ההכרה האמריקנית בגולן מגיעה בתום מאמצים של שנים מצד רה"מ נתניהו, חברי קונגרס אמריקנים ובכירים ישראלים.
את הבקשה הראשונית להכיר ברמת הגולן כישראלית, העלה נתניהו עוד בשלהי ממשל אובמה - אך לא נענה. הוא הוסיף להעלות את הנושא במפגשים עם הנשיא ועם בכירים אמריקנים. במקביל פעלו בעניין מזכיר הממשלה לשעבר צבי האוזר (כיום מועמד לכנסת מטעם כחול-לבן), יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, השר ישראל כ"ץ, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר ד"ר דורי גולד ואחרים.
בצד האמריקני יזם הסנטור הרפובליקני הבכיר, טד קרוז, הצעת חוק להכרה אמריקנית בגולן וגייס למענה בכירים משתי המפלגות. גם הצהרתו של שגריר ארה"ב בישראל, דיוויד פרידמן, בראיון ל"ישראל היום" כי "אני לא יכול לתאר לעצמי מצב שבו רמת הגולן תוחזר לסוריה. אני לא יכול לתאר לעצמי, בכנות, מצב שבו רמת הגולן אינה חלק מישראל לנצח", תרמה לתהליך.
הסבלנות והעקשנות השתלמו. רמת הגולן // צילום: אייל מרגולין/ג'יני
ואולם, נקודת התפנית שהביאה לבסוף לצעד ההיסטורי הייתה החלטת טראמפ להסיג את צבא ארצות הברית מסוריה. בעקבות ההודעה אמר נתניהו במפגשים סגורים כי בכוונתו "להפוך את הלימון ללימונדה" וביקש מהנשיא כי הפיצוי לישראל יהיה ההכרה בגולן. עקרונית הנשיא החליט להיעתר לבקשה כבר לפני זמן רב ואף שקל להודיע על כך לפני חודשיים בנאומו המיוחד לפני שני בתי הקונגרס. בסופו של דבר, ככל הנראה במטרה לסייע לנתניהו לקראת הבחירות, הוחלט בממשל לבצע את ההכרזה קרוב ככל הניתן לפתיחת הקלפיות.
אך מעבר לכאן ולעכשיו, וממש כמו בסוגיית הסכם הגרעין עם איראן או ההכרה בירושלים, הלקח שישראל חייבת להפנים הוא הנשימה הארוכה.
כ-40 שנה חלפו מאז חוקקה הכנסת את חוק הגולן. יותר מ-50 שנים עברו מאז כבש צה"ל את האזור החיוני. מדובר בפרקי זמן ארוכים מאוד, שבהם האפשרות להכרה עולמית בריבונותנו בגולן נראתה מופרכת ואילו הלחצים לסגת היו כמעט בלתי נסבלים.
והנה, הסבלנות והעקשנות השתלמו. אחרי עשרות שנים, ורק בשילוב של התיישבות בשטח, תמיכה ציבורית וחכמה מדינית, ישראל קוצרת הישג דרמטי. אכן אין כאן שלום עכשיו או זבנג וגמרנו אלא סבלנות מרה שפירותיה מתוקים.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!