המסע של קותימאן לקוטב הדרומי

גם אם אתם לא מאמינים בתופעה המכונה התחממות גלובלית, קשה שלא להבחין שהכוכב שלנו משתנה. אולי המקום שבו זה מורגש בצורה הניכרת ביותר הוא הקצה הדרומי ביותר של הכדור - אנטארקטיקה, שהולכת ונמסה. 

ארגון גרינפיס העולמי החליט לעשות (עוד) מעשה להעלאת המודעות לתופעה המפחידה הזו וגייס מוזיקאים מהעולם שיצרו עבודות מיוחדות שמתכתבות עם הנושא ונותנות לו פרשנות אמנותית. תום יורק, סולן להקת רדיוהד הוא הגדול והבולט שבהם, וברשימה נמצאים גם להקת הפאנק הגרמנית Itchy והמוזיקאי הישראלי קותימאן.

בהמשך לכיוון החדש שאליו פסע באלבום ששיחרר בשנה שעברה, Don’t Hold Onto The Clouds, גם ביצירה הזו הכיוון של קותימאן הוא פחות גרוב פסיכדלי, כפי שהורגלנו אליו, ויותר צלילה אבסטרקטית וסינמטית. היצירה החדשה, שמחולקת לחמישה חלקים ונמתחת על פני כ־43 דקות, לא עוסקת ישירות בנושא, אלא נועדה יותר לייצר סדר יום חדש לגביו. לכן היא גם מנותקת מאסתטיקות של אזור כזה או אחר בעולם. 

היא נפתחת בקטע שמזכיר מאוד את היצירות הקלאסיות של המלחינה האתיופית אמהוי צגה. מעין הכלאות עדינות ושבריריות מאוד של סולמות אתיופים עם מבנים אירופאיים קלאסיים. האקספוזיציה הזו כאילו מסייעת לנתק את המאזין מהקרקע ומכינה אותו לקראת זינוק אל החלקים הדלילים באטמוספרה, משם יוכל להביט על היבשת הנעלמת. 

המבט הזה מרגיש כמו שיטוט בחלל, שבו מבליחה מדי פעם תמונה של אנטארקטיקה. המוזיקה נעשית מופשטת יותר ויותר, הצלילים חלליים יותר ויותר והתחושה הכללית היא של אובדן התמצאות במרחב וכניעה למדבריות הענק עטופי הקרח. רק צליל של סקסופון מזכיר מדי פעם קרן שמש שמצליחה לחמם מעט את מעטה הקרח, או קול שמזכיר שריקות ונשיפות של לווייתנים שמבקרים מדי פעם בחופי היבשת. 

במובן הזה, היצירה שואבת השראה ממיעוט החיים באנטארקטיקה, ובגללו כל ניואנס מועצם עשרות מונים. העבודה גם צולמה כולה ועלתה לרשת, כשהיא מציגה עוד נקודה נאה למחשבה: הפרויקט נכתב והוקלט בצאלים שבנגב וצולם בחדר סגור וחשוך. איך נראה הקוטב הדרומי מתוך לבו של מדבר?

"אנטארקטיקה", קותימאן

 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו