על מה מתערבים?

לפני כשבע שנים הופיע בכנס הסייבר באוניברסיטת תל אביב המומחה מספר אחת בתחום ברוסיה, ואחד הגדולים בעולם - יוג'ין קספרסקי. מרצה ישראלי הפגין לעיני הקהל כיצד מהבמה הוא מסוגל לשחק במכשירי הסמארטפון שלהם; אבל קספרסקי הוסיף בהרצאתו גם סוג של התרעה, אם לא ממש איום; באותה תקופה נחשפה מתקפת הסטאקסנט הישראלית־אמריקנית, וקספרסקי קבע שמוטב לא להתעסק בתקיפה אלא להתמקד בהגנה. מי שתוקף, אמר, בסופו של דבר יתקפו אותו בחזרה. 

מעורבות "זרה" במערכת הבחירות הישראלית ובקבלת ההחלטות - קיימת זה שנים רבות. מלכתחילה, גם ההתערבות שביצעו אנשי סייבר רוסים בבחירות האחרונות לנשיאות בארה"ב לא היתה מכרעת. ההיסטריה שנוצרה סביבה מקורה ברוסופוביה, והתוצאות הפוליטיות שלאחר הבחירות מועילות לרוסיה הרבה יותר מההתערבות בחפירות האי־מייל של אנשי הילארי קלינטון.

בבחירות האחרונות בישראל, ב־2015, רה"מ נתניהו היה משוכנע כי נעשה מאמץ מצד מעצמה מסוימת להביא להפלתו. מומחי הממסד הביטחוני, כמו אהוד ברק, עמוס ידלין ועפר שלח התבטאו בתקופה שבה ישראל דנה עם ממשל אובאמה על הסכם הסיוע הביטחוני לעשר השנים הבאות, כי אם היינו הולכים בתיאום עם האמריקנים בנושא הסכם הגרעין - היינו זוכים בחבילה של 45 מיליארד דולר במקום 38 מיליארד. האם לא נרמזת פה מעורבות, שילוביות, ישראלית־אמריקנית? 

כך קרה גם ב־92', כשהנשיא בוש האב דחה מתן ערבות אמריקנית של כ־10 מיליארד דולר כסיוע לקליטת העלייה מחבר העמים לישראל. האם הצעד הגס, לקראת הבחירות, הוא שהביא לניצחון מפלגת העבודה בהנהגת רבין? ייתכן שכמה מנדטים עברו מצד לצד, אך לישראלים היו סיבות אחרות להעדיף באותה עת את רבין על שמיר. זאת, חרף העובדה שהימין פיתח מיתוס סביב אותה תבוסה - שהובילה להסכם אוסלו.

בימי בריה"מ, שנים לפני המצאת האינטרנט - בסוף שנות ה־70 של ימי קרטר - פעלו הרוסים באמצעות סוכנים וגופים פוליטיים פנים־אמריקניים, כדי לעצור פיתוח של כלי נשק גרעיניים טקטיים. היו עוד פיתוחים בתחום הטילים, שהסובייטים סברו שיעניקו לאמריקנים יתרון אסטרטגי. הם פעלו בדרכי שיבוש לעצור אותם. היו אלה גלי הפגנות ופעילות של סוכני השפעה בעיתונות האמריקנית, שבסופו של דבר הניעו את הנשיא קרטר לבטל את תוכניות הפיתוח האסטרטגיות האלה. 

כך גם בישראל. המעורבות שאפשר לכנותה "עם נעליים על הקרקע", היא הרבה יותר אפקטיבית מסערות דיגיטליות מניפולטיביות. "נעליים על הקרקע" אלו ארגוני מתנדבים שגויסו מראש באמצעות גורמים כמו האיחוד האירופי או השמאל האמריקני. 

הביטוי "התערבות זרה" מייצר גל חשדות. האם התערבות כזאת לא כוללת גם פרשיות חוצות אוקיינוסים שנועדו לערער את יציבות המדינה? פרשת הוויזה של מילצ'ן ופרשת ישראל זיו בדרום סודאן מייצרות השפעות שונות. עובדה שעניין הוויזה של מילצ'ן עלה בתקופת ממשל אובאמה, ועכשיו מונע ממשל טראמפ את חקירת ג'ון קרי על ידי ישראל בפרשה. 

כלומר, יש מגמתיות פוליטית בייצור פרשות מטלטלות כמו גם בסגירתן. המניפולציות הזרות הופכות לאפקטיביות כאשר קיימים גורמים פנימיים שמוכנים לשתף עם המניפולציות הללו פעולה. במקרה הנוכחי, הרגשות האנטי־רוסיים שעלולים להתעורר סביב שיח "המעורבות הזרה" - מסוכנים יותר מכל השתלטות עוינת בתחום הסייבר, שנמצא אצלנו בשליטה טובה.

 

מי כאן הסכנה לדמוקרטיה? מליאורה גלט־ברקוביץ' ועד הסרט "קינג ביבי" - העיוורון הנרטיבי כלפי נתניהו שולט בשיח סביבו

מאז שליאורה גלט־ברקוביץ' אמרה שהדליפה מתיקי אריק שרון כי רצתה שלום עם הפלשתינים, יש תחושה לא נוחה מעבודת אנשי הפרקליטות. החשש הוא שיש שם גורמים שמחפשים הזדמנויות לבטא שאיפות פוליטית שלהם באמצעים העומדים לרשותם. 

פתיחת התיקים והעמדתם לדין של יעקב נאמן, רפול, אביגדור קהלני, צחי הנגבי וחיים רמון - אף נראה, לפחות למראית עין, שהפרקליטות מבטאת את קנאותה לכוח שלטוני באמצעות הפלת שרי הממשלה הממונים עליה. זה מתקשר גם לעיתונאים בכירים שהיו מעורבים ישירות בפרשת אתרוגו של שרון. 

מי שיקשיב שוב לדו־שיח שהתקיים בוועידה של "חברת החדשות" לפני כמה חודשים, בין עמית סגל לאילנה דיין, יבין שדיין, בדרכה, משמשת מגבר לפילוסופיה של אהרן ברק בדבר ממשלה של שומרי הסף, על ידי שומרי הסף ולמען שומרי הסף. דיין אמרה בשיחה דברים מזעזעים, אבל את עיקרם סיכמה כאשר העמידה את האופוזיציה לאהרן ברק כ"סכנה לדמוקרטיה". ברק ואנשיו "זו דמוקרטיה כנגד סכנה לדמוקרטיה", אמרה. היא התכוונה לדניאל פרידמן, רות גביזון וחיים רמון.

"כל האנשים שהזכרת - זה סכנה לדמוקרטיה?" שאל סגל. אילנה דיין: "הם לא סכנה לדמוקרטיה, הם נזק לדמוקרטיה". 

מדוע בכל משטר דמוקרטי קיים פיקוח פוליטי אזרחי על גופים כמו המשטרה, הפרקליטות, השב"כ ודומיו? שמענו את קרמניצר ממליץ להוציא את המינויים הבכירים מידי הממשלה ולהעבירם ל"ועדה" באישור נשיא המדינה. זו תפיסה טוטליטרית אנטי־דמוקרטית.

אם הדיקטטורים של "הדמוקרטיה" מאמינים שממשלת ישראל הנבחרת היא איום ישיר ומיידי על הדמוקרטיה, והם לא מאמינים כך מהיום אלא זה שנים, ברור שהם ינסו להפליל כל פעילות שרה"מ נתניהו מעורב בה. הרי אם עוזי פוגלמן ועיתון "הארץ", ואילנה דיין ואולי אפילו "כבודו" ברק, בכבודו ובעצמו, יחד עם אליהו מצא - מישהו מהם היה מרים קול זעקה על אחד הכשלים הגסים בתהליך בניית התיקים נגד נתניהו - כל העניין היה נגמר. שי ניצן ואלשיך היו מתנצלים רבתי בתקשורת.

לפי הסרט "קינג ביבי" שהפציע זה עתה, רה"מ נתניהו הוא מכונת הישרדות. מניפולטור. פרפורמר בעל יכולות רטוריות נדירות. היוצר דן שדור מצא אפילו חומר גלם מצולם, שבו נראה ביבי מתרגל הופעה משוחקת בראיון מול מצלמה. זה מתאים לתפיסתו של אריה גולן, באחד השחרים השבוע, כשקשר בין מישה ארנס לנתניהו. "ארנס הרי המציא את ביבי", אמר גולן. ביבי הוא המצאה טכנית, שוליית הקוסם. הדבר האנושי היחיד שמיוחס לו הוא שמערכת המשפט מסוגלת להעמידו לדין.

