הרשימה המתגבשת של בני גנץ היא עדיין אחת התעלומות הגדולות של מערכת הבחירות הנוכחית. רבים מחזרים על פתחי המפלגה המבטיחה, אך ב"חוסן לישראל" מבהירים שוב ושוב כי גנץ לא סגר עם שום מועמד פרט לראש מועצת ירוחם לשעבר, מיכאל ביטון. מלבד גבי אשכנזי, שטרם הצהיר על כוונותיו הפוליטיות, האדם היחיד שיצטרף לרשימה אם רק ירצה בכך הוא חילי טרופר, איש חינוך בכל רמ"ח אבריו ואחד האנשים המקורבים ביותר לגנץ בימים אלה.
"אני עוד לא יודע אם אני נכנס לרשימה", אמר אתמול בראיון מיוחד ובלעדי ל"ישראל היום", "אפשר לתרום למדינה בהרבה מאוד מקומות - אפשר להיות מורה, חייל, שוטר. ואפשר גם ללכת לתחום הפוליטי, כי בתחום הפוליטי אפשר להשפיע על המדיניות. זו גם המוטיבציה של בני (גנץ). אכפת לו מהמדינה. מבחינתי, זו התלבטות אישית מאוד איפה אני יכול להיות הכי משפיע. זה לא משהו נעים מאוד, הפוליטיקה. זה לא מעורר בי תשוקה. אני כנראה צריך לעבור תהליך בהיבט הפנימי, וכרגע אנחנו מתרכזים במשימה הגדולה".
על בני גנץ: "הפכנו חברים קרובים" // צילום: יוסי זליגר
הפקוד של יועז הנדל
טרופר הוא בן 40, נשוי ואב לשלוש בנות ובן. הוא מתגורר בקהילה דתית־חילונית בנס הרים לא הרחק מיועז הנדל, חבר מפלגת תל"ם של משה (בוגי) יעלון, שאך לאחרונה הצטרפה ל"חוסן לישראל". בצבא שירת טרופר ביחידת דובדבן, וכעת הוא משובץ במילואים ביחידה מיוחדת שמפקדה הוא לא אחר מאשר הנדל.
הוא גדל במשפחה דתית בשכונת קטמון הישנה בירושלים כילד השישי מתוך עשרה אחים. גם היום הוא דתי ושומר שבת, ומבחינתו השבת היא "אי של שפיות". אמו היא פסיכולוגית בהכשרתה, ואביו, הרב ד"ר דני טרופר, היה מעורב במיזמים חינוכיים רבים, ובין השאר היה אחד ממקימי ארגון גשר לחיבור בין דתיים לחילונים. "אבא שלי הביא את בנט לבית היהודי", ציין טרופר, "גדלתי בבית ציוני מאוד, של אהבת הארץ. בבית היתה נטייה ימנית, אבל מתונה". בהשראת ההורים, כל אחיו ואחיותיו עוסקים גם הם בעניינים חברתיים ומשמשים מורים, עובדים סוציאליים ועוד.
טרופר הוא אוהד שרוף של הפועל ירושלים בכדורסל, ובזמנו הפנוי (המועט) הולך עם ילדיו למשחקי הקבוצה. חרף עשייתו, הוא מעולם לא ויתר על קריאת ספרים ("אני קורא, לא משנה באיזו שעה אני חוזר הביתה"), וכך גם על שמיעת מוזיקה ישראלית אהובה ("אני מתרגש מכל שיר חדש. את יכולה לעשות לי 'הכה את המומחה'").
מתגורר לא הרחק מיועז הנדל // צילום: אורן בן חקון
לאחר התיכון היה חניך במכינת נחשון, שם פגש את רעייתו, ולאחר הצבא החל לעסוק בחינוך. זה התחיל מהדרכה בתנועת "אחריי" להכנת בני נוער לשירות צבאי, שם התקדם במהירות להיות סמנכ"ל התנועה. בהמשך מונה למנהל בית הספר ברנקו וייס ברמלה לנוער נושר, לאחר ששישה מנהלי בתי ספר התחלפו בו בתוך חמש שנים. בבחירות לכנסת הקודמת הוא היה במקום ה־23 והלא ריאלי ברשימת העבודה לכנסת. ואם זה לא מספיק, טרופר בן ה־40 הספיק לכתוב שלושה ספרים, האחרון שבהם, "מרד של תקווה", שאותו כתב עם יהודה שוחט, יצא לאחרונה ומגולל סיפורים של ישראלים מעוררי השראה.
למרות עשייתו הרבה, טרופר, ששימש עד לפני כשלושה חודשים מנהל אגף החינוך, הרווחה והתרבות בירוחם, הוא איש צנוע מאוד, ועל כמה דברים שעשה לאורך השנים ביקש שלא נכתוב. הוא הסכים רק לומר שמדי פעם הוא מארח בביתו נערות מבתים חרדיים שחזרו בשאלה, שתיים מהן אף גרו אצלו תקופה ארוכה.
"צריך צניעות בחיים"
הקשר בינו לבין גנץ החל לפני פחות מארבע שנים, באמצעות חבר משותף, לאחר שגנץ השתחרר מצה"ל וביקש למצוא דרך לעשות פעילות חברתית וחינוכית. השניים גייסו השקעות לתוכנית "מדע נגב", שמטרתה לתת לילדי הנגב הזדמנות ללמוד טכנולוגיה, רובוטיקה ומדעים. "הייתי עם בני המון בירוחם. היו פעמים שישבנו באוהל בדואי, בלי חשמל ובלי מים, והילדים למדו רובוטיקה. בני הביא הרבה השקעות, היה מעורב בעיצוב של זה. משם, הפכנו חברים קרובים".
"הביטחון הוא בראש סדר העדיפויות, אבל אם אכן אחליט להיכנס לפוליטיקה, הדבר הראשון שארצה לעסוק בו הוא חינוך", מציין טרופר, "היום אפשר לומר ברמת ודאות די גבוהה מה העתיד של ילד לפי המקום שבו נולד". בתשובה לשאלה אם הוא חולם להיות שר החינוך, ענה טרופר: "אני מניח שלא אהיה שר. צפוף. צריך סבלנות וצניעות בחיים. אני בעיקר רוצה להיות בעמדה משמעותית".
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!