מפקד זרוע היבשה הורה אתמול לעצור את כלל הניווטים ביבשה. מעט מדי, ומאוחר מדי. לו היה מישהו מפעיל שיקול דעת, קצת מחשבה, קורטוב של היגיון, טיפת שכל ישר, הניווטים היו מופסקים שלשום. לפני המוות המיותר של סמל אביתר יוספי, ולא אחריו.
צילום: דן לביא
המוות הזה הוא מסוג המקרים שגורמים לך למרוט שערות בכעס. הכתובת, כמאמר הקלישה, לא רק הייתה על הקיר. היא נכתבה שלשום בוואטסאפ הקבוצתי של הורי צוות הסיירת, שלא הצליחו להבין כיצד שולחים את הבנים שלהם להתאמן בכזה מזג אוויר.
לא רק קיטורים היו שם. אחר הצהריים כתבו ההורים למפקד הצוות שהם דואגים. שאלו אם יש סיכוי לשנות את ההחלטה ולא לצאת להתאמן. התשובה הייתה שלילית. אם יהיה סוער, השיב להם, יש לנו מבנים לאכסן את הלוחמים.
אסור להפיל את התיק הזה על המפקדים הזוטרים. זה לא שאין להם אחריות; גם מהם מצופה לחשוב. אבל מפקד צוות ומפקד פלוגה אמורים להיות "מורעלים": לרצות לטרוף את העולם, להוכיח לכולם שהם (והחיילים שלהם) הכי טובים שיש. זה הבסיס שעליו מתגייסים חיילים ליחידות האלה, נלחמים על כל מקום בהן, נותנים 110 אחוז בכל רגע ובכל תנאי מזג אוויר.
הלווייה של סמל אביתר יוספי // צילום: קוקו
מי שאמורים להתערב הם המפקדים הבכירים יותר. מפקד גדוד הסיור ומפקד החטיבה, שאישרו את התרגיל; בכירים בזרוע היבשה ובפיקוד הצפון שבקיאים בגרף האימונים. יש מספיק גורמים שהיו צריכים להרים דגל ולתהות מה ההיגיון לקיים ניווט בדד בתנאי מזג אוויר קיצוניים כאלה. לשקול את התועלת מול הסיכון, ולהורות להפסיק את האימון לאלתר.
זה לא קרה. בדיוק כמו באסון בנחל צפית, גם אתמול לפנות בוקר בנחל חילזון אף אחד לא ראה את מה שהיה שקוף כל־כך. הרי כל תחזיות מזג האוויר דיברו על סערה; מסוקי חיל האוויר לא טסו (אפילו הרמטכ"ל איזנקוט נאלץ לחזור שלשום ברכב מהצפון); אבל עבור החניכים בפלוגת המסלול זה היה ממש קריטי להשלים את הניווט הזה. עניין של חיים ומוות.
טוב יעשו המתחקרים אם יקשיבו לא רק למפקדים אלא גם לחיילים. הם מספרים סיפור אחר, ובעיקר - מדברים על כך שהמפקדים כבר מסדרים לעצמם את המציאות. שינסו להבין לא רק איך חייל אחד טבע ונהרג, אלא גם איך כמה מחבריו שקעו בבוץ עד צוואר ואחרים סבלו מהיפותרמיה, ואם אין כאן כשל שורשי, יסודי, ליקוי מאורות של ממש. הרי די היה להקשיב אתמול למחלצים־האזרחים שהשתתפו בחילוץ - לכולם ניסיון עשיר בגזרה - שתהו מי המשוגע שאישר להתאמן בכאלה תנאים.
ספק אם צה"ל מבין את כל זה. לו הבין, לא היה ממנה צוות שגרתי בראשות אל"מ שגרתי, אלא אלוף שיהפוך עולמות מהיסוד ויבהיר שצה"ל עושה הכל - אבל הכל - כדי שחיילים לא ייהרגו לשווא. למרבה הצער, זה לא קורה; מסקנות התחקיר ידועות מראש, ובסופן יימצאו כמה אחראים, ייכתבו כמה נהלים חדשים, שספק אם ישנו משהו - ותיוותר משפחה אחת שכולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו