה באופן גורף. תסתכלי מה קורה עם המהפכה הפמיניסטית, המאבק בהדרת נשים, לגליזציה של סמים קלים, זכויות להט"בים. מרצ הובילה את הנושאים הללו ופעלה לקידום אינספור נושאים אחרים, שהיום הם לב הקונצנזוס. מרצ תמיד נמצאת שלב אחד קדימה, והיתר הולכים בעקבותיה.
"היום יש תאי להט"בים אפילו בליכוד. חוק איסור צריכת זנות, חוק היסטורי, הוא תוצאה של עשר שנות עבודה של זהבה גלאון, שאליה הצטרפו בשנים האחרונות שותפות נוספות כמו שולי מועלם, שגייסה את תמיכת איילת שקד, כשרת המשפטים. אבל שולי מועלם לא היתה חולמת על זה, היא לא היתה מדמיינת את זה ובטח שלא עושה את זה, בלי ההובלה הנחושה והעקבית של זהבה לאורך שנים".
עם בן הזוג, אורי זכי, בפריימריז למרצ. "הוא היה האדם הראשון שאמר לי שהוא רואה אותי יו"ר" // צילום: יהושע יוסף
למה ניסית להתאחד עם העבודה?
"בבוקר שבו נודע על הקמתה של כחול לבן היתה תחושה שמשהו קורה. שבאמת יכול להתרחש מהפך, וכל הגוש יגדל באופן משמעותי. חשבתי שנכון שהשמאל יפגין כוח גדול יותר ויתאחד. פניתי לאבי גבאי ולמפלגת העבודה בהצעה להתאחד. נשאר פחות מיום עד להגשת הרשימות, ואני ניסיתי ליזום פגישה מיידית, כדי לדבר על זה עם גבאי ועם חברים נוספים בעבודה.
"הם ניסו להתחמק ולמרוח, ובסוף גבאי אמר לי שהוא לא רואה פה הזדמנות גדולה. אמר שהם בדקו. לא יודעת מתי ואיך, זה מה שהוא אמר, ואני לא יכולה לנתח או להסביר מה היתה מערכת השיקולים שלו. חבל".
"לא באה לחנך את העם"
רן כהן, שהיית עוזרת פרלמנטרית שלו למעלה מחמש שנים, משנת 2003, אמר לא מזמן שמרצ מתקשה לתרגם את העשייה שלה להצבעה עבורה, וש"אנשים מצביעים נגד האינטרסים של עצמם". במילים אחרות, הציבורים שאתם פועלים למענם לא מצביעים מרצ.
"אני פועלת למען כלל אזרחי ישראל, מתוך תפיסת עולם אוניברסלית, סולידרית, שוויונית וצודקת. לא בדקנו מה אנשים הצביעו כשפעלנו כל השנים בתחום הדיור הציבורי, או כשאילן גילאון השיג העלאה היסטורית בקצבת הנכים, או כשמיכל רוזין חוקקה שורת חוקים להגנה מפני אלימות מינית, או כשאני חוקקתי את חוק חופשת אבהות (חופשה של שישה ימים לאבות, לאחר הלידה, על חשבון ימי מחלה וחופשה; נ"ל).
"אני לא באה לחנך את העם, אלא לקבל את אמונו. אני לא עד כדי כך יהירה לפנות אל אנשים שמזדהים עם הימין ו'להראות להם את האור'. הם לא ישתכנעו בתפיסת העולם של השמאל, כמו שאני לא אשתכנע בתפיסת העולם של הימין. הפנייה שלי היא אל מי שחושבים כמונו ומצביעים למפלגות אחרות, משיקולים לא אידיאולוגיים. מספר התומכים בנו הוא כפול ממה שאנחנו מקבלים בבחירות".
אז מה הולך לאיבוד בתרגום?
"זאת שאלה שאת יכולה להפנות לכל מפלגה קטנה. עם מספר המנדטים שלנו בכנסת היוצאת (חמישה; נ"ל) אי אפשר להתווכח, אבל קטנים ככל שהיינו, בכל זאת הובלנו במדד החברתי, ואנחנו אלופי החקיקה. תארי לך מה יקרה כשיהיו לנו עשרה מנדטים".
יש סקרים שאתם מקבלים בהם ארבעה מנדטים. את לא מודאגת שמרצ לא תעבור את אחוז החסימה במשמרת שלך?
"אני לא יכולה להעלות על דעתי שהציבור שלנו לא יבטיח שנעבור את אחוז החסימה, והרבה מעבר לזה. הציבור שלנו לא ייתן שלא יהיה ייצוג לשמאל בכנסת".
זה לא מעורר בך לחץ?
"ברור שכן. מה נראה לך, שאני לא נלחצת? אני יו"ר מפלגה בסוף תקופת בחירות, איך לא אלחץ? כרגע כולנו עובדים קשה כדי למקסם את התמיכה במפלגה שלנו, שתבוא לידי ביטוי".
בבחירות 2003, אחרי שמרצ ירדה מתשעה מנדטים לשישה, יוסי שריד התפטר מתפקיד יו"ר המפלגה מייד אחרי פרסום המדגמים בטלוויזיה. בבחירות 2015 תוצאות המדגמים הראו שמרצ ירדה משישה לארבעה מנדטים, וזהבה גלאון עמדה להתפטר כיו"ר כדי לפנות מקום עבורך. רק כשנודע שזכיתם בחמישה מנדטים, היא נשארה בתפקיד. מה את תעשי במצב דומה?
"אני שבוע וחצי לפני בחירות, את כבר רוצה לפטר אותי? דברי איתי בערב הבחירות. עכשיו אני עובדת כדי להגדיל משמעותית את כוחנו והשפעתנו. כדי להוביל מהפך".
ילדה של גלגיליות וקרמיקה
זנדברג היא בתם הבכורה של יואל, מהנדס מכונות וגמלאי תע"ש, ואסתר, כתבת ומבקרת האדריכלות הוותיקה של עיתון "הארץ". אחיה הצעיר הוא הכדורגלן מיכאל זנדברג (38), שמשמש כיום פרשן כדורגל בערוצי צ'רלטון ומאמן נוער במכון וינגייט. במהלך פגישתנו הוא קופץ לביקור קצר אצל אחותו, יחד עם בנו הבכור עומר (7), כדי לשאול ממנה אופניים. "אנחנו חברים טובים ושכנים", מספרת זנדברג.
בן זוגה, אורי זכי, ששימש עד לא מזמן יו"ר נשיאות ועידת מרצ, חולף לרגע במסדרון הבית, מחופש לצ'ה גווארה. פורים היום. "לא להיבהל, אני לא נוהג להתלבש ביומיום כדיקטטור דרום־אמריקני", הוא מסנן.
אביגיל, בתה בת ה־12 מנישואיה לעיתונאי אורי תובל שהסתיימו בשנת 2008, יוצאת להשתתף בפורימון עם חברות. "אביגיל לא מעורבת פוליטית", אומרת זנדברג. "היא עוקבת אחרי העשייה שלי, בתור אמא שלה, ואני פוליטיקאית".
את היית מעורבת פוליטית כנערה?
"כן, אבל לא באופן יוצא דופן. אני זוכרת שב־1987, כשהייתי בערך בת 10, ציינו 20 שנה לכיבוש, למלחמת ששת הימים, והשתתפתי עם בת דודה שלי בהפגנת שלום, שבה המפגינים הקיפו את חומת העיר העתיקה במעגל ענק, שלובי ידיים.
"לא הייתי בתנועת נוער מפלגתית. הייתי בחוג גלגיליות ובחוג קרמיקה, וההורים שלי לא היו חלק ממנגנונים של מפלגות, אלא משפחה מעורבת פוליטית, ברמה הערכית. אבא שלי היה מצביע עבודה נאמן, איש מיושב ויציב. אמא שלי הצביעה למפלגות הקטנות יותר, המאתגרות, כמו רצ, ולפניה בטח לשלי.
"זה היה בית של שמאל, של מחנה השלום, של צדק חברתי והפרדת דת ומדינה, כנושאים שהמשפחה מאמינה בהם. גם מיכאל, כמוני, תמיד בשמאל".
היא גדלה ברמת גן, למדה בתיכון בליך, ובצה"ל שירתה כמורה חיילת. לאחר מכן למדה לתואר ראשון בכלכלה ובפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, ולתואר שני בפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת בן־גוריון. אחר כך למדה לתואר ראשון נוסף, במשפטים, באוניברסיטת תל אביב.
בד בבד החלה לעבוד בשנת 2003 כעוזרת פרלמנטרית של ח"כ רן כהן. מי שחיבר בין השניים היה יריב אופנהיימר, כיום מספר 13 ברשימת מרצ. "יריב למד איתי באותה כיתה בתיכון, ובאותה תקופה כיהן כמזכ"ל שלום עכשיו. הוא שמע שרן מחפש עוזרת, הציע לי, נשמע לי מעניין וככה התחלתי".
החיים הציבוריים היו יעד?
"ממש לא. לא הייתי מאלה שמהרגע הראשון יודעים שזה מה שהם רוצים. רק לקראת סוף התקופה שלי עם רן, אחרי יותר מחמש שנים, היה רגע שבו אמרתי לעצמי, שאני גם רוצה להשמיע את הקול שלי, להשפיע ולעשות. בטח לא אמרתי לעצמי, יבוא יום ואת תהיי יו"ר מרצ. הכי לא".
מישהו מהסובבים אותך אמר דברים ברוח הזאת?
"אני חושבת שאורי היה האדם הראשון שאמר לי שהוא רואה את זה קורה. שאני אתמודד ואגיע לתפקידים בכירים בפוליטיקה. הכרנו הרבה לפני שהפכנו לבני זוג. אני הייתי עוזרת של רן והוא יועץ של יוסי ביילין, כשהם התמודדו בשנת 2004 על ראשות המפלגה. ביילין ניצח. כלומר, אורי היה יותר טוב ממני. היתה בינינו יריבות כזאת בין יועצים.
"הוא מאוד עודד אותי להתמודד בבחירות למועצת עיריית תל אביב, בשנת 2008, כשהוא כבר היה יו"ר צעירי מרצ. לא היה לו ספק שאצליח, גם כשאני עדיין לא ראיתי את זה קורה. קטונתי מלנתח את עצמי, אבל אני רואה אצל המון נשים צעירות נטייה שלא לנכס לעצמן הישגים, ובטח שלא להציב את עצמן בפרונט.
"הדיבור שמרצ לא מייצגת את הציבור, למה הוא לא מופנה כלפי עוד שש מפלגות קטנות אחרות?" זנדברג בעצרת הזיכרון ליצחק רבין ז"ל // צילום: גדעון מרקוביץ
"אני לא ממעיטה בערך עצמי. עבדתי קשה. עשיתי דרך משמעותית. אני חברת הכנסת הראשונה שנבחרה ליו"ר בהתמודדות הראשונה שלה. נבחרתי ליו"ר הצעירה ביותר, אחרי חמש שנים בלבד כחברת כנסת. ולא קיבלתי את זה במתנה, אלא נבחרתי בבחירות חסרות תקדים בהיקפן במרצ, שבהן השתתפו כ־20 אלף מצביעים. 71 אחוזים מהם הצביעו עבורי".
בינך לבין זהבה גלאון זרם דם רע בתקופת ההתמודדות על הנהגת מרצ.
"במערכת בחירות פנימית יש תמיד יצרים ותחרות. זה עדיף על מפלגות שבהן אומרים למישהו, 'שים ז'קט, אתה עכשיו ברשימה וחייב למנהיג'. אני בקשר טוב עם זהבה, ואני בקשר עם חיים אורון ויוסי ביילין, יושבי הראש הקודמים. כולם מסייעים ועוזרים, כל אחד בדרכו ובדרכה. מרצ היא בית אידיאולוגי, לא מפלגה שמטיילים ממנה למפלגות אחרות".
זהבה גלאון ביקרה אותך קשות אחרי שהצהרת שתסכימי לשבת עם ליברמן בממשלה. היא אמרה שבכך הדחת את האידיאולוגיה של מרצ באסלה.
"אביגדור ליברמן הוא הגורם הכי מושחת והכי גזען במערכת הפוליטית הישראלית. אני מאוד מקווה שהוא לא יעבור את אחוז החסימה, והוא בוודאי לא ירכיב את הממשלה הבאה. אני לא שיניתי את עמדתי. מרצ תשב בממשלת מרכז־שמאל. אם יהיה צורך שיצטרפו אליה מפלגות נוספות, על בסיס קווי היסוד שאנחנו ננסח יחד עם המרכז, לא נדיר את עצמנו בגלל ליברמן או גורמים אחרים. לא נוותר על האפשרות להכתיב פה סדר יום".
הרבה מהביקורת הציבורית על מרצ מוטחת בך, אישית.
"תמיד מנהיגי מרצ היו דמויות שנויות במחלוקת. במיוחד הנשים, שולמית אלוני וזהבה גלאון, קיבלו הערות על המראה שלהן ועל הקול שלהן, 'איך את נשמעת, כמו מורה, את צווחת'.
"אני חושבת שהיום אנחנו בשיא ההשמצה וההסתה נגד השמאל. תוסיפי את זה שאני אישה וצעירה, ותביני שמופנה אלי הרבה רפש מצד ימין. אני חֹווה את זה באופן קיצוני. מצד שני, יש גם תמיכה מאוד גדולה ברחוב".
"השלטים עם דמותי נפסלו"
במהלך מערכת הבחירות הנוכחית הובילה זנדברג שני מאבקים משפטיים מרכזיים. האחד הביא לפסילתו של ד"ר מיכאל בן ארי מהשתתפות בבחירות במסגרת איחוד מפלגות הימין, והאחר הוביל להחלטה תקדימית של יו"ר ועדת הבחירות, שופט בית המשפט העליון חנן מלצר, שקבע כי סירובן של עיריות לאפשר פרסומי בחירות מכיוון שמופיעות עליהם דמויות של נשים מהווה אפליה אסורה.
"בתחילת הקמפיין ביקשנו לפרסם חבילת שלטים באזור קניון איילון, ועיריית בני ברק סירבה, כי מופיעה עליהם דמות אישה", מספרת זנדברג. "אבל מה לעשות שבראש המפלגה עומדת אישה? ולא הופעתי בבגד ים או בתנוחה פתיינית, זאת לא היתה פרסומת לבושם פשיזם. פנינו ליו"ר ועדת הבחירות, יחד עם פרופ' קרין נהון ושדולת הנשים, והפסיקה של מלצר היא לא פחות מדרמטית, בסדר גודל של אליס מילר. אבן דרך במאבק נגד הדרת נשים מהמרחב הציבורי".
מה דעתך על הסרטון של איילת שקד עם הבושם פשיזם?
"מעבר להחפצה, לפתיינות הנשית, לזה שאישה תשחק את הסטריאוטיפ שהכי פועל נגדנו - זאת נורמליזציה של הפשיזם. להתייחס למילה המצמררת הזאת, שאחראית לזוועות הגדולות של האנושות, בצורה כל כך טבעית וכבדיחה, זה דבר מזעזע בעיניי".
שקד לא טוענת על עצמה שהיא פשיסטית. את זו שמשתמשת במונח הזה וטוענת שהיא וחבריה הם פשיסטים.
"אני לא משתמשת במילה הזאת תדיר. אני לא שולפת אותה בכל בוקר מחדש. לא כיף לי לקום בבוקר ולשלוף מילים חריפות. אבל המציאות הישראלית הפוליטית היא חריפה. יש בה הסתגרות, סימון אויבים פנימיים, הסתה, הפרד ומשול בין אוכלוסיות, ניסיון ללבות יצרים ולעורר גזענות נגד ערבים ונגד שמאלנים. והכל באופן מכוון מההנהגה הבכירה, והדברים מחלחלים כלפי מטה, אל הציבור.
"אני מתארת מצב שמצריך עמידה נגד הימין הקיצוני המסוכן והגזען. שקד ובנט הם אנשים שמונעים מאידיאולוגיה מסוכנת ומבהילה. אבל לפחות יש להם אידיאולוגיה ברורה, והיא שהובילה את ממשלת הימין".
למה הם מסוכנים?
"כי הם מחריבים את הדמוקרטיה. שקד רוצה להכפיף את מערכת המשפט למערכת הפוליטית. כלומר, לערער את העיקרון הדמוקרטי של עצמאות מערכת המשפט ולהשליט את הפוליטיקה המשיחית והמסוכנת שלהם. ובנט עם הדתת מערכת החינוך".
בנט אומר שאין שום פסול בהכנסת תכנים יהודיים למערכת החינוך.
"זאת בדיוק ההיתממות שלו, 'בסך הכל הכנסנו יהדות'. אבל לא, מדובר בפעילות באמצעות עמותות מתוקצבות, של שירות לאומי וגרעינים תורניים, עם מטרה פוליטית של שטיפת מוח, של 'חינוך מחדש' בערים, בשכונות ובבתי הספר החילוניים.
"שיעורי חשבון שבהם סופרים כלי קודש, שיעורי גיאוגרפיה שבהם לומדים את תפילת הגשם, מסיבות סוף שנה שבהן נושאים תפילה להקמת בית המקדש, וקבלות שבת שבהן לומדים שמשפחה טובה היא משפחה שחייבת להדליק נרות בשבת - זאת לא הדתה?".
יש בישראל הרבה יותר דתיים ושומרי מסורת מאשר חילונים גמורים.
"איש ואישה באמונתם יחיו. השאלה היא אם חילוני יכול לקיים את אורח חייו, מנהגיו ותרבותו בלי שיטיפו לו, בלי שילמדו את ילדיו שהוא עגלה ריקה וחסרת ערכים, בלי שיציירו אותו ואת ילדיו באופן שלילי כמשפחה סוררת, כי משפחה טובה, לכאורה, היא משפחה עם סממנים דתיים שמקיימת מנהגי שבת וחג".
נפתלי בנט ואיילת שקד. "תוכנית ה־D9" // צילום: יוסי זליגר
וזה מה שעושים במערכת החינוך?
"כן, זה מה שעושים. אני חילונית. אני גאה במסורת ובמורשת החילונית שלי. יש לי תרבות ועולם ערכים שמבוססים על השכלה וידע והאדם במרכז. אמונה ביכולת האדם, לא בכוח עליון. אני רוצה שתלמידי ותלמידות ישראל ייחשפו לעושר הזה, ולא לאינדוקטרינציה המאוד־מאוד צרה ומצומצמת, שתואמת את האג'נדה הפוליטית של נפתלי בנט".
בקיצור, את רוצה להיות שרת החינוך.
"נכון מאוד. שרי החינוך הכי טובים בתולדות מדינת ישראל הגיעו ממרצ. בתפקיד הזה אפשר להביא לידי ביטוי אמיתי תפיסת עולם ערכית. ראינו מה קורה כשתיק החינוך מוחזק בידי הימין האידיאולוגי הקיצוני".
מה את תעשי כשרת חינוך?
"למעט עקירת ההדתה באופן מוחלט מבתי הספר, צריך להשקיע בתשתיות. גם הפיזיות, כמו הצפיפות בכיתות, וגם האנושיות, כמו תנאי המורים. להבטיח תשתית חינוכית טובה ולא דלה. בנוסף, חינוך לערכים דמוקרטיים, ליברליים אוניברסליים. לעיסאווי פריג' יש הצעת חוק שאני מתכוונת לאמץ, לקבוע כחובה שעת לימוד שבועית לחינוך נגד גזענות. למשל, על ידי עידוד מפגשים בין יהודים לערבים".
אילו תכנים תרצי להכניס לתוכניות הלימוד? למשל, את יצירותיו של מחמוד דרוויש, כמו שעשה שריד כשר חינוך?
"אני לא יודעת לומר כרגע אילו תכנים חשוב לי שייכללו בתוכניות הלימוד, אבל ברור שארצה להכניס את דרוויש. בטח שלא יעלה על דעתי לצנזר יצירות כמו 'גדר חיה' של דורית רביניאן".
lanskinam@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו