אמסטרדם. "אמסטרדם היתה אפיזודה קצרה אבל משמעותית בחיי. נסעתי אליה עם חברה בגיל 17 ומשהו כדי לטייל ופשוט התאהבתי בעיר וגם בבחור שפגשתי שם ונשארתי שם לעוד כמה חודשים, למרות שלא הצלחתי לקלוט את השפה הקשה הזו. אמסטרדם בעיקר הרגישה לי כמו מקום שיש בו המון חופש, ובגלל שהייתי כל כך צעירה וכמהתי לתחושת החופש הזו, על כל מה שיש בה, לטובה ולרעה, לקחתי את זה בשתי ידיים. כשהרגשתי שמיציתי את החוויה שהיא זימנה לי פשוט עזבתי את החבר שלי וגם אותה". ביקורת. "כמו כל אמן קיבלתי ביקורות טובות וקיבלתי גם ביקורות פחות טובות. אני יודעת לקבל ביקורות בפרופורציות נכונות, כי ברור לי שמדובר בנקודת מבט של איש אחד עם פרספקטיבה וראייה שספציפית לו. וזה באמת בסדר, לא כולם חייבים לאהוב את מה שאני עושה. לפני שנתיים שיחקתי במחזמר 'לילה לא שקט', והוא ספג ביקורות שליליות, אבל אני עומדת מאחורי כל מה שעשיתי שם. זו היתה תקופה מהנה במיוחד ומלמדת מאוד". גרה איתו. "אחרי הפרידה מירון ברובינסקי גרתי לבד במשך כמה חודשים. לפני שאני ואלון ממש עברנו לגור יחד כבר גרנו ביחד בפועל, בעיקר אצלי. ואז, לפני כמה חודשים הגיע הרגע הזה והחלטנו לעבור למקום שהוא של שנינו. אלון, שנושא את שם המשפחה קסטיאל, מאוד מבין באסתטיקה, וזה מדהים איך זה אצלם בגנים. אני נפעמת בכל פעם מחדש כשאני נכנסת לחללים שבהם המשפחה הזו מתגוררת. זה מרגיע להבין שבעצם לא נצטרך בעתיד לריב על המיקום של הספות. אנחנו גרים מול הים בבית קשתות בן 600 שנה, שהוא משופץ אמנם, אבל הסופה של השבוע החורפי הזה עשתה נזקים ושמות לחלונות שלנו. אם מישהו מכיר זגג טוב במיוחד אני יותר מאשמח להמלצות". דה וויס. "אני מצטרפת לפרקים הבאים של העונה ומאושרת מהעניין. כל אחד מהמנטורים היה צריך לבחור יועץ, כדי לסייע בנוסף לחברי הנבחרת, לפני שהם יוצאים למשימת הדו-קרב הראשונה שלהם. לשמחתי, שלומי ברכה ויובל בנאי בחרו בי, וזו היתה הבעת אמון מאוד גדולה בי ובעשייה שלי. התפקיד שלי הוא בעצם לעזור למתמודדים אחרי האודישנים הראשוניים ולהעניק להם כל מיני טיפים על ההפקה המוסיקלית של השיר שבחרו, על אופן השירה והעמידה מול קהל. אחר כך אני גם אמורה לייעץ ליובל ולשלומי את מי הם צריכים להשאיר וממי עליהם להיפרד, כי למרות הקושי שבעניין, זו בעצם מהות התוכנית. הליהוק של החבר'ה ממשינה הוסיף המון לתוכנית בעיניי. מעבר לזה שסוף סוף יש שם חתיכים בתוכנית, הם באמת מדהימים. הביאו למסך המון חוצפה וסקס ובעיקר רוקנרול אמיתי, שהם הכי מאמינים בו וחיים דרכו, ורואים את כל המשתנים האלה דרך הנבחרת שהם הרכיבו". התבגרות. "השלב הזה שבין ילדות לבגרות היה לי לא פשוט, כמו לרוב האנשים, אם אינני טועה. תמיד הייתי אדם מאוד רגיש ולכן הכל היה אצלי בווליום הרבה יותר גבוה. עזבתי את התיכון קצת לפני גיל 17 ועד אמסטרדם הספקתי ללמוד גם כמה חודשים ברימון. אמא שלי מאוד דאגה וחששה מהמהלך הזה. מאוד הוקל לה כשהיה ברור שאני מוצאת את הכיוון שלי, ועם יד על הלב, גם אם היה נדמה שהייתי אדם שכאילו הולך עם הראש בקיר, לא משנה מה, תמיד השתדלתי להבין ולהגדיר מה הכיוון שלי ומה טוב בשבילי. זו היתה תקופה שבמהלכה שאלתי את עצמי הרבה שאלות, אבל הייתי בטוחה רק בדבר אחד שהיה טבוע בי - המוסיקה. היה לי ברור שאני רוצה וצריכה לעשות מוסיקה כמו שהיה לי ברור שיש לי עיניים ירוקות". ווג. "אני מאוד אוהבת את המגזין הזה ולפני כשנתיים היה לי הכבוד להתראיין ולהצטלם ל'ווג איטליה' במסגרת פרויקט מצולם שעשו בארץ עם אמנים ישראלים. המגזין המדהים הזה מספק מבט מדויק על כל מה שקורה בסצנת האופנה העולמית, והכי נעים לדפדף בין הפרסומות של פראדה ומיו מיו. סגנון הלבוש שלי הוא אקלקטי. אני אוהבת לשלב בין פריטי וינטג' משנות ה-20, ה-30, ה-50 וה-60 לבין בגדים עדכניים. כבר כמה שנים טובות אני פרזנטורית של המותג 'אמה' ומבחינתי אלה נישואים קתוליים ויציבים, ואני באמת מוצאת שם את כל הפריטים שהכי מתאימים לפרופיל ארון הבגדים שלי". זיכרון ילדות. "הייתי ילדה בת 5, ששרה מהבוקר עד הערב את 'ילד רע' שכתב אהוד מנור ושרה ריקי גל, שיר שידוע יותר בפזמון שלו, 'בני בני ילד רע'. כמובן, לא באמת הבנתי את כל המילים. כשאחי, המבוגר ממני בארבע שנים, אסר עלי להיכנס לחדר שלו ולשחק עם חבריו, וכל מה שרציתי היה בעצם להיות איתם, עם הגדולים, הייתי מתחילה לשיר להם את השיר, מגיעה לשורה: 'בני מראה לי איך עומדים על הידיים, ואני מראה לו את התחתונים', וכולם היו מתפוצצים מצחוק ונותנים לי לשחק איתם". חברו-ת. "אני מכירה את האמרות המטופשות האלה שנשים אומרות לעיתים, שהן לא מאמינות בחברות אמיתית עם בנות מינן, עד כדי הבעת סלידה ושנאה. לי יש חברות כמו שיש לי חברים, והרבה פעמים מגיע הרגע שבו אני צריכה את החברה הטובה שלי שתייעץ ושתקשיב. לפעמים יש רגעים כאלה, שזה לא משנה מי יושב מולי, העיקר שהוא או היא אוהבים אותי, מפרגנים לי באמת ורוצים בטובתי". טיפול. "היו לי הרבה רגעים בחיים שבמהלכם היה לי קשה לקום מהמיטה, לא הרגשתי טוב עם עצמי וכמעט עם שום דבר שקרה לי בחיים. מאז אני מקפידה ללכת לטיפול אצל פסיכולוגית, ואני ממליצה על העניין לכולם. מבחינתי זו עזרה של ממש, בטח אם מצאת אוזן קשבת ומטפל שיכול לשמש עבורך מצפן. החיים שלנו כל כך עמוסים ומלאים במטלות, כאלה או אחרות, ונורא קל לשכוח את העובדה שגם הנפש זקוקה לרגע של שקט עם כל הרעש הזה סביבנו, ויש המון רעש. לי אישית הטיפול מאוד עוזר גם בתקופות רעות וגם בתקופות טובות. אני כבר לא מחכה לרגע שבו לא אוכל לצאת מהמיטה אלא נמצאת כל הזמן עם היד על הדופק, ככה יש פחות ופחות משברים. בדוק". יהונתן גפן. "היום (שישי) אני מופיעה במרכז שטיינברג בחולון בפרויקט מרגש שכולל שלושה מופעים שיתקיימו במהלך סוף השבוע הזה וכולם מוקדשים ליהונתן גפן. במופע הראשון, אני ועוד רבים וטובים - מתי כספי, מוקי, אריק ברמן ורמי הויברגר - מעלים שירים, מונולוגים ודיאלוגים של גפן שהפכו לקלאסיקות. בשבת בבוקר יעלה מופע משירי הילדים שלו באדפטציה רוקנרולית עם דנה ברגר וחמי רודנר, ובערב יחבור גפן בעצמו לבנו אביב ויחד הם יעלו מופע חדש, סאטירי ונוקב, בלי הגבלות צנזורה וללא שיקולי רייטינג. מבחינתי זה כבוד גדול להשתתף בערב מחווה שכזה ליוצר, כותב ומתרגם מבריק, מוכשר, וכל כך מצחיק, ששיריו מ'הכבש השישה עשר' היו הפסקול של ילדותי. גפן הוא איש של מילים ואיש של השפה העברית. הכתיבה הנפלאה שלו היא בפירוש השראה עבורי". כתיבה. "בסופו של יום אני אדם סגור במהותי והכתיבה עבורי היא כלי תרפויטי, שדרכו אני יכולה להתחבר לרגשות שלי ולאמת שלי ולכל מה שאני חווה ורואה. בדיוק בימים אלה אני כותבת את שירי האלבום הרביעי שלי, ואני בפירוש דופקת את הראש בפסנתר וחורקת שיניים, כי באמת נורא קשה לי וכל שורה יוצאת לי בדם, יזע ודמעות. היא בכלל לא באה לי בקלות, הכתיבה, אבל אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה, כי דרכה אני משחררת הכל. בסוף זה תמיד קורה, אני מאוד מקווה שבקרוב אוציא סינגל ראשון מתוך האלבום". לבד. "אני פחות טובה בלהיות לבד, מחוץ למערכת יחסים, אבל בתור אמן יוצר אני חייבת להיות לבד, לא רק רוצה. כדי ליצור אני חייבת את הזמן שלי עם עצמי, כשאין מסביב שום דבר שמסיט את תשומת הלב שלי. יש לי שיר שנקרא 'טוב לבד' שכתב ברק פלדמן וגורס: 'טוב לבד, כבר שבוע אף אחד לא מתקשר אלי, אולי סוף סוף אולי יהיה לי זמן לחזור לאט על דברים שקצת הזנחתי, קצת'. אבל האמת היא שהכי כיף, הכי הכי כיף זה להיות יחד". מטבח. "אני כל כך אוהבת לבשל ואוהבת להיות במטבח, יש לי אוסף עצום של ספרי בישול שעומד להשתלט על כל הבית. גדלתי בבית הונגרי ולכן התבשילים ההונגרים מככבים אצלי עכשיו בחורף. אני גם מאוד אוהבת את המטבח האסיאתי על כל סוגיו. בשבוע שעבר בישלתי ראמן, מנת אטריות יפניות, ויצא לי באמת מעולה. אני אוהבת את כל ההתעסקות הזו עם בניית תפריטים ואוהבת להרים ארוחה לחברים טובים, לבן הזוג שלי וגם לי עצמי. ברור לי שאם לא הייתי עוסקת במוסיקה הייתי עוסקת בתחום הבישול באיזושהי צורה". ניסיון חיים. "החיים לימדו אותי שעם עבודה קשה, כל מה שאתה רוצה שיקרה יקרה, בלי שום קשר להצלחות של אנשים אחרים. פגשתי אנשים שמרגישים שאם מישהו מצליח, אז הוא לוקח ממך את המקום שהיה צריך להיות שלך, כאילו מצליח במקומך. אנשים כאלה יהיו בדרך כלל מרפקנים, תככנים, ויוותרו על עצמם בדרך לכבוש את המטרה, לא משנה מה יקרה. אני לא מתחברת להלך הרוח ולמחשבה הזו. אני בטוחה שיש מקום לכולם, ואני לא מנסה לבוא על חשבון מישהו אחר, אף פעם לא ניסיתי, כל מה שנדרש ממני זו עבודה קשה. מה שצריך לקרות הרי יקרה". סידרה. "יש הרבה סדרות טלוויזיה מצוינות, שאני מתמכרת אליהן בקלות. מאוד אהבתי את 'פלפלים צהובים', אני חושבת שזו סידרה מבריקה שעשויה היטב ואני כבר מחכה בקוצר רוח לעונה השנייה שלה. חוץ מזה מאוד אהבתי לצפות ב'שובר שורות' שמספרת את סיפורו המרתק של מורה לכימיה שפונה לייצור ולסחר בסמים בגלל מחלה סופנית שבה הוא לוקה. לואי סי.קיי הוא אחד האנשים שהכי מצחיקים אותי בעולם כולו, וכמובן איך אפשר בלי 'גוסיפ גירל', על כל תככיה ומזימותיה. הסידרה שאני מכורה לה בימים אלה היא הדרמה התקופתית 'אחוזת דאונטאון' - טראש בריטי עשוי היטב שגם מישל אובאמה לא יכלה לו. אני יושבת על הספה מול הטלוויזיה ומפנטזת איך כל השמלות שם היו בעצם שלי, כי היא מתרחשת בשנות ה-20 וה-30, העשורים האהובים עלי מבחינה אופנתית". עיניים. "העיניים שלי בהירות ורגישות ולכן תמיד נדמה לאנשים שאני בוכה, בעיקר כשאני מול תאורה חזקה בהופעות. אני כן בוכה, בעיקר כשאני שרה, אבל אי אפשר להגדיר אותי כבכיינית צמרת. אולי כאחת שמתלהבת ומתפעלת ומתרגשת, בלי שמץ קוליות. אני משקפופרית אבל מרכיבה משקפיים רק מול הטלוויזיה. ככה בחיי היום-יום אני לא מרכיבה עדשות, מסתובבת בעולם ולא רואה כלום. אני מתנהלת בעולם כמו חפרפרת, נטולת יכולת ראייה. זה לא שיש לי מספר גבוה, אבל זה הוא מספיק גבוה כדי להביך אותי. יוצא שחברים כועסים עלי שלא בירכתי אותם לשלום, כי לא באמת זיהיתי אותם מרחוק, או שאני אומרת שלום חסר פרופורציות לכולם, כי מסתכלים עלי ומרגישים שאני מוכרת ולא באמת יודעים מאיפה, ואז אני מחזירה שלום כאילו מצאתי את אחי האובד. בקיצור, מבוכה". פוליטיקה. "הופעתי בכנס של מפלגת העבודה ושרתי שם שלושה שירים שלי. מבחינתי זו היתה הבעת אמון במפלגה שמתאימה להשקפה הפוליטית שלי ואני מאמינה במטרות שלה, באנשים שמרכיבים אותה, וכמובן בשלי יחימוביץ' שעומדת בראשה. אני חושבת שהמפלגה הזאת הולכת לכיוון טוב מאוד שתואם את השקפותיי השמאלניות. שרית חדד שרה לביבי 'אתה תותח'? אני מקווה בשביל שרית שהיא פעלה מאותם מניעים כמוני ושהיא מאמינה במפלגת הליכוד ותומכת בה. זה לא משנה באיזו מפלגה אתה תומך, הכי חשוב שאנשים יממשו את זכותם הדמוקרטית, ייצאו מהבית וילכו לבחור. אני גם מופיעה בקמפיין שמעודד אנשים ללכת להצביע. אי אפשר כל היום לשבת ולבכות על מר גורלנו וכמה החיים במדינה הם לא כמו שהיינו רוצים. צריך לעשות מעשה וללכת להצביע, ולגרום לכך שלפחות יתחולל שינוי שיקרב את המדינה למה שהיינו רוצים שיקרה בה". ציפיות. "תמיד שואלים אותי מה אני מצפה מעצמי לעתיד לבוא, והמחשבה על השנים הבאות מפחידה אותי, מאיימת עלי, בעיקר כי אני מפחדת לא לעמוד בציפיות שלי מעצמי. אני מאוד מקווה שרק אמשיך לעשות את מה שאני הכי אוהבת, שאוציא עוד כמה וכמה אלבומים מוצלחים, ושאמשיך להופיע וליהנות מהעניין כמו שאני נהנית ממנו היום. וכמובן, אני מאוד מקווה שתהיה לי משפחה. אני כבר לגמרי יכולה לדמיין את הילדה שאולי תהיה לי, מין מינימי שלי. אני מאוד קרובה, יותר מתמיד, לרצות ללדת ילדים. בעיקר אני מצפה לחוות כמה שיותר ומזמנת לעצמי הרפתקאות. הרבה הרבה הרפתקאות". קמע. "יש לי קמע שמלווה אותי לכל אורך שנות הופעותיי. בכל הופעה שלי אני מחזיקה בתיק של מנהלת ההצגה שלי מלא פחיות רד בול ובקבוק וודקה, בשבילי ובשביל כל הלהקה שלי. אני מודעת לעובדה שהמשקה הזה הוא נטול כל סטייל או קלאסה, אבל מדובר בהרגל. אני שותה וודקה עם רד בול ותחושה חגיגית משתלטת עלי לפני הופעה, כאילו מפרידה בשבילי בין קודש לחול. אז חובה לשתות וודקה רד בול ריאליטי. "אני לא נמנית עם צופיו האדוקים של הז'אנר אבל נהניתי מ'פרויקט מסלול', מ'הטופ מודל הבאה' עם טיירה בנקס ואני מאוד נהנית מ'מאסטר שף' כי אני אוהבת ויודעת לבשל. אז כן, קיבלתי הצעות להשתתף בכל גרסת VIP שרק אפשר, ואפילו התפרסמה ידיעה שהייתי מועמדת להיכנס לבית האח הגדול כשלמעשה לא הייתי אפילו בכיוון. אני לא רואה את עצמי נתקעת בבית סגור או על אי מרוחק ובודד עם עוד אנשים, אבל אני כן רואה את עצמי מבשלת, כי זה ריאליטי שמתמקד ביכולת ספציפית ובכישרון מסוים שיש לי אותו, והוא גם לא צהוב באופיו. מי שמבשל טוב מתקדם. למה אני לא בעונת ה-VIP הקרובה של 'מאסטר שף', שעתידה לעלות? כי כרגע זה לא התאים לי, אבל אני ממש לא פוסלת את העניין בעתיד". שלושים. "בנובמבר חגגתי 29, ו-2013 היא השנה שבה אני סוגרת את העשור השלישי שלי. אני נמנעת מלהשתמש במונח 'משבר גיל ה-30' כי הוא נפיץ מדי בשימושו, אבל אני בהחלט בשנה שבה אני עושה עם עצמי חשבון נפש, שואלת את עצמי שאלות, מסכמת סיכומים ומציבה יעדים. מה עשיתי עד כה, מה הספקתי, איך עברו עלי שנות העשרים שלי ואיפה אני רוצה להיות בעוד שנה מהיום. אני כאילו לא יכולה להתחמק מהחלפת הקידומת המשמעותית הזו והעניין הזה מעסיק אותי מאוד. אני חושבת עליו הרבה ועושה כל מה שאני צריכה לעשות כדי להגיע ליום הולדת 30 מוכנה ומסופקת. מה אעשה בדיוק? אני ארשה לעצמי להשאיר את זה לעצמי". תיאטרון. "פעמיים הייתי על במת התיאטרון. ב'לילה לא שקט' של הקאמרי וב-2006 הופעתי בהצגה בשם 'גיבורים בעל כורחם' של תיאטרון חיפה, שם אמנם הייתי יותר על תקן הזמרת ובכל אופן חוויתי את האנרגיות שיש בפלטפורמה המעצימה הזו. אין ספק שאני אוהבת את הבמה הייחודית הזו, מרגישה שיש לי מקום עליה והיא מעניינת ומסקרנת אותי. אני בטוחה שבשנים הקרובות אחזור אליה ואעשה משהו בתחום, וזה לא משנה אם זה יהיה מחזמר או הצגה רפרטוארית".
לפני הופעה וגם למרוח אודם אדום על השפתיים - אותו אודם שהולך איתי לכל מקום, גם למיטה".
