"לא, לא, זה לא דומה בשום צורה, שום צורה", קובע בנחרצות אלי כהן השריף. התקרית בין מאוריציו סארי לקפה אריסבלגה בגמר גביע הליגה האנגלי הזכירה לנו את הדרבי החיפאי בשנת 2000, כשיוסי בניון סירב להתחלף. אבל השריף בטוח שמדובר בשני מקרים שונים לחלוטין.
"היה לי ויכוח עם ד"ר מיכאל בסר ז"ל, שאמר לי להוציא את יוסי החולה", נזכר כהן. "כשרציתי להחליף אותו בהארכה, הוא סימן לי בהתחלה שהוא במצוקה ואחר כך אמר לי שהוא בסדר. הוא עשה לי תנועות עם הידיים, אז שחקנים חשבו שהוא לא רוצה לצאת והתקרבו אליו. זו בכלל לא היתה תקרית, אני ויוסי ביחסים מצוינים. מה שקרה זה שאנשים עשו מזה סיפור".
אין מה לעשות, ספורט מורכב מסיפורים, ועלילה על שחקן שמסרב להתחלף היא נדירה בכל מחוז. אצלנו אמנם יש אינפלציה, כשמלבד תקרית אלי כהן־בניון, זכור גם מקרה ויקו חדד וראובן עטר בהפועל חיפה, במהלך חצי גמר הגביע ב־1995. באנגליה זוכרים רק אירוע אחד דומה. לפני שנתיים, במפגש בין סוונזי לטוטנהאם, שוערם של הוולשים לוקאש פביאנסקי נפצע בדקה ה־82, אך סירב להתחלף. עד לסיום הוא ספג שלושה שערים בהפסד 3:1.
"המקרים לא דומים"
זה נכון שכל מקרה לגופו, אבל לכולם מכנה משותף אחד: קצר בתקשורת. כמו שכהן לא הבין את בניון והיהלום שלו לא הבין אותו, כך קפה לא הבין את סארי ולהפך. "זו היתה אי הבנה", הסביר המאמן האיטלקי אחרי שנרגע, "הוא חשב שרציתי להוציא אותו בגלל בעיה רפואית, אבל הוא הרגיש טוב. רק אחרי שהגיע הרופא הבנתי מה קרה שם". גם השוער יישר קו: "היה בלבול, לא ניסיתי להמרות את פיו של המאמן בשום צורה".
מבחינת השריף, שחרף הכחשותיו הגורפות נדמה שחווה דבר דומה, זאת הבעיה הגדולה. "אי־אפשר באמת לדעת מה קרה שם ומה הרקע לתקרית", הוא אומר, ועושה רושם שהוא גם צודק. גם אחרי ההסברים של סארי, לא ברור אם הוא רצה להחליף את קפה בעקבות ההתכווצויות שמהן סבל או כדי להכניס לדו־קרב הפנדלים את המומחה ווילי קבאז'רו. סביר להניח שבשיחה בארבע עיניים השניים היו פותרים את המחלוקת ביניהם, אבל את הסרט שראה עולם הכדורגל בוומבלי, כבר לא ניתן להריץ לאחור.
"אין לדעת מה היה קורה אם החילוף היה מתבצע, אבל מה שנוצר הוא רגע של אי־נוחות ועוגמת נפש למאמן", אמר כהן, שמייחס את המקרה האישי שלו לתקשורת: "בחיפה תמיד חיפשו כותרות. היה עיתונאי עוין שניסה לייצר סכסוך גדול, אבל לא היה שום סכסוך".
במקרה של צ'לסי, הוא בטוח שמעגל האשמים רחב יותר. כאן כהן העלה את סוגיית ססאר אספיליקואטה. "אני לא הבנתי מה היה תפקידו של הקפטן בכל הסיפור", אמר כהן, וזאת בהחלט אחת השאלות המרכזיות. הספרדי בחר להיתמם כשאמר: "אין לי דעה לגבי מה שקרה, הייתי בצד השני של המגרש". אמירה עלובה וחסרת אחריות. לא פלא שביממה החולפת קראו אוהדי צ'לסי לשלול ממנו את סרט הקפטן, וטוב תעשה הקבוצה אם תעניש את הספרדי.
קפצו על המציאה
וזה גם כנראה ההבדל הגדול בין המקרים. פה זה לא נגמר במאמן־שחקן־קצר בתקשורת כמו שהיה בחיפה, המקרה של צ'לסי הוא עמוק יותר ומעורבים בו גם שחקנים אחרים, כמו דויד לואיז למשל, שניצלו רגע אחד של חוסר ודאות כדי לבחור צד ולהעמיק את הקרע. מופע המחנאות איפשר לעיתונאים לתקוף את הקבוצה ולאשרר את הטענות על משבר בחדר ההלבשה. זה קל מדי, ואפילו מתבקש.
אבל כהן, שהיה בסירה הזאת, מציע דווקא להמתין עם גזר הדין: "מעמדו של סארי מעורער גם ככה, אבל לך תדע מה יהיה אצל הבעלים רומן אברמוביץ'. אף אחד לא יכול לדעת מה קרה שם, כנראה שדברים יתבהרו בקרוב ואז נגלה את הרקע לתקרית. גם אצלי דברים יצאו מפרופורציות".
ויש בדבריו הרבה מן ההיגיון. כי מכל המעורבים, ההתנהלות של סארי היתה סבירה לגמרי. לא רק שהכין את הקבוצה שלו היטב לגמר והציג גיוון טקטי לא אופייני, הוא גם הגן על השוער וניסה להנמיך את הלהבות סביבו. "אני מניח שבעוד יום־יומיים נדע בדיוק מה קורה ואז נוכל להשוות בין המקרים", מסכם כהן, "אבל אני עדיין לא חושב שזה דומה בשום צורה".
