"מערכת היחסים בין פולין וישראל הפכה בשנה האחרונה לשדה מוקשים, שבו כל צעד עלול לגרום לפיצוץ קטלני", אמר לי בסוף השבוע גורם פולני רשמי, שהיה שותף למאמצים לייצר מחדש דו־שיח בונה בין שתי המדינות לאחר משבר "חוק השואה".
קשה שלא להבין את תסכולם של הפולנים: הם לקחו על עצמם סיכון מדיני גדול כשהסכימו לארח את "ועידת ורשה", שנועדה לשגר לעולם מסר של מזרח תיכון חדש אחר, העומד מאוחד נגד חתרנותו של המשטר האיראני. הוועידה נועדה לקדם את המדיניות האיראנית של הממשל האמריקני ואת האינטרסים הישראליים מול טהרן. באירוח הוועידה התייצבה פולין לצד וושינגטון וירושלים נגד האיחוד האירופי, שממשיך לדבוק בהסכם הגרעין עם איראן. והנה, במקום לעסוק בנושא החשוב באמת, מסיטה תקשורת ישראלית מסוימת את תשומת הלב לסוגיית חלקם של פולנים בשואה באמצעות ציטוט לא נכון מתשובה של נתניהו.
מאז תחילת משבר "חוק השואה", ברור למדי שלא רק חשיבות זיכרון השואה עומדת מאחורי הביקורת והזעם מצידם של גורמים מסוימים נגד פולין, אלא רצון מפורש לפגוע במערכת היחסים הקרובה בין הממשלה בפולין לזו בישראל. אין פלא שאותם גורמים שמבקשים לטרפד את היחסים החמים בין נתניהו לממשלות פולין, הונגריה, אוסטריה, איטליה וצ'כיה, מקדמים את אג'נדת ההתערבות האירופית בענייני הפנים של ישראל. נוצרה כאן זהות אינטרסים מושלמת: גורמי המרכז־שמאל בישראל יעשו הכל כדי לפגוע בימין ובנתניהו - בכלל זה הרס מכוון של מערכת יחסי החוץ של ישראל; האיחוד האירופי, שמעוניין גם הוא בהחלפת ממשלה בישראל, כדי שיוכל לקדם את פרויקט המדינה הפלשתינית שלו, רוצה לראות בהחלשתן של ממשלות הימין ב"מזרח הפרוע" של אירופה.
במצב הנפיץ שפוליטיקאים ותקשורת חסרי כל אחריות יצרו בין ירושלים לוורשה, מתלבטים הפולנים אם להשתתף בפסגת וישגראד, המתוכננת השבוע. קיום פסגת וישגראד בישראל אמור להוות הישג משמעותי וביטוי להכרת מדינות אלה במעמדה המיוחד של ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
