אלונה ברקת: "בפגישה עם בנט הרגשתי כמו בהפועל באר שבע"

לפני כשבוע נבעט כדור אל השער של אלונה ברקת, אבל לראשונה, לא במגרש של הפועל באר שבע. במודעות שפורסמו בכלי התקשורת של הציונית הדתית תקפה רשימת "איחוד מפלגות הימין" את ברקת, מספר 3 ברשימת הימין החדש, על קידום משחקי כדורגל בשבת.

ברקת השילה מעליה את האיפוק האופייני לה, וגם בעטה בחזרה. "המפד"ל היום היא מפלגה גזענית", אמרה במפגש עם פעילי מפלגתה. "אנשים קטנים, שמחפשים את המפלג במקום המקרב. מה הם מחפשים היום, להוציא אנשים שייראו לא טוב? אין סיכוי שהייתי באה לבית היהודי".

"המודעות האלה פגעו בי מאוד", היא מודה עכשיו. "אני מחשיבה את עצמי מסורתית, והדת חשובה לי לא פחות מאשר לסמוטריץ'. הוא וחבריו לא יוציאו אותי מהמחנה. הם אלה שלא באמת מייצגים את הציונות הדתית. סמוטריץ' לא יקבע אם ערכי הדת חשובים לי או לא חשובים לי.

"בבית היהודי אין מקום לאנשים כמוני וכמו ההורים והאחים שלי. אנחנו המפד"ל של פעם, שהאמין בשיח אמיתי ופתוח. אני גדלתי בציונות הדתית וקיבלתי ממנה דברים מדהימים. ערבות הדדית, אהבת אדם, נתינה. השיח עם החילונים היה שיח ממשי.

"הצעד המדהים שעשו בנט ושקד עם הימין החדש בא בדיוק מהמקום הזה, ולכן הלכתי איתם. אנחנו נגד כפייה דתית ונגד כפייה חילונית. באמצעות דיאלוג נמצא את המשותף. לכן הדעות שלנו רחוקות שנות אור מעוצמה יהודית, שחברה לבית היהודי. 

"הימין החדש הוא פלטפורמה אמיתית למי שימני בדעותיו אבל לא רק לדתיים, אלא גם למסורתיים ולחילונים. אתם יודעים כמה המשפחה שלי שמחה? סוף סוף יש לבני משפחת אקוּע למי להצביע".

למה אמרת ש"המפד"ל של היום היא מפלגה גזענית"? את חושבת שתקפו אותך משום שאת מזרחית?

"נו, ברור. ברור שהמתקפה עלי נבעה גם מהמקום הזה".

הליכוד הוא לא בית לימנים מסורתיים ולחילונים?

"אנחנו יותר ימניים מהליכוד, ואנחנו מאחדים ולא מפלגים, בניגוד לליכוד. אנחנו לא קוראים לאנשים בוגדים. ויש לנו אמירה ברורה מאוד: לא למדינה פלשתינית. לא לשחרור מחבלים. אלה לא דברים שהליכוד דוגל בהם".

מפגש מרגש עם בנט

ברקת (49), בעליה של קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע, מקבלת את פנינו בשעת צהריים בביתה שבשכונת צהלה בתל אביב. בית שקשה לאמוד את גודלו האדיר, והיא מבקשת שלא נרחיב בתיאוריו.

שלושת בניה - גיא (26), תומר (23) ויהונתן (17) - חולפים על פנינו מדי פעם בדרכם למטבח. כולם גרים בבית.

גיא מכין לכולנו סבב ראשון של אספרסו. בהמשך מצטרף אלינו בעלה אלי (56), בעיקר כדי להקשיב לדבריה, והוא מגיש סבב שני של אספרסו.

"אלי, ממש מסכן הקפה שהכנת לי", היא אומרת לו למראה המשקה שיצא דליל ובהיר, והוא לוקח את הכוס וחוזר מייד עם קפה דחוס ומר, "הנה, כמו שאת אוהבת".

עם בעלה, אלי ברקת. "חבר ושותף" // צילום: מאיר פרטוש

"זכיתי שיש לי בעל ושותף אמיתי", היא אומרת. "הוא חבר, הוא מדהים, ואם אמשיך לדבר עליו, אני אתחיל לבכות. אני משתפת אותו בכל דבר, והוא משתף אותי בכל דבר.

"אחרי שקיבלתי פנייה מארבע מפלגות, ולא אומר אילו, ישבתי עם אלי ואמרתי לו, 'אני לא יודעת להגיד לך למה, אבל אני מרגישה שכדאי שאפגוש את נפתלי ואיילת'. משהו הרגיש לי נכון בכימיה שקיימת ביניהם. התייעצתי רק איתו. לא עם הילדים שלי, לא עם ההורים שלי".

ומה הוא אמר?

"הוא אמר, 'נו, אלונה, אמרת לנו כדורגל, עכשיו את אומרת פוליטיקה?'" היא צוחקת, "ואז הוא המשיך, 'אם זה מה שמרגיש לך נכון, לכי על זה. את תמיד הולכת עם הלב שלך'".

אז הלכת להיפגש עם בנט.

"כן, נפגשנו בבית של האדם שקישר בינינו. דיברנו על העמדות שלנו, על החיים, והיה לי כל כך מרגש. אמרתי, אלוקים, אנחנו מדברים באותה השפה, מאמינים באותם הערכים. שנינו גדלנו בבתים דתיים. אני נשואה לחילוני, נפתלי נשוי לחילונית.

"בהמשך איילת הצטרפה, ומייד היתה כימיה. חזרתי הביתה ואמרתי לאלי שהרגשתי כמו בהפועל באר שבע. דינמיקה של סיעור מוחות, של הקשבה, שלא הכל סובב סביב אדם אחד. הרגשתי שזאת הזדמנות עבורי, שאני לא יודעת אם הקונסטלציה הזו יכולה לחזור, ומאוד חבל לא לקחת אותה.

"ההתלבטות שלי היתה רק במקום אחד: האוהדים והעובדים של הפועל באר שבע. לקח לי שבועיים לקבל את ההחלטה, רק בגללם. עברו עלי כמה לילות ללא שינה. הפועל באר שבע זו משפחה, לא כסיסמה. באמת התהפכה לי הבטן, ולא ידעתי איך הם ייקחו את זה, כי אני בעלים שכל הזמן נמצאת, כל הזמן שם. יש בעלים בארץ שהם לא כמוני. אצלי, אין משהו שקורה בבאר שבע ואני לא יודעת"

הפועל רק ירוויחו

ההצטרפות שלה דלפה לתקשורת מוקדם מהמתוכנן. "הייתי עם גיא בתל השומר, הוא שבר את עצם הסירה, בשורש כף היד, כששיחק כדורגל עם חברים. הכניסו אותו לחדר הניתוח, ואני הלכתי לשתות קפה עד שהניתוח יסתיים.

"פתאום אני רואה על הצג שיחה לא מזוהה. אני אף פעם לא עונה לשיחות לא מזוהות, אבל הפעם, לא יודעת למה, עניתי. זה היה עיתונאי, שאמר לי, 'הבנתי שאת תהיי במקום השלישי בימין החדש, מה התגובה שלך?'

"ירד לי הדם לרגליים. אמרתי לו, 'תקשיב, זה לא זמן טוב, הבן שלי בניתוח'. אמר, 'אני מתנצל, תודה רבה, רפואה שלמה'. צלצלתי לנפתלי והודעתי לו שזה דלף.

ברקת עם שותפיה החדשים. "בנט ושקד עשו צעד מדהים עם הימין החדש" // צילום: יוסי זליגר

"טלפון שני היה לאבא שלי, שיבוא להחליף אותי בבית החולים, כי אלי היה במטוס בדרך לארה"ב.

"טלפון שלישי היה לאסי רחמים, המנכ"ל שלי. הוא ידע על המהלך, והיה חשוב לי שידבר עם ברק (בכר, מאמן הקבוצה). שיתנצל בשמי, כי זה לא היה אמור להתנהל ככה.

"הספקתי לראות את הרופאה המנתחת, שדיווחה לי שהכל בסדר, ומייד טסתי משם. אפילו לא ראיתי את גיא. היו לי שתי מסיבות עיתונאים להשתתף בהן - אחת של הימין החדש, והשנייה של הפועל באר שבע. בדרך הספקתי להתקשר לברק כדי להתנצל. הוא היה מדהים. איחל לי בהצלחה והבטיח שהכל ימשיך להיות בסדר בקבוצה".

את ממשיכה להיות בעלת הקבוצה, למרות המעבר לפוליטיקה. איך זה אפשרי?

"קיבלנו ייעוץ משפטי מאוד ברור, שאין שום בעיה. מבחינת הזרמת כספים, הכל נשאר אותו הדבר. אני מעבירה את זכויות הניהול לאסי רחמים, שאני סומכת עליו בעיניים עצומות".

דווקא העונה, כשאת כבר לא מעורבת, תצטרכי להזרים לקבוצה סכום שיא כדי לשמור על איזון תקציבי.

"תקציב הפועל באר שבע בשנים הקרובות לא יושפע מהעובדה שהצטרפתי לפוליטיקה הארצית. אני אמשיך לעמוד מאחורי הקבוצה, ונעמיד לה תקציב כדי שתתמודד על תארים ותשתייך לצמרת הגבוהה. אני לא אהיה שם ביומיום. אסור לי, ואנחנו לא נעשה דברים שאסור לי. מצד שני, הם מרוויחים את אלונה כפול שתיים - ממשיכה להחזיק את הקבוצה וגם פועלת למען הדרום מהכנסת".

בחור חילוני לבית דתי

היא נולדה באשקלון כבת הבכורה של תמר ויוסף אקוע. אמה היתה מחנכת בבית ספר יסודי ממלכתי־ דתי, ואביה מורה למדעים בבתי הספר היסודיים "אור החיים" ו"סיני". "אבא שלי היה מורה ישיר שלי, והיה קשוח מאוד", היא צוחקת. "פעם אחת קראתי לו בשיעור 'אבא', והוא אמר לי, 'המורה יוסי, ברשותך'. ייבש אותי בפני כולם. אמא שלי היא הרכה משניהם. איזה לב יש לה".

אחותה חני עובדת בביטוח הלאומי, אחיה יובל עובד כעורך דין במחלקת תלונות הציבור במשרד המשפטים, ואחותה הצעירה דורית עובדת בחברת הייטק. "חני ויובל דתיים מאוד", היא אומרת ומראה לנו תמונות של אחותה בכיסוי ראש. "אחותי אפילו יותר דתייה מאבא שלי".

"ההורים שלי שמו את הדגש בבית על חינוך והשכלה. הם רצו שהילדים יהיו משכילים, ילמדו באוניברסיטאות. היינו חייבים לעשות שיעורי בית ולהוציא ציונים טובים. הציון הנמוך היחיד שלי בתעודה היה בהתעמלות. לדעתי, קיבלתי 80 או אפילו 70".

לאחר שסיימה את בית הספר היסודי למדה במדרשיית "עמליה" בירושלים, בתנאי פנימייה, וחזרה לאשקלון לצורך שירות לאומי בבית ספר לחינוך מיוחד.

"אבא שלי לא רצה שאלך לצבא. הוא נורא פחד מזה שילדה דתייה ותמימה תיכנס לסביבה של גברים, ולכן אני ואחיותיי הלכנו לשירות לאומי. לעומת זאת, הוא שלח אותי לאוניברסיטה העברית, כי היה לו חשוב שאלמד ברמה הכי גבוהה".

במהלך לימודיה לתואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון הכירה את אלי ברקת, באמצעות חבר משותף. ברקת סיים באותה עת תואר ראשון במדעי המחשב, ועם אחיו ניר הקים את חברת BRM, שעסקה בפיתוח מוצרים לאבטחת מידע, בתוכנות אנטי־וירוס ובגיבוי.

עם הוריה. "הדגש בבית היה על חינוך והשכלה"

"הבאתי בחור חילוני לבית דתי. אבא שלי היה בשוק, וגם לי זה היה די דרמטי. הוא היה בא אלינו לשבתות ונשאר לישון, כי מבחינתנו לא היה אפשרי שייסע בשבת. ישנו בחדרים נפרדים, לא באותו חדר, כן? שלא נתבלבל.

"בשבת הוא הלך איתנו לבית הכנסת. אחרי הפעם הראשונה, אבא שלי אמר לי בלחש, 'כולם הסתכלו עליו. תבקשי ממנו לפחות שיכסה את העיניים בשמע ישראל'. מהר מאוד אלי למד להתפלל כמו אבא שלי, כולל ההגייה התימנית".

ובאותה תקופה הפסקת לחיות כדתייה?

"עד שהכרתי את אלי הייתי דתייה. אני זוכרת איך בפעם הראשונה שנסעתי איתו בשבת התפללתי, 'אלוקים, שלא יקרה לי כלום. ושאבא שלי לא יהרוג אותי שנסעתי בשבת'.

"זה לא היה קל לאבא שלי, בכל זאת אני הבת הבכורה. אבל שמרתי על אורח חיים מסורתי. כל השנים אנחנו צמים בכיפור, והבית כשר לפסח. כמעט לא תראו אותי טסה לחו"ל בפסח, כי אני לא רוצה לייצר קונפליקט לילדים. אז טסים לאילת, או נשארים בבית. הילדים ואני לא אוכלים מאכלי ים ולא חזיר".

אלונה ואלי נישאו ב־1991. לאחר שנולד בנם הבכור, גיא, למדה ברקת לתואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון. ב־1996 עברה המשפחה להתגורר בפאלו אלטו שבעמק הסיליקון, בעקבות עסקי ההייטק של אלי. שם נולדו תומר ויהונתן.

"בתקופה ההיא הייתי קודם כל אמא, אבל לא רק. הייתי מעורבת בפדרציה היהודית, כיהנתי כדירקטורית באיפא"ק וכחברת הנהלה בקרן ההון שלנו, IVN. היה הרבה בית, אבל לרגע לא הזנחתי את הדברים שאני מאמינה בהם, הדברים שאני צריכה לעשות למען ישראל".

ההשקעה של אלי וניר ברקת בחברת צ'ק פוינט בשנת 93' התגלתה כמהלך נבון, שהניב להם עד מהרה מאות מיליוני דולרים. בהמשך הקימו חברות בנות וקרנות הון סיכון, מה שהביא את אלונה ברקת למקום השני ברשימת הפוליטיקאים העשירים בישראל, על פי הדירוג של "פורבס ישראל" לשנת 2019. הונה נאמד ב־460 מיליון שקלים. הגיס ניר, שנבחר למקום התשיעי ברשימת הליכוד לכנסת, הוא הפוליטיקאי העשיר בישראל, עם הון של חצי מיליארד שקלים.

אליפות בשליש תקציב

בקיץ 2007, שבועיים בלבד לפני פתיחת הליגה, רכשה ברקת את הפועל באר שבע, שהיתה אז בליגה הלאומית, תמורת 8.7 מיליון שקלים. בכך הפכה לאישה הראשונה בישראל שמחזיקה קבוצת כדורגל. בשום שלב היא לא התגוררה בעיר.

בעונתה השנייה כבעלים כבר עלתה הקבוצה לליגת העל, וכוכבים גדולים כמו אליניב ברדה ומאור מליקסון חזרו לשורותיה. בשנת 2016, 40 שנים אחרי שזכתה באליפות, שחזרה באר שבע את ההישג. היא עשתה זאת שוב גם ב־2017 וב־2018, שלוש שנים ברציפות.

"פתאום הדרום קם ויכול להסתכל למרכז בלבן של העיניים. זאת המשמעות האדירה של האליפויות שלנו. שהילדים שלנו יודעים שההצלחה לא שייכת רק למקום גיאוגרפי מסוים, למצב סוציו־אקונומי או לדת. תעשה תהליך נכון, תתעקש, לא תוותר - זה יגיע.

"לקחנו אליפות בשליש תקציב מהיריבה שלנו. התקציב שלנו בעונת האליפות הראשונה היה 40 מיליון, ושל מכבי ת"א - 120 מיליון. השנה הזאת היתה השנה הכי יקרה בהפועל באר שבע. קצת פחות מ־90 מיליון".

טוענים שבעונה הזאת אבדה לכם הצניעות והפכתם שבעים ויהירים.

"זה מאוד כואב לי. מי שאומר את זה לא מכיר אותנו. אם יש דבר שחשוב לנו, זאת הצניעות, הדרך הנעימה. עשינו טעויות, ואנחנו חייבים לתקן. אני לא מכירה הרבה אנשים שיודעים לומר, חבר'ה, טעינו. גם ברק יודע שטעינו. מי שאומר שאנחנו שבעים, לא מבין שאני בטירוף. זה מוציא ממני אנרגיות שאני לא מאמינה שקיימות בי.

"קראתי מחקרים על קבוצות כדורגל שיצאו ממצב כזה, התייעצתי, דיברתי, ישבתי בפגישות. נתתי שם את הנשמה שלי, ואמשיך לתת. שקל לא יחסר, ואני מאמינה בצוות הניהולי שימשיך את הדרך".

ובכל זאת, לא הסתחררתם? אחת הטענות נגדכם היא שקניתם השנה כל שחקן אפשרי. 

"לא הסתחררנו. בשנה שעברה היה לנו פלייאוף מצוין, וחשבנו שעם עוד שחקן או שניים נהיה מוכנים לקמפיין באירופה. בנינו קבוצה לאירופה, שנכשלה, וחטפנו סטירת לחי. פתאום התברר לנו שזה לא מספיק טוב. נשארנו עם 30 שחקנים, והמאמן כבר אמר, אני לא יכול לאמן 30 שחקנים. אז שחררנו חלק".

ואז המשכתם וקניתם שחקנים, וזה לא עזר.

"נכון, חשבתי שנוכל לעצור את המפולת הרבה לפני. אכפת לנו, זה העסיק אותי מאוד, כי יש לנו אחריות גם כלפי האוהדים. אז הבאנו עוד שני שחקנים, דיא סבע ונייג'ל האסלביינק, וזה עלה הרבה כסף. זאת השנה הכי יקרה שלנו".

חוגגת אליפות עם הפועל באר שבע. "זאת משפחה, לא כסיסמה" // צילום: עמי שומן

היית הולכת לפוליטיקה גם אם העונה הזאת היתה מתנהלת אחרת ובאר שבע היתה בדרך לאליפות רביעית?

"בוודאי, אין קשר בכלל. חשבתי שנוכל לעצור את הנפילה בשלב מוקדם יותר, ולא הצלחנו. השנה הזאת מאתגרת מאוד. אוקיי, סו וואט, התמודדנו עם שנים הרבה יותר קשות. התברכנו בצוות ניהולי פנטסטי ובצוות מקצועי נהדר. אנחנו in the game, מנסים לתקן, ולרגע לא מוותרים. חשוב שניראה טוב, ומתישהו זה יקרה.

"ברק לא מרוצה, אבל הוא minded. אני הבאתי אותו כי חיפשתי מישהו שהקבוצה תעבוד אצלו 90 דקות, ושלא יפחד. יש לו את הניצוץ בעיניים. יש לנו שיחות כל הזמן, מערכת היחסים שלנו טובה מאוד. מדברים על הכל, מתייעצים, ובסוף ברק קובע, הוא המאמן".

הוא ימשיך בעונה הבאה?

"אני לא צריכה לקבל את ההחלטה. סתם, אני צוחקת. ודאי שהוא ימשיך. יש לו חוזה".

פוקוס על הגשמה עצמית 

ברקת אומרת שהיא רוצה תיק ביצועי. "זה יכול להיות רווחה, זה יכול להיות הנגב והגליל, כל דבר שיאפשר לי להשפיע על הדרום, להוביל רפורמות. כמעט כל תיק יכול לאפשר לי לסייע. חינוך, בריאות. בכל התיקים יש אופי, ובסוף את מעצבת את החלום ואת מה שתעשי בהם. איילת הצליחה לעשות רפורמה גדולה מאוד במשרד המשפטים, ונפתלי עשה דברים מדהימים במשרד החינוך".

שניהם צברו לפני כן קילומטראז' רציני בזירה הפוליטית.

"ברור שכל תחום דורש זמן למידה. גם בבאר שבע זה היה תהליך. מי שיבוא ויגיד לך שמחר הוא מקבל תיק והכל ורוד וצהוב ופורח, זה לא ככה. צריך ללמוד, ואז לעשות, ורק אחר כך לדבר. זאת הסיבה שאני לא אוהבת להתראיין. כי בסוף שופטים אותנו לא על מה שאמרנו, אלא על מה שאנחנו עושים בשטח. אני מעדיפה לעשות, ואחר כך לדבר. לא לקשקש את עצמי לדעת מראש.

"אני מצפה לאתגר, אני מוכנה לו. נכון שזה משהו חדש, אבל זה עוצמתי, ואני מאמינה שאפשר לעשות דברים מדהימים. אני עובדת עכשיו על תוכנית לאומית מקיפה, שאני לא רוצה לפרט כרגע. תוכנית שאם נצליח לבצע אותה, נעשה מהפכה חברתית.

"אנחנו נתחיל אותה כפיילוט בדרום, ואני בונה אותה עם צוות מקצועי שלקחתי, על בסיס מודלים שהוכיחו את עצמם בעולם. אני רוצה שהתוכנית תהיה מוכנה בתוך חודש, כדי שתיכלל בהסכמים הקואליציוניים".

את מסוגלת להבין חיים של אם חד־הורית, שמתקיימת בקושי מקצבה?

"אני מכירה היטב אימהות חד־הוריות, ואני בעצמי לא גדלתי עם כפית מזהב. לא היה חסר לי כלום, שלא תטעו. הילדות שלי היתה נפלאה ולא חוויתי מחסור. זה שאחר כך הצלחנו הרבה יותר, בסדר. עבדנו קשה בשביל זה, לא קיבלנו דברים בקלות.

"לי חשוב להחזיר לחברה, בגלל המקום שבאתי ממנו. הילדים שלי גדלו לאור המסר שכל אחד יכול להגשים את עצמו. הם רואים זוג הורים, שכל אחד הגשים את עצמו בנתיב שלו".

כל אחד יכול להגשים את עצמו בישראל? גם מי שרחוק מלהשתייך לחתך הסוציו־אקונומי של הילדים שלך?

"כן, אם שמים את הפוקוס על הגשמה עצמית. זאת החובה שלנו כחברה. וזה לא רק כסף. ההורים שלי עלו מתימן בשנות ה־50, למדו הוראה, עשו תואר ראשון, קנו דירה, התקדמו לדירה שנייה ואז לבית צמוד קרקע, בשכונה מצוינת באשקלון. והכל בשתי ידיים. הצליחו וביססו את עצמם לאט־לאט.

"נקודת הפתיחה של אלי ושלי לא היתה מבוססת, מבחינה חומרית. התקדמנו בזכות היכולות שלנו. אבא של אלי הוא פרופסור, מרצה באוניברסיטה, ואמא שלו מורה לחינוך גופני וריקודי עמים. זה מה שיפה בהייטק, שלא חשוב מאיפה באת. אתה צריך להיות מוכשר.

"לכן אני מתחברת למהפכה של חמש יחידות לימוד במתמטיקה, שנפתלי הוביל. זה חסם שהוסר בדרך למדעים, למחשבים, להייטק, והוא הוסר במקומות שבהם לא למדו מעולם לחמש יחידות במתמטיקה".

זאת מהפכה מאוד צרה וספציפית.

"צריך להתחיל מאיפשהו. אם נגיד מראש שכל מהפכה היא צרה, לא יקרה כלום".

מנגד, היתה ביקורת רבה על ההדתה במערכת החינוך בתקופתו. דוגמה טרייה מהשבוע - ספר מדעים לכיתה ד' בחינוך הממלכתי, שבו מוסבר כוח הכבידה כעדות לכוחו של אלוהים.

"אם נשים יהיו ממוקדות מטרה, החסמים ייעלמו". אלונה ברקת // צילום: פיני סילוק

"לדעתי, זו דוגמה מצוינת לפער שנוצר מריחוק בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. ריחוק שבכוונתנו לתקן באמצעות הרעיון שלנו, של קירוב, הסכמה רחבה ושיח של קצוות. נוצר סוג של פרנויה, כאילו יש דמון זדוני, שמעוניין להפוך את לבבות הילדים ולהכניס בכוח תכנים דתיים לא רצויים. אין לכך שום קשר למציאות.

"האני מאמין שלי הוא שילדי ישראל צריכים להכיר את המגוון העשיר של התרבות היהודית, ואת הזרמים והתמורות בתרבות היהודית. מבחינתי, היעדר תכנים כאלה מתוכנית הלימודים משמעותו בורות. וכשמדובר בבורות לגבי התרבות המפוארת של העם שלך, זו בעיה כפולה. אין שום כוונה להחזיר אף ילד חילוני בתשובה, וברור שצריך לבצע את ההתאמות למסגרת החינוכית שבה בחרו ההורים". 

להניף את הדרום 

ברקת רוצה להיות "שגרירת הדרום בכנסת". "זוכרים איך אוהדי באר שבע הניפו אותי באוויר אחרי שזכינו באליפות הראשונה? ככה אני רוצה להניף את הדרום. זה אפשרי, וצריך להביא את האנשים והכלים לדרום וגם לצפון, כדי שיהיו שווים למרכז. אני לא אוהבת לקרוא להם פריפריה. לקחת שלושה או ארבעה רופאים, הכי טובים שיש בתחומם, ולהעסיק אותם בסורוקה. לתגמל אותם הרבה יותר, והאיכות כבר תביא בעקבותיה איכות.

"הגיע הזמן שהמדינה תבין שדין הדרום כדין תל אביב. בתעסוקה, בחינוך, בבריאות. בכל הדרום יש ארבעה בתי חולים, מתוך 33 בתי חולים בישראל. אוניברסיטה אחת מתוך תשע. כאילו, אקסיוז מי. הלו, מה קורה פה?

"אני מאמינה באמת שחייב להיות פוקוס על הדרום. דווקא כאחת שהיתה שם 12 שנים וראתה את הפערים. צחי הנגבי אמר בגלוי שדין עוטף עזה לא כדין תל אביב".

מה את מציעה לעשות?

"אני לא מתיימרת להיות אשת צבא. באמת שלא. אבל האם אי פעם חשבו לפוצץ את כל שכונות היוקרה בעזה? איפה שגרים כל המפקדים שלהם? הולכים על כל המקומות הקרובים האלה, שגם ככה האנשים לא שם.

"בכל אופן, אני מבטיחה לכם שאם פעם אחת היו יורים טיל על נתב"ג, לא הייתם שואלים אותי את השאלה הזאת. את אותו פתרון שהיו מנסחים במקרה של ירי על נתב"ג, צריך היה לנסח מזמן בעקבות הירי על שדרות, על העוטף, על אשקלון.

"בצוק איתן ההורים שלי לא יצאו מהמקלט במשך לילות שלמים, כי בכל שתי דקות היתה אזעקה. כשאני חטפתי את האזעקות בבאר שבע, היו לי 40 שניות למצוא מסתור מוגן. ואני לבד, לא קשישה, לא עם תינוקות ברכב.

"איזו מציאות חווים האזרחים שלנו? למה זה מגיע להם? המדינה והצבא צריכים להגן על האזרחים, נקודה סוף".

את הטענות האלה את לא אמורה להפנות לנתניהו, שבו אתם תומכים? הוא ראש הממשלה כבר עשר שנים ברצף.

"אני לא מדברת על נתניהו אישית. אני אומרת שדין העוטף הוא כדין תל אביב בכל תחום. בנט הוביל בקבינט קו ברור מאוד לגבי מה שצריך לעשות, ואני מסכימה איתו".

כלומר?

"כלומר, הכרעה. לעולם לא אשכח שהיה לילה נוראי על באר שבע, ולמחרת קיבלתי טלפון והודיעו לי שבאותו יום יתקיים משחק כמתוכנן. השחקנים שלי לא ישנו כל הלילה, ואומרים לי, 'את חייבת לשחק כדורגל'. זה ממחיש את המסר שלי, ולא ממקום של בכיינות, אלא של ערבות הדדית. אם חס וחלילה היה נופל טיל על תל אביב, אני מבטיחה לכם שלא היו אומרים לשחקנים לשחק".

את היית בעד ההתנתקות.

"טעיתי. חשבתי כמו רבים וטובים, כולל בליכוד, שזה יביא שקט. ומה חטפנו במקום? היום אני מתנגדת להחזרת שטחים, כי היינו בסרט הזה, ותראו לאן הגענו".

אז מה הפתרון?

"כרגע זה לא רלוונטי. אנחנו יותר מדי עסוקים בלומר לְמה אנחנו כן מוכנים ולְמה אנחנו לא מוכנים, בשעה שבצד השני אין פרטנר, והם בעצמם לא אומרים למה הם מוכנים".

את לוקחת כמובן מאליו שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה.

"נכון".

קראת את כתב החשדות נגדו?

"כאזרחית שמאמינה בשלטון החוק חשוב לי לומר שראש הממשלה לא שונה מאף אזרח במדינה, ומגיעה לו זכות החפות. היועץ המשפטי אמר שהוא יבוא לשימוע קשוב ובלב פתוח. אני לא חושבת שאנחנו צריכים לגזור את דינו של אף אחד. כבר היו כאלה שהאשימו אותם ויצאו בלא־כלום. אז בואו, תעצרו את כל הפסטיבל הזה.

"אנחנו אומרים אמירה מאוד ערכית וחשובה. אנחנו נשב עם נתניהו, הוא חף מפשע אלא אם יוכח אחרת. אנשים אולי לא מבינים שחזקת החפות עומדת גם לו".

מה את חושבת על בני גנץ?

"הוא אדם ראוי, ואני שמחה שנכנסים אנשים טובים לפוליטיקה. מפה ועד להיות ראש ממשלה, זה סיפור אחר. ולא רק כי אין לו ניסיון פוליטי. מה שבעייתי עוד יותר הוא שגנץ תומך בהחזרת שטחים ובמסירת הארץ.

"המפלגה שלו לא מרשימה אותי, זה מגדל בבל. כל אחד מדבר בשפה שונה. הדבר היחיד שהם מסכימים עליו הוא רק לא ביבי".

לא מסתכלת על מגדר

לקבוצת הווטסאפ של משפחת ברקת קוראים "באר שבע", וסמל הקבוצה מתנוסס בראשה. "למשחקים כולם תמיד באו, אין שאלה. אבל גם בשנים הכי עמוסות, אני הייתי קודם כל אמא.

"נורא מצחיק אותי שאומרים עלי 'מלכת המדבר'. בואו תראו אותי ברבע לשבע בבוקר, מכינה חביתות לארוחת בוקר. אני לא בטוחה שזה מה שמלכות עושות.

"אבל אל תקבלו את הרושם הלא נכון, בישול הוא לא התחביב שלי, בלשון המעטה. אני יודעת להכין דברים בסיסיים מאוד. עוף, פסטה, תפוחי אדמה וחביתה. אני לא אוהבת את זה, וגם לא טובה בזה. אבל ברוך השם, הילדים לא רעבים".

איך נראה סדר היום שלך עכשיו?

"אני מתעוררת ראשונה, ב־5 בבוקר. אני טיפוס של בוקר ואוהבת ללכת לישון מוקדם, ב־11 בלילה. במשחקים שהתחילו מאוחר בערב תמיד ראו אותי מפהקת.

"עכשיו הימים לא נגמרים. תמיד יש משהו. חוג בית, פגישות, שיחות. אני הרבה מאוד עם איילת, כי שתינו חיות שטח. אבל גם הרבה לבד. שישי ושבת תמיד יוקדשו למשפחה, ותמיד נאכל ביחד ארוחת ערב. בשבתות אני במשחקי נוער, אלה שמתקיימים באזור שלי".

מה את עושה בשעות הפנאי?

"בחודשים האחרונים אני קצת פדלאה, אבל עד לאחרונה התאמנתי בפילאטיס מכשירים וב־TRX. לצערי, אני לא מצליחה לקרוא ספרים. יותר עיתונים ורשתות חברתיות, בעיקר טוויטר.

"אנחנו אוהבים ללכת ביחד, כל המשפחה, לסרטי אקשן. אני נורא אוהבת סרטים מכל הסוגים, ונורא בוכה בסרטים. ב'מחוברים לחיים' לא הפסקתי לבכות. בכלל, אני בוכה הרבה, ובקלות. גם מדברים קשים וגם מהתרגשות".

מה מעציב אותך?

"מעציב אותי לראות זקנים שלוקחים אוכל מפחי הזבל. אני נגמרת מלראות ילדים חולים".

אז את לא "מאופקת ומשעממת", כמו שכינו אותך בעבר?

"כשתראו אותי מדברת על דברים שהם באמת בדמי, אני אהיה מאוד לא מאופקת. אני יודעת לצעוק, ברור. מה עשיתי בכדורגל?

"אני יודעת להרים את הקול, אבל לא חושבת שצריך להרים אותו כל הזמן. כדי להוכיח קייס לא צריך לצעוק. אני לא רוצה להגיע למקומות האלה בכלל. ובכלל, צריך להתמקד פחות במה להגיד ויותר במה לעשות.

"במשך 12 שנים הייתי יושבת ראש פעילה בסביבה מאוד תחרותית וגברית, והיתה לי הדרך שלי. אני חושבת שבשיח אפשר להשיג הרבה יותר דברים מאשר ביריות. זה לא הסגנון שלי.

"כשהגעתי לבאר שבע, הרבה גבות הורמו. הקולגות שלי לא ידעו איך לאכול אותי, ואם תשאלו אותם היום, יש לי הרבה כבוד מהם, כי פעלתי ועשיתי.

"שופטים את הבן אדם לפי מה שהוא עושה. לא משנה אם זה גבר או אישה. בכלל לא רלוונטי. אם הייתי גבר שלא מגיע לשום דבר, גם לא היו סופרים אותי. אני כל כך מתעסקת במה שאני צריכה לעשות, שאני לא שומעת את זה בכלל.

"כל החיים הייתי טום בוי. כשחיינו בפאלו אלטו, כל הגברים למדו טיס על מטוסים קטנים, וגם אני. טסתי טיסת סולו. אי אפשר להסביר את התחושה לבד בשמיים. פחד עם טירוף חושים".

וזה מוכיח שאין חסמים בפני נשים?

"אני בטוחה שיש חסמים, אבל אני חושבת שאם נהיה ממוקדות מטרה, הם ייעלמו. יש לנו נשיאת בית משפט עליון, וקדמו לה אחרות. יש שרות בממשלה, מנכ"ליות של בנקים. בהייטק אין בכלל חסמים. בדירקטוריונים בחברות שלנו היה לפעמים אפילו רוב נשי".

את פמיניסטית?

"אני לא מגדירה את עצמי במקום הזה. כל אדם, גבר או אישה, צריך לעשות הכל כדי להגשים את עצמו.

"כששירלי פינטו הגיעה בשבוע שעבר למפגש של המפלגה, ימים ספורים לאחר שילדה, היא הפתיעה את כולנו. הייתי בשוק לראות אותה. היא נראתה מצוין וכולנו פירגנו לה. מאחרים היא חטפה. שלי יחימוביץ אמרה שבושה שנפתלי נותן לעוזרת שלו לחזור לעבודה ולא מאפשר לה להחלים מהלידה. היא אפילו לא ידעה שהיא מתמודדת ברשימה.

"אני אומרת: אלוקים, מי שמכם להגיד לי, כאישה, מה לעשות עם הילד שלי או עם הגוף שלי, ואם אני יכולה לצאת מהבית או לא? מי שמכם?! כל אחת היא אישיות בפני עצמה. כל אחת יש לה את הזכויות שלה".

ואולי שירלי פינטו לא יכלה להרשות לעצמה להיעדר?

"לא היתה ציפייה שהיא תבוא. שלחו הודעה לכולם שיש ישיבה, אבל לא ציפו שהיא תבוא. היינו בשוק, נפתלי, איילת, אני. אבל אם היא מרגישה כשירה לצאת לשעה וחצי עם התינוק, אנחנו נגיד לה מה נכון ומה לא? זה היופי בנשיות שלנו, בעצמאות שלנו, שאנחנו אדון לעצמנו".

כל הנשים הן אדון לעצמן?

"חודשיים אחרי שילדתי את גיא התחילה שנת הלימודים שלי לתואר השני באוניברסיטה. אז השארתי אותו בבית עם מטפלת ויצאתי ללמוד. יש כאלה שיגידו שאפשר לעזוב את הילד רק אחרי שנה, ויש שיגידו שאפשר אחרי חצי שנה".

ויש את אלה שאין להן כסף למטפלת.

"אז שישלחו את התינוק למעון. צריך להפסיק לשפוט נשים. שכל אישה תעשה את הטוב עבורה. אם אישה רוצה אחרי הלידה לשלוח מיילים, להתקשר, לקיים שיחות משמעותיות - אנחנו נגיד לה לא לעשות את זה? הבחירה היא שלנו. אנחנו יודעות מה טוב לנו ומה טוב לילדים שלנו.

"בארה"ב היתה לנו מטפלת. בתקופה הקצרה שחיינו במנהטן היא היתה 'live in', ובפאלו אלטו לא. וההורים שלי באו אלינו הרבה כדי לעזור. כשחזרנו לארץ היתה לי מטפלת, אבל אני הייתי הרבה מאוד עם הילדים, תוך כדי עשייה תמידית".

כאישה הראשונה שעמדה בראש מועדון כדורגל בישראל, היה חשוב לך לקדם נשים נוספות?

"אני לא מסתכלת על מגדר, אני שואפת להעצים ילדים באשר הם ילדים ואנשים באשר הם אנשים. למצוא את המקום שנותן גאווה ותקווה שכן, אנחנו יכולים. זה הדבר המדהים שעשינו בבאר שבע.

"יש לנו הרבה נשים שעובדות במועדון. חשוב שאישה תצליח, כי בין שנרצה ובין שלא, אנחנו דמויות לחיקוי. הרבה בנות־מצווה נפגשו איתי, כמודל לחיקוי, כדי לשאול על התהליך שעברתי. ואני תמיד אמרתי להן: תקשיבו לי טוב, אתן יכולות לעשות כל מה שאתן רוצות". 

lanskinam@gmail.comerann@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו