"אתה פתאום יוצא לעולם, ממסגרת שדואגת לך כמו הצבא – ואין לך מושג מה עושים, איפה ישנים בלילה הבא. אין לי בית, אף פעם לא היה לי - היה לי חדר בבסיס וחדר בבית החייל. שהשתחררתי הייתי בשוק, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי" - כך מתארת י', חיילת בודדה מבית הרוס את ההלם שלה ושל חיילים בודדים רבים אחרים, עם המעבר החד מהמסגרת החמה והתומכת בצבא, לאזרחות.
אביה של י' נפטר בצעירותה. אימה התמכרה לאלכוהול והיא לא בקשר איתה, "זה לא רלוונטי", היא עונה ביובש כשהיא נשאלת בנושא. בצבא שירתה בתפקיד אחראי בבסיס פתוח, אולם שמרו לה בבסיס חדר, כמו גם חדר בית החייל. ל-י', שבעקבות הילדות הקשה שלה אובחנה עם בעיית אישיות גבולית עקב טראומות וחרדות, הצבא שימש מקפצה, ומדד להוכחת היכולות שלה. רגע אחרי – עולמה התהפך.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
"חיילים בודדים מקבלים שוק כשהם יוצאים לאזרחות. חלק מהחברים שלי מצאו את עצמם ברחוב", היא מספרת. "אי אפשר להישאר לנצח בבית החייל. לפעמים נותנים להישאר שם עוד כמה שבועות, כמה חודשים אבל בסופו של דבר – אתה נזרק לחיים. לא קל להסתדר במציאות של ימינו". י' נעזרה באנשי עמותת "משלי", שמסייעת בהכוונה, בדיור ובעזרה נפשית ופיזית לחיילים בודדים שמשתחררים מצה"ל, והיא מקווה לעלות כך על דרך המלך ולהתחיל בחיים חדשים.
בתמונה : רזניק , עינת אושרי מנהלת עמותת "משלי", טלי ברזילי עובדת בעמותה ו-י' (משמאל, בסוודר הלבן, בגבה למצלמה)
אחד מהחונכים המתנדבים באגודה, הוא חגי רזניק, עד לפני שלושה שבועות מנכ״ל משרד הבינוי והשיכון, שהצטרף למפלגתה של ח"כ אורלי לוי אבקסיס. רזניק מכיר מקרוב את המציאות של חיילים כמו י': בילדותו גדל בבית הרוס ובמשפחה לא מתפקדת, ממנה הוצא בצו שופט, עד שהשתלב בקיבוץ רביבים בנגב בפרוייקט רווחה, שם גדל ועשה תפקידים ציבוריים משמעותיים.
"החלטתי הצטרף כמתנדב במסגרת חונכות לחיילים משוחררים בודדים ללא עורף משפחתי, כי הסיפור של העמותה הוא הסיפור שלי" מספר רזניק ל"ישראל היום". הוא מספר כי פגש עם הנהלת העמותה את י', והחליט לסייע לה באופן אישי. "החלטתי שאני לוקח אותה יד ביד, מסייע לה במציאת עבודה, בתרומות לביגוד בהכוונה מקצועית. כל מה שצריך כדי שתוכל לנהל חיים נורמלים כמו כל צעיר אחר שמשתחרר מצה"ל", מספר רזניק.
״החלום שלי זה להיות בצד הנותן, לעזור לאחרים. אבל עכשיו אני צריכה עזרה", מציינת י'. "אין לי נקודת מוצא כמו האחרים. אני צריכה לחשוב עשר פעמים מה אני אוכלת ומה אני קונה ללבוש, ללמוד ולהתקדם בכלל יהיה קשה. השתחררתי מהצבא ואני רוצה לטרוף את העולם – אבל אין לי שיניים. אני מאמינה ומקווה שהעמותה תעזור לי 'לגדל' את השיניים האלה שאני צריכה".
"חייל בודד שמשתחרר יכול לגור עוד שלושה חודשים בבית החייל ולא בחינם – הוא משלם על זה 1,300 שקל לחודש, כמו שכירות", מדגישה מייסדת העמותה, עינת אושרי. "טיפלנו במקרים רבים של חיילים משוחררים שעזבו את בית החייל והיו ברחוב. הייתה לנו עולה חדשה מסין, חיילת בודדה שלא היה לה אף אחד בארץ ו'נפלה בין הכיסאות'. בסופו של דבר היא הגיעה דרכנו לרווחה, והיא נמצאת כיום בדירת מעבר. אנחנו מטפלים בעולים חדשים, בנוער בסיכון, בחיילים ממשפחות הרוסות".
"החלטתי שאני לוקח אותה יד ביד". חגי רזניק // צילום: ששון תירם
לטענת אושרי, החיילים הבודדים המשוחררים נופלים בתחום ה"אפור" בין הרשויות. "אין אף משרד ממשלתי שלוקח אחריות על חיילים בודדים משוחררים: משרד הביטחון לא רואה בהם כבר חיילים כמובן, ובמשרד הרווחה אין ממש תוכניות מסודרות לטפל באנשים צעירים, הם לרוב נדרשים לטפל במשפחות".
העזרה מתבטאת קודם כל פיזית, מסבירה אושרי. "אנחנו עוזרים לחיילים בודדים בכל דבר. יש לנו מערך עם מקומות אחסון שמציידים את החייל הבודד בפריטים שהוא חייב כדי פשוט לחיות, כגון מיטה, מקרר, מכונת כביסה. יש לנו מחסנים של הפריטים הללו בחיפה, בנתניה, בגבעת השלושה, בירושלים, בראשון לציון ובתל אביב. מעבר לעזרה בציוד אנחנו מחברים אותם גם עם פסיכולוגים, עם מתנדבים שלנו שנפגשים עם המשוחררים ורואים מה הצרכים שלהם, אם מיצו את הזכויות שלהם עם הרשויות".
אושרי מספרת כי במקרים רבים החיילים המשוחררים מתביישים לקבל עזרה, אולם המתנדבים משכנעים אותם לקבל את היד המושטת. "היו מקרים שהגיעו לחיילים שלא היה להם אוכל בבית. חגי רזניק, שהפך להיות מתנדב וליווה את י' גילה שהיא נועלת נעליים מכיתה י"א, וזו חיילת משוחררת בת 21. הוא עזר לה בתרומות בגדים ונעליים, סידר לה בקשריו עבודה. המתנדבים הם כמו האימא והאבא שלחלקם לא היו מעולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו