משפט במעגל סגור

מאז אמר הנשיא בדימוס אהרן ברק את דברו בכנס העמותה למשפט ציבורי לפני שבועיים (4 בינואר), הקהילה המשפטית בישראל נחשפה כמגויסת להפלת רה"מ נתניהו. "מה שופט צריך לעשות מול הגל האנטי־דמוקרטי העכור?" הציב ברק את השאלה הרטורית. "יש שופטים שנכנסים לבונקר. הם רוצים לתת לרוחות הרעות לעבור, בתקווה שיבוא יום והרוחות ייפסקו. ואני אומר, מי שנכנס לבונקר לא ייצא ממנו. כי הרוחות האלה לא רק יפתרו את בעיית הטרור והפליטים, אלא גם את בעיית השופטים. אם אתם השופטים ולא תגנו על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עליכם. אל תשאירו את המלחמה רק למוטה קרמניצר - שהוא חסיד אומות העולם".

משום מה הכרזת המלחמה הזאת זכתה לפרופיל נמוך בתקשורת. משמעותה שכל אנשי המשפט בישראל נדרשים להתקומם ולחסום בכל האמצעים העומדים לרשותם את הממשלה שמובילה "גל אנטי־דמוקרטי" עכור. יש להניח שהנשיא ברק, העוסק בפורומים פומביים בהמרדת אנשי המשפט, הוא אותו ברק שנפגש בכינוס הסגור שערך היועץ המשפטי מנדלבליט לפני כמה שבועות עם היועצים המשפטיים לדורותיהם: מעגל סגור של קהילה משפטנית אחת מהפרקליטות, משרד היועץ המשפטי ושופטי בית המשפט העליון. 

זו אווירה אידיאולוגית שיוצרת חשיבה קבוצתית ולחץ פסיכולוגי בקרב קהילת שלטון החוק. דיון אמיתי אובייקטיבי בתיקי ראש הממשלה אינו אפשרי. התחזית היא שבעוד כחודש, באמצע פברואר, יודיע היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט על החלטתו. 

המוקש מונח לא רק לפתחו של היועמ"ש. הדמוקרטיה הישראלית בבעיה. התיקים שנשארו, ובעיקר תיק 4000, הם חסרי תוכן. על פניו אין שום עבירה בפעולות שנקט נתניהו בעניין בזק, שנעשו על פי המלצות של ועדה ציבורית אחת ועברו דרך הממונה על ההגבלים העסקיים. מלכתחילה קשה להאמין שניתן כיום להעביר החלטה מיניסטריאלית ללא הסכמות של הרגולטורים.

לכאורה, ד"ר מנדלבליט יכול לעשות מעשה אמיץ ולהודיע בעוד חודש כי הוא סוגר את תיק 4000; אבל יש איזה קונצנזוס, שהלחץ מכיוון הקהילה המשפטית וגייסותיה בתקשורת ובפוליטיקה לא מאפשר החלטה שכזאת. סגירת התיק פירושה שחוקרי המשטרה ואנשי הפרקליטות פעלו כקושרים. 

גם בסביבת נתניהו יש אנשים שהיו מעדיפים לראות את רה"מ נכנע למאמץ של צבא המשפטנים להפילו. עם זאת, קשה לראות טיפוס לוחם כנתניהו מרים ידיים. יש כאן מצב שהופך את היועמ"ש ואת רה"מ לשותפים. 

בהנחה שמנדלבליט יחליט על הגשת כתב אישום, קרוב לחודשיים לפני הבחירות, הדבר יתדלק את מסע הבחירות של הליכוד. נתניהו יהיה חייב להשיג את ניצחון חייו, יותר מ־30 מנדטים. ניצחון גדול וברור לא רק שיעניק לנתניהו לגיטימציה ציבורית, הוא יעמיד את היועץ המשפטי מול הברירה - האם להמשיך במהלך כמקודם ולהביא להפלת ראש הממשלה, מה שיפגע בלגיטימיות של היורש של נתניהו. 

למרות שיש המייעצים לנתניהו לוותר על הליך השימוע - הליך שכזה, אם יתבצע לאחר ניצחון בבחירות, יאפשר למנדלבליט לפרק את המוקש. איך יעשה זאת? יש יותר מדי משתנים וצריך גם לדעת לחכות ולראות, ולצאת מתוך הנחה שהיועמ"ש יודע לשקול גם את המעטפת של האינטרס הלאומי.

 

באג במערכת: פרשת אפי נוה יכולה להתמוסס, אבל עד להודעה חדשה - הוועדה למינוי שופטים יצאה מאיזון

כל התקופה האחרונה היתה בגדר מתקפת הכנה מצד גורמי חקירה במשטרה ובפרקליטות, כדי להבטיח שכאשר יורידו את צו איסור הפרסום על "הפרשה", כולם יגידו בזוועה: זה אפי נוה! 

רצף הפרשיות שמודבקות לעו"ד נוה חייב קודם כל לעורר ספק. מי מרוויח מההתפוצצות בעולם בחירת השופטים? מי מפסיד? ברור שהפרשה פוגעת בשרת המשפטים איילת שקד, שהפכה בארבע השנים האחרונות ליריבה המאתגרת הקשה ביותר של מערכת המשפט. 

מוטב שלא לנחש כיצד העניינים יתגלגלו. פרשת נוה יכולה גם להתמוסס כמו פרשיות קודמות שבהן היו מעורבים עורכי דין. אבל עד להודעה חדשה, נוה מנוטרל והוועדה למינוי שופטים יצאה מאיזונה. גם היועץ המשפטי מנדלבליט, המקורב לנוה, נחלש.

לפני 20 שנה התפוצצה ברעש אטומי "פרשת אוחנה", שהיתה כולה מבצע דיסאינפורמציה: שופט בכיר ביותר הוצג כמי שפעל תחת סחיטה מינית. לבסוף התברר שהכל התבסס על זיופים. הפעם אין מסמכים מזויפים, אלא מסרונים. זו רק ההתחלה. מוטב להמתין.

 

שריד של הממסד: למרות שיתוף הפעולה הטוב ב"צוק איתן", חזית נתניהו־גנץ היא תזכורת לקרע עם הגנרלים

הסיבה לכך שאבד האמון בתיקי החקירה היא שאנשי הפרקליטות בהובלת שי ניצן הם חלק ממכלול הרשות השופטת כפי שעיצב אהרן ברק. אין סיבה לחשוב שהם מנותקים או שהם חושבים עצמאית מחוץ למרחב האידיאולוגי של "אנחנו" ו"הם", כפי שהציג זאת הנשיא בדימוס ברק בקריאתו למרד המשפטנים.

ברק מדבר על "דמוקרטיה" - אך זו מהות אחרת ממה שאנחנו מבינים במונח "דמוקרטיה". במשטר פרלמנטרי - ריבונות המדינה נמצאת בבית המחוקקים, אצלנו זו הכנסת, שנבחרת על ידי העם. לגוף הנבחר של בית המחוקקים יש גם זכות לבטל חוזים. 

אין זה מתפקידה של הרשות השופטת להחליט שחוקים אינם חוקיים. אך ברק, תחת האקטיביזם השיפוטי שלו, הצליח להזיז את בסיס הריבונות מהפרלמנט - הכנסת - לרשות השופטת, ובעיקר בית המשפט העליון. משמעות המחטף, שבוצע בהשקט ובצורה מדורגת, היא לא פחות מהפיכה שלטונית. באמצעות יישור שורות פנימי בקרב השופטים מתוך המערכת הפכה הרשות השופטת לקאסטה. לכת. ואין עליה בלמים למעשה. 

כאשר ביהמ"ש העליון הוא הריבון והשליט, הרעיון של ברק, מרדכי קרמניצר וחבריהם לגבי מהי ה"דמוקרטיה", דומה מאוד למה שמקובל במשטר חד־מפלגתי. זו השקפה פטרנליסטית על החברה ועל הפרטים החיים בתוכה, ובניגוד ללהג הרב על "זכויות האדם", מרחב החופש האישי הולך ומצטמצם.

עד לפני שנתיים־שלוש היה מאוד אופנתי בקרב פוליטיקאים ובעיקר אנשי תקשורת לדחוף את בכירי מערכת הביטחון לחולל פוטש נגד ממשלת הליכוד - כדי להציל את הדמוקרטיה. בכירי המערכת היום, ראשי המוסד והשב"כ ומפקדי צה"ל הבכירים, הרמטכ"ל היוצא והנכנס, כבר נמצאים מחוץ לסיפור. אבל בני גנץ הוא שריד של העימות החריף, שאפיין את היחסים בין בכירי מערכת הביטחון לרה"מ נתניהו מ־2010 ועד סוף 2016, עימות ששורשיו נעוצים עוד בקדנציה הקצרה של נתניהו בסוף שנות ה־90.

אמיר תיבון תיאר את העימות הזה בכתבה גדולה באתר האמריקני "פוליטיקו" ביולי 2016, כאשר כולם המתינו לעליית הממשל האמריקני הבא. תיבון, כמו פרשנים רבים אחרים, ניבא עימות קשה מאוד בין הממשל האמריקני שעומד לרשת את אובאמה לבין ישראל בהנהגת נתניהו. בעקבות נאומיו הקיצוניים של אהוד ברק באותה תקופה וראיונות שהעניק, תואר ברק כמי שנשארה לו עוד משימה אחת: לחסל את הבוס שלו ושותפו לשעבר (נתניהו). תיבון, ששוחח עם קצינים בכירים בדימוס וראשי מוסד, כתב כי התפיסה השלטת אצלם היא ש"אם לא יעצרו את נתניהו, ישראל תהיה על מסלול של מדינת אפרטהייד". "כל המפעל הציוני בסכנה". 

 

מרחב החופש האישי הולך ומצטמצם. אהרן ברק // צילום: אורן בן חקון

 

אהוד ברק אמר: "אם תשים בחדר אחד את כל ראשי המוסד, השב"כ וצה"ל לשעבר שעדיין בחיים, 90 אחוזים מהם יגידו שפשוט יותר להגן על ישראל מגבול שמבטיח את האינטרסים הביטחוניים שלנו בצד מדינה פלשתינית, מאשר להגן על ארץ ישראל השלמה עם מיליוני פלשתינים תחת שליטתנו".

בני גנץ אמר באותה תקופה: "יכול להיות שנצטרך להמשיך לחיות על חרבנו, אבל יש לנו חובה לבדוק אופציות אחרות, כך שנוכל להגיד לילדינו שלפחות ניסינו". מאחר שלא דיבר על משא ומתן על הסדר קבע, אפשר להבין שכמו ברק ואנשי התנועה של מפקדים למען ביטחון ישראל, גם גנץ מאמין בנסיגה חד־צדדית נוספת ביהודה ושומרון. גנץ היה חלק מאותה קבוצת בכירים שהיה קרע בינה לבין נתניהו. אם כי מבצע "צוק איתן" קירב בין גנץ לנתניהו. 

הפרק הבא בגלגולי העימות בין בכירי הביטחון לנתניהו היה בעקבות אישור חוק הלאום בכנסת. שוב תקפו בקיצוניות בלתי צפויה אותם אנשים, יובל דיסקין, אהוד ברק ועכשיו בני גנץ, שהשתמש בנושא ובקובלנת הדרוזים כאקורד הפתיחה לקמפיין שלו. 

 

מערכה לזכותנו: ניהול המערכה שבין המלחמות הוא ההישג הגדול של איזנקוט 

הבעיה של הממסד הביטחוני הישן ושל נציגו במגרש הפוליטי, בני גנץ, היא שבשנתיים האחרונות המצב השתנה מהקצה אל הקצה. נתניהו פועל בהרמוניה כמעט מלאה עם המוסד וצה"ל וההישגים היו אדירים. 

רא"ל גדי איזנקוט, הרמטכ"ל שפרש השבוע, ייזכר כרמטכ"ל הטוב ביותר בדור האחרון. לאחרונה הוא אמר שחמאס רושם לעצמו כהישג כאשר הוא משיג השפעה על המערכת הפוליטית בישראל. החולשות שהתגלו בשנים האחרונות הן תולדה של העורף התקשורתי־פוליטי שפיתח רגישויות על בסיס יומיומי. 

כמעט בכל ממד בחיים האזרחיים בישראל יש תיל ממעיד שמפעיל את כל המערכת. אם נפלה השבוע רקטה בודדת במערב הנגב, קמה שוועה סביב אפליקציית ההתרעה. אם לא האפליקציה, אזעקות צבע אדום מטריפות את דעת האזרחים. שרים בקבינט הביטחוני ופובליציסטים בעיתונות הציעו ליזום מלחמות מנע גם בלבנון נגד חיזבאללה וגם בעזה. יום אחד זה להיכנס בכל הכוח על הקרקע לעזה, ולמחרת אפשר להסתפק בפעולה עוצמתית נרחבת מהאוויר. וישנן גופות הנעדרים. 

אם ננקה רעשי רקע, בפני צה"ל ניצב אתגר מלחמתי בשלוש זירות. הביצוע בזירה החשובה היה מושלם, ואילו בגזרת עזה פחות ממושלם. נצטרך לחכות כמה שנים עד שייחשפו המסמכים שנוגעים לעיצוב האסטרטגיה שנוהלה במערכה נגד יעדי איראן וחיזבאללה. 

קצין בכיר שמכיר מקרוב את שני הרמטכ"לים, גבי אשכנזי וגדי איזנקוט, אומר שתפיסת המערכה שבין המלחמות כפי שחזינו בה בשנתיים האחרונות היא מקורית מבית מדרשו של איזנקוט. אכן התגבשה הסכמה רחבה בדרג הצבאי והמדיני, שישראל לא יכולה להרשות היווצרות חזית נוספת. הפעולה שנעשתה היתה ללא תקדים. בעבר ישראל יצאה לפעילות מנע רק במקרי קיצון כמו מתקני גרעין בארץ אויב או מצור צבאי. בסוריה, איזנקוט, באישור הממשלה, יצא למערכה ששילבה כוח אווירי, ירי טילים כירורגי ופעילות של כוחות מיוחדים - כפי שפורסם ב"סאנדיי טיימס" - כדי לסכל את ההתבססות האיראנית וההתחמשות החיזבאללאית. 

בראשית ימי מבצע "מגן צפוני", לפני כמה שבועות, חשפתי בעיתון זה שלחיזבאללה אין בשלב הנוכחי מאגר של טילים בעלי יכולת דיוק. העובדה הזאת היא כנראה גם אחד ההישגים של המערכה המדינית המתוקשרת, בשילוב הפעלת הכוח הקשה של צה"ל.

בדרום גילה הרמטכ"ל היוצא כי צה"ל מנע הכנסת 15 אלף טילים לרצועת עזה. בתקופתו גם החלה הפעילות העוצמתית להשמדת המנהרות החודרות ההתקפיות של חמאס. מערכת ההטרדה על גבול הרצועה היא התגובה היחידה של חמאס לפעילות נגדו.

על תקופת הרמטכ"לות של איזנקוט העיבו העימותים הבלתי פוסקים עם מגזר הימין הדתי. אם יש בעיית מוטיבציה לשירות קרבי - ייתכן שזו אחת הסיבות. האפקט השלילי של עסקני הדת מול הצבא פעל על החילונים, כמו גם על המתגייסים הדתיים.

 

מי כאן המרגל? האם חקירות טראמפ בעניין הרוסי הן מסך עשן?

דווח שאחרי סילוק מנהל ה־FBI ג'יימס קומי החלו לחקור בבולשת אם דונלד טראמפ הוא סוכן סובייטי. לא דווח על ממצאים. מובן שהתקשורת האמריקנית לקחה את זה ברצינות. 

זו סיבה מספיק טובה לציין שהסיכויים שברק אובאמה היה סוכן כזה או אחר גבוהים יותר. לפחות ראש המודיעין הרומני לשעבר יון פצ'פה רמז שהוא חושב כך. ביוני 2013 ניסה הנשיא אובאמה להסביר כיצד יש להתייחס לטרור, והשתמש בביטוי "החרב והמגן שלנו". זה סמל הקג"ב. 

עיון לאחור בתקשורת האמריקנית מגלה שפרשני ימין זיהו כבר בסתיו 2016 שיש ניסיון להציג את טראמפ ואנשיו כסוכנים. "כשקוראים את יון פצ'פה מבינים טוב יותר מדוע אידיוטים שימושיים סביב הילארי, אובאמה וג'ון קרי הם בעלי ערך רב כל כך לקרמלין; ולמה מסע הדיסאינפורמציה שמתאר את טראמפ ואת יועציו הבכירים, כמו מייקל פלין, כמשרתיו של פוטין - מועיל כל כך לאינטרסים של הדיסאינפורמציה הרוסית ומשרת אותה", כתב מייקל לדין בספטמבר 2016. 

כשנתפסו ב־2010 המרגלים השתולים "הבלתי חוקיים", הרוסים עשו מאמץ עליון לחילופי מרגלים, כדי למנוע דליפה של סודות המקצוע. אובאמה ביצע את העסקה בתוך זמן קצר ביותר. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו