שמונים שנה בדיוק אחרי שערך את הופעת הבכורה שלו, באטמן עדיין איתנו. נכון, גיבור העל הוותיק כבר ידע ימים יפים יותר, ורוב הסרטים שבהם כיכב בשנים האחרונות לא היו מוצלחים במיוחד (בלשון המעטה), אך מבט חטוף בהיסטוריה הארוכה והמפותלת של איש העטלף (ושל האלטר־אגו שלו, הרווק המיליארדר והיתום ברוס וויין) מלמד שהדמות האייקונית הזאת תמיד סבלה מחוסר יציבות - הן באיכות, והן בפופולריות - כך שגם כעת, ממש לא מומלץ להתחיל ולכתוב לה הספדים.
• הריאיון של בני גנץ ויונית לוי: עכשיו המיקס
באטמן הופיע לראשונה בגיליון מספר 27 של סדרת "Detective Comics". הגיליון, שראה אור ב־30 במארס 1939 בהוצאת חברת DC, נחת על דוכני העיתונים כשנה אחרי שסופרמן הפך לסופרסטאר, בניסיון שקוף לרכוב על גל הסופר־גיבורים. יוצריו היו הצייר בוב קיין והכותב ביל פינגר (שבמשך עשורים רבים לא קיבל כל קרדיט על תרומתו), והייחוד שלו היה שלא היו לו כוחות על - הוא היה סתם בן אדם רגיל, שניחן בחוש צדק מפותח ובמשאבים בלתי נדלים.
טים ברטון נקרא לדגל
במשך כמה שנים בנו קיין ופינגר את המיתולוגיה של הגיבור שלהם. הם העניקו לו סיפור רקע טרגי (הוריו נרצחו מול עיניו בסמטה אפלה כשהיה ילד), בנו סביבו עיר ענקית בשם גותהאם, העניקו לו סייד קיק מתבגר בשם רובין (כדי למשוך קוראים צעירים), איבזרו אותו בשלל נשקים, רכבים ואבזרים נלווים (כמו הבאטמוביל, ה־Batcave וה־Utility Belt), והקימו עבורו גלריה מפוארת של יריבים פסיכופאתיים (כמו הג'וקר, הפינגווין ואיש החידות, למשל).
כבר ב־1943 הופיע באטמן לראשונה בקולנוע כחלק מסדרת סרטים קצרים שהוקרנו בהמשכים, וב־1966, על רקע ירידה חדה במכירות של חוברות הקומיקס שלו (ואיום כי הסדרה תבוטל אם המגמה לא תשתנה באופן מיידי), גם זכה לככב בסדרת טלוויזיה מצליחה וקאמפית שהוקדשה למעלליו ההרואיים וההזויים (אדם ווסט, שגילם אותו, נותר מזוהה עם הדמות עד יום מותו).
באטמן בקומיקס
במהלך שנות ה־80, בזכות עבודתם של כותבים מחוננים כמו פרנק מילר ואלן מור, ראו אור כמה מסיפורי הקומיקס השאפתניים ביותר והמשפיעים ביותר שבהם כיכב איש העטלף (כמו "The Dark Knight Returns", "Year One" ו"The Killing Joke"), ואלה תרמו להפיכתו לדמות אפלה ומורכבת יותר. במקביל, ב־1989 נשכר טים ברטון בידי אולפני וורנר כדי להפוך את באטמן לתופעה תרבותית כלל־עולמית, וההצלחה הכבירה של הסרט ושל הסיקוול שלו - שהתהדרו במייקל קיטון כבאטמן, בג'ק ניקולסון כג'וקר, במישל פייפר כאשת החתול, ובדני דה ויטו כפינגווין - סיפקו להוליווד סימן מקדים לכך שהעתיד שלה מונח על כתפיהם של גיבורי העל.
מאז ידענו עוד כמה וכמה גרסאות קולנועית של באטמן. "באטמן לנצח" מ־1995 (עם ואל קילמר כבאטמן) ו"באטמן ורובין" מ־1997 (עם ג'ורג' קלוני כבאטמן) הטראשיים של הבמאי ג'ואל שומאכר - ביקשו להפוך את הדמות לגיבור ילדותי ומשעשע, וכמעט הביאו לסופו. כריסטופר נולאן, לעומת זאת, ליהק ב־2005 את כריסטיאן בייל לתפקיד איש העטלף ויצר איתו טרילוגיה בוגרת, מצמררת ונהדרת שהגיעה לשיאה עם "האביר האפל" (2008) - שובר קופות מושלם וככל הנראה סרט גיבורי העל הטוב ביותר שהופק אי פעם.
עם זאת, בעשור הנוכחי שוב נפל באטמן לתהומות העמוקים שאפיינו את העידן של ג'ואל שומאכר. בן אפלק, שעטה את הגלימה ב"באטמן נגד סופרמן" (2016) וב"ליגת הצדק" (2017) האיומים של הבמאי זאק סניידר, החליט לוותר על התענוג לאחר כמה ניסיונות שלא זכו באהדה רבה (ובצדק). כרגע נקודת האור היחידה עבור מעריציו של האביר האפל היא גירסת הלגו של באטמן, שכיכבה בפרודיית אנימציה שנונה ועתירת מודעות עצמית שפירקה את הדמות לגורמים (ב"סרט לגו באטמן"), הרבה בזכות עבודתו המבריקה של וויל ארנט, שעשה את הקול של באטמן.
העידן של מארוול
כפי שכל חובב קומיקס יודע, עשר השנים האחרונות עומדות בסימן המפעל הקולנוע המפואר של המתחרים מחברת הקומיקס מארוול, כאשר סרטיהם המצליחים של DC בעת הנוכחית מתבססים על דמויות רעננות יותר ורציניות פחות, כמו וונדר וומן, אקווה מן ושאזאם. אך אם נראה לכם שאיש העטלף לא ממתין בצללים ומתכנן את הקאמבק שלו - אתם או מטורפים או תמימים או שניהם. הוא שרד את ג'ואל שומאכר ואת חליפת הפטמות שג'ורג' קלוני לבש ב"באטמן ורובין", הוא ישרוד גם את זאק סניידר ואת בן אפלק. בכל זאת, באטמן.
כתב: מאור בן הרוש // צלם: פז בר
• אירוויזיון: חדשות רעות לישראל
• איימי שומר: "בעלי על הספקטרום"
• בגיל 26: כוכב הריאליטי התאבד
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