חוקר הספרות המנוח מרדכי שלו טען שעמוס עוז ז"ל היה שותף בכיר בהסכם אוסלו, וכפי שאמו התאבדה והוסיפה רמיזה לאומית היסטורית למותה, כך עמוס עוז היה דמות מרכזית במהלך של התאבדות לאומית. התיאוריה של מרדכי שלו מופיעה באחת המסות המרכזיות בספר "גונבים את הבשורה". 

ייתכן ששלו החותך וחסר העכבות, אמר את האמת ללא מסכות; ואם כך, הייתי נותן לנתניהו קודם כל וראשית לכל את הקרדיט על הצלתה של מדינת ישראל מתוך מסלול הקוראלס, כפי שאריק שרון קרא לזה, של ההתאבדות הלאומית. ההצלחה הנוספת של נתניהו היא בעיצוב מכלול של קווי מדיניות בתחום הכלכלי, הביטחוני, הטכנולוגי והמדיני־אסטרטגי. ההישג הוא כזה שבבחירות הללו לא מדברים על אלטרנטיבה לדרכו, אלא רק על ההיבט האישי של החלפתו.  

השתתפתי בהקרנה של הסרט ובדיון שהתקיים אחריה, ושאלתי את דן שדור לגבי שני חיסורים בסרטו: הראשון הוא פיתוח בסיס התמיכה העממי בארה"ב שמזוהה עם הרפובליקנים ואין לו קשר עם התמיכה היהודית. בכנס של בוגרי המכללה לביטחון לאומי, לפני שבועות אחדים, נתניהו לא ייחס חשיבות ל"איחוי הקרע" בין ישראל ליהודי אמריקה (בלשכת רה"מ לא יכלו לאשר מאחר שהכנס היה סגור). לתפיסתו, מה שחשוב הוא שהציבור האמריקני בכללותו מגלה תמיכה גוברת בישראל.  

החיסרון השני בסרט הוא התעלמותו משנות המדבר של נתניהו. ביבי ויתר על האפשרות להיבחר כראש ממשלה שאינו חבר כנסת בשנת 2001, וב־2006 גרר את הליכוד לתבוסה של 12 מנדטים מול אולמרט, כמעט כמו מה שמנבאים היום לאבי גבאי. איך יכול היה לחזור מהבור הזה לניצחון יחסי ב־2009 ומשם לעמוד בראש אחת הממשלות הטובות בתולדות המדינה? 

מדוע מנהיגותו של נתניהו לא קרסה כפי שקרה לברק ולאולמרט, וגם עתה, תחת החקירות, אינה קורסת? אלו שאלות שיש להן תשובות, אך מחברי הביוגרפיות הכתובות והמצולמות שבויים בנרטיב שמעוור אותם למציאות. 

 

בחזרה לגפילטע־סלולר: אבי דיכטר נזכר השבוע בחיסול "המהנדס" יחיא עיאש, ותיאר את הסט של סרט האקשן הטוב ביותר של שנות ה־90

"הופתעתי מכמות הטלפונים, שהזכירו לי בשבוע האחרון את יחיא עיאש", אמר לי השבוע אבי דיכטר. "אפשר לחשוב שאיזה קרוב משפחה הלך. אבל היארצייט היה בשבת שעברה".

דיכטר היה בינואר 96' המקביל של אלוף פיקוד דרום בשב"כ. הוא האחראי המבצעי לחיסולו של מי שכונה "המהנדס", בשיטה שעד אז נראתה מעבר לדמיון. היום, כששוב מדברים על השיטות הדרושות למיגור חמאס, אפשר להיזכר באחד הסיכולים הממוקדים הראשונים והחשובים ביותר. 

המבצע נגד יחיא עיאש החל להתגלגל באישור רה"מ יצחק רבין באפריל 1995. "קיבלנו אינדיקציה מודיעינית שהוא עבר מיהודה ושומרון לעזה", סיפר דיכטר. "מוחמד דף דאג להסתרתו. חיפשנו דרך להגיע אליו, וזאת כאשר אנחנו כבר מחוץ לעזה, חוץ מגוש קטיף. 

"הוא נמצא בסביבה שאף אחד לא מכיר אותו. חיפשנו קצה חוט. התרנו לאשתו לברוח כדי להסתייע בה כמובילה אליו. היא היתה בהיריון. עיאש מידר אותה. עלינו על זה שיש לו סייען בצפון הרצועה; הוא היה מתקשר דרך הסייען למשפחתו בשומרון. אמרנו, בואו נראה שההתקשרות באמצעות הסייען חוזרת על עצמה. החלטנו על סמך זה לבנות את המבצע, מאחר שלא היה אפשר לבצע מעצר. 

"היו כל מיני רעיונות. למשל, להעביר לסייען מכשיר פקסימיליה ולטמון בו איזה רבע קילו חומר נפץ. אבל למה שהוא יתעסק אצל הסייען במשלוח פקסים?

"פנינו לאנשי הטכנולוגיה בשירות והם אמרו, תנו לו מכשיר נייד ואם ידבר בו אנחנו יודעים לפוצץ לו את הראש. היו אז מכשירים מתקפלים. הבאנו מכשיר תמים לגמרי דרך מישהו שהעביר למישהו שמכיר מישהו שקשור לסייען. עיאש השתמש פעם אחת בסלולר, אבל רצינו לראות שהוא משתמש עוד כמה פעמים, כדי שתהיה הצלחה של 100 אחוז. אחרי שראינו שהוא מטלפן שוב, בנינו סיפור כיסוי כדי להחליף את המכשיר בגפילטע־סלולר - ממולא בחנ"ם. הסיפור היה שאם עיאש רוצה סלולרי שניתן להתקשר איתו רחוק - צריך להחליף מכשיר. גם רבין וגם פרס אחריו היו עמוק בתמונה.

"הגענו כבר לסוף דצמבר, בנינו את הכלי והיינו ערוכים, עם כל הממסרים הדרושים, ויחיא עיאש כמו בחור שמבין מה תפקידו בסרט הגיע לבית הסייען - להתקשר למשפחה. ההצלחה היתה בנויה על כך שהמכשיר יהיה צמוד לגולגולת. אם ירחיק אותו מהראש - לא יקרה לו כלום, מקסימום יאבד אצבע. היה ברור שעיאש צריך להגיע לקטע דיבור ארוך. מאזינים. הוא מדבר. לחצנו. אבל הוא ממשיך לדבר. שומעים אותו. לחצנו עוד פעם. שום דבר. אחרי שתי דקות הוא אומר לאביו, 'מעא סלאמה'.

"אנחנו כועסים, לא יודעים מה לעשות. אמרתי, אף אחד לא זז. מוצאים פתרון. אנשי הטכנולוגיה אמרו שלדעתם יש בעיה בחוט שמרוב שימוש בפומית - כנראה ניתק. הם אמרו לנו: תביאו את המכשיר. בנינו סיפור כיסוי ובתוך יממה וחצי החזרנו את המכשיר. פתחו, סגרו, החזירו את חומר הנפץ. מגלגלים את הכדור לאחור, עד שהמכשיר מגיע שוב לסייען. 

"יום שישי, יחיא מגיע. וכמו שרצינו - מתחילה שיחה עם אביו. מתחילים לדבר ויחיא עובר לאיזו דיסרטציה. אני נותן הנחיה והאיש שלנו לוחץ. אבל הבחור שמאזין לקשר הטלפוני אומר: יש תקלה טכנית, לא שומעים. הוא היה בטוח שיש תקלה. בתוך כמה דקות קיבלנו אינדיקציה שזה התפוצץ. מהר מאוד מישהו שם בסביבה פלט שהבחור מת".

דיכטר אומר שהתיאוריה שלפיה גל פיגועי ההתאבדות באוטובוסים במארס 1996 היה תוצאה של חיסול עיאש שייכת לאנשים שאינם מבינים. "בטרור אתה נלחם כל הזמן. הם פועלים כשהם יכולים. הטרור רוצה 90 אחוז מהזמן להקדיש לפיגועים. אתה רוצה להפוך את האחוזים האלה - ש־90 אחוז מהזמן המחבלים יעסקו בהימלטות. 

"אני מקווה שהיום האפשרות לפגוע באנשי טרור נשמרת. אני יודע שהיא נשמרת", הוא מבהיר, "עושים זאת בטכניקות שלא תמיד הפעולה מזוהה: אתה לא רוצה למשוך אש. לפלשתינים יש אמירה לגבי סוג החיסולים האלה: לא יודעים תמיד מתי זה מן־אללה ומתי מן־עבדאללה. העיקר שהשב"כ ממשיך להפיץ שם מכשירי סלולר במחירי פיצוץ". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו