מגילת חייו של מורי הנאמן וחברי הקרוב, משה ארנס ז"ל, נחתמה אחרי שזכה לראות את מדינת ישראל חוגגת 70 שנות עצמאות. ההגעה לפסגה לאומית זו מילאה את ליבו של מישה סיפוק עצום.
כמי שליווה את מאבקנו לחירות, ואף כתב במו ידיו דפים מזהירים בסיפור תקומתנו – הוא התפעל מהישגיה הכבירים של המדינה, שמוכיחים את צדקת החזון הציוני. מישה נחשב כחוליה חשובה במרוץ השליחים של הציונות. הוא ינק בלא הרף מתורת ז'בוטינסקי, והוא ביקש להגשים אותה הלכה למעשה.
נעניתי ברצון להזמנתו להצטרף לצוות השגרירות בוושינגטון, ב־1982. עוד לפני כן נרקם קשר עמוק בין משפחותינו על רקע העזרה שמישה הגיש לאבי, פרופ' בנציון נתניהו, בפעילותו הציונית – ובנקודת הזמן הזאת חשתי בגודל הזכות להמשיך בעשייה. כשגריר ישראל בארה"ב וכשר החוץ, מישה הציג ברהיטות נפלאה את עמדותינו המדיניות.
בהתאם לתורת הלחץ הז'בוטינסקאית, הוא ניהל מאבק דיפלומטי עיקש על האינטרסים החיוניים שלנו. כשר הביטחון, מישה הוסיף חוסן רב לקיר הברזל שמגן על ביטחוננו. תרומתו להתפתחות התעופה הביטחונית, כמו גם הצעדים שנקט לחיזוק כוחות היבשה ופיקוד העורף, נבעו מראייה נכוחה של הסכנות במזרח התיכון.
נתניהו וארנס בוועידת הליכוד // צילום: פלאש 90
מישה ידע גם מאבקים ואכזבות. זהו דבר טבעי בקריירה ציבורית שמשתרעת על פני למעלה מארבעה עשורים. ביטול ההחלטה לפתח בארץ את מטוס "הלביא" גרם לו תחושת החמצה. בשיחותינו המעמיקות השתדלתי לשכנע אותו שבמבחן התוצאה הוא הצליח מאוד – עוצמתנו הצבאית באוויר, בים וביבשה, במודיעין ובסייבר, שקולה לאגרוף מחץ. אויבינו יודעים שהם ישלמו מחיר כבד על כל ניסיון לפגוע בנו. מישה היה ג'נטלמן מלא הדר, אציל נפש, ולא פחות מכך - איש אמת.
בשם האמת הוא התמסר לכתיבה המחודשת של סיפור מרד גטו ורשה. הדרתם של לוחמי בית"ר מתיאורי מרד הגבורה בנאצים לא נתנה לו מנוח. ספרו המרתק "דגלים מעל הגטו" מתקן את המעוות. מישה נותן לפאבל פרנקל ולחבריו הבית"רים את הכבוד הראוי. הם הובילו את המרד יחד עם מרדכי אנילביץ' ואנשיו, ובכך סימנו את הכיוון לעתיד – עמידה איתנה מול מבקשי נפשנו, והבטחת יכולתנו להגן על עצמנו בכוחות עצמנו.
משה ארנס, מישה האהוב, היה שותף לרגעים מכריעים בתולדות ישראל המתחדשת. החותם האישי, הייחודי, שהוסיף לבניין הריבונות במולדת יישאר עימנו לדורי דורות. יהי זכרו ברוך.