כמעט 14 שנה אחרי ההתנתקות, שלושה מבצעים בעזה, סבבי ירי מתמשכים, סבל אדיר לתושבי עוטף עזה וגם לעזתים עצמם הנאנקים תחת הדיקטטורה של חמאס - צריך להיות נבזי במיוחד כדי לא לומר באופן חד, חלק וברור שההתנתקות מרצועת עזה הייתה טעות כושלת.
על כך יש כמעט הסכמה לאומית מקיר לקיר: שכן גם בשמאל מודים שהתוצאה בסופו של דבר איננה הדבר שציפו לו, וכי לכל הפחות נעשו טעויות באופן הביצוע או במעלה הדרך. הדבר היחיד שאיש ציבור רציני המחזיק מעצמו מנהיג לאומי עם אוריינטציה ביטחונית לא יכול להרשות לעצמו הוא להישאר עמום וסתום בנוגע להתנתקות.
בפני בני גנץ עמדה ההזדמנות לומר דברים ברורים הפעם. "תמכתי בהתנתקות, אבל לא דאגנו למנוע את עליית חמאס"; "אני בעד נסיגות חד-צדדיות, אבל ההתנתקות בוצעה באופן גרוע"; "אני נגד עקירת יישובים ללא הסכם"; "אני איש ארץ ישראל השלמה! אף שעל! מצדה! גמלא! אנילביץ'!" הכל הולך, והכל כבר נאמר.
אבל למרות כל האפשרויות המגוונות שקיימות בשיח הציבורי, גנץ לא הולך לשם ובוחר בתיאור טכני שטחי של הנושא. "ההתנתקות בוצעה מתוך מחשבה מדינית של מדינת ישראל" ברייקינג-ניוז! "זה היה מהלך חוקי שהתקבל על ידי ממשלת ישראל", עצרו את הדפוס!! והשיא: "הושג ציון גבוה לכל המעורבים ביכולת לא לקרוע את העם כשזה בוצע", מה נאמר? נובל במדעי החברה.
ההתנתקות, 2005 // צילום: רויטרס
בני גנץ // צילום: יוסי זליגר
תושבי באר שבע רצים למקלטים // צילום ארכיון: אי.אף.פי
ואת הלקחים, כמובן, "צריך לממש במקומות אחרים". מה הכוונה מקומות אחרים? נסיגות אחרות? סוגיות אחרות? הוא נשאר עמום, ולמרות שהבהיר בתגובה הבוקר שאין הכוונה לנסיגות נוספות (תוך שהוא מזכיר, בצדק, את חלקה של מירי רגב בביצוע ההתנתקות), העמימות על כנה נותרת.
באותה מידה הוא יכול היה להשיב על צוק איתן "הטנקים נסעו על הזחלים, והמטוסים השתמשו בכוח העילוי כדי לרחף בשמים". תאמינו לי, גם על זה השמאל היה מריע לו כאילו קלאוזביץ' בעצמו הגיע לביקור.
אתם מבינים את זה? עמדותיו המדיניות של המנהיג הבא של מדינת האוחס"לים הן סוד כמוס שיש לפזר סביבן רמזים מטושטשים. אולי זה תחום שצריך לסקר אותו "על פי פרסומים זרים"? או להמתין להדלפות בבלוג "תיקון עולם" האמריקני? הגענו לשלב בעידן גנץ שבו השתיקה, העמימות ומדיניות "ההכלה" כלפי שאלות קשות היא כבר לא גימיק חביב של הקמפיין או איזה טיזר מעורר דמיון.
"הגנצומאניה" חצתה הפעם את הקווים אל מחוזות הנבזות והנוכלות. אתה מעמיד את עצמך לבחירה, וכל מה שיש לך לומר על שאלת היסוד של מדיניות החוץ הישראלית הוא הערות טכניות וכלליות על אחד המהלכים היותר שנויים במחלוקת בישראל? מה אתה מסתיר, בני גנץ? ממה אתה חושש? בהיעדר אמירה ברורה ונחרצת לא נותר אלא החשד העמוק המקנן בכולם: עובדים עלינו בעיניים. את הרמז לכך הוא נתן בעצמו: "אנחנו צריכים למצוא את הדרך שבה אנחנו לא מקיימים שליטה על אנשים אחרים".
בעולם האמיתי, לא זה שקיים במשרדי היח"צ של הקמפיין, ובהנחה שהאוטונומיה הנוכחית עדיין נחשבת "שליטה" על הפלסטינים, יש נכון להיום רק דרך אחת להגשים את החזון הזה, והיא לא דרכו של הימין.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
