1. רבים מייחסים לנשיא רונלד רייגן את מה שהרפובליקנים מכנים "הדיבר ה־11". במהלך הקמפיין שלו למשרת המושל של קליפורניה ב־1966, כשרצה ללכד שורות בקרב המפלגה, אמר: "לא תדבר בגנותו של מי שרפובליקני כמוך".
רייגן, הנשיא ה־40 של ארה"ב, ראה שנתיים קודם לכן כיצד הפלג המתון של המפלגה הרפובליקנית תרם להתרסקות המחנה השמרני, דבר שהביא לתבוסתו של המועמד בארי גולדווטר, שהפסיד בבחירות 1964 למועמד המפלגה הדמוקרטית, לינדון ג'ונסון.
התרסקות הרפובליקנים באותה שנה אף העניקה לדמוקרטים רוב של שני שלישים בשני הבתים. רייגן, שכבר אז חשב על הבית הלבן, עקב אחר אותן בחירות והגיע למסקנה שמתקפה מבית תרמה רבות להפסד הגדול של גולדווטר.
רייגן עצמו ספג ביקורת קשה מצד רפובליקנים מתונים במדינת קליפורניה, במהלך הקמפיין למשרת המושל, אך בחר, כהרגלו, להגיב עם חיוך. הוא השאיר אחריו, מעבר למורשת המדינית והכלכלית, גם אוסף אמירות שנונות והומוריסטיות, ובהן, כאמור, הגרסה האנגלית ל"לא יורים בנגמ"ש!" - "Thou shall not speak ill of any fellow Republican".
2. אבל למה להפליג עד לארה"ב של שנות ה־60 כדי לראות מה עלולות לעולל מלחמות מבית. הלקח של 1992 אמור להספיק. הפילוג בימין באותה שנה הזיז יבשות והביא את אוסלו למזרח התיכון. יש להניח שגם על זה בגין היה אומר "Never Again".
נזכרתי ברייגן והדיבר ה־11 שלו במוצ"ש, לפני שבוע, במהלך מסיבת העיתונאים שבה הודיעו שני כוכבי הבית היהודי לשעבר, השרים נפתלי בנט ואיילת שקד, על הקמת המפלגה החדשה בראשותם, הימין החדש.
מקומם הטבעי הוא בליכוד. בנט ושקד מודיעים על הקמת מפלגתם החדשה // צילום: גדעון מרקוביץ'
יש שראו במסיבת העיתונאים את קריסת מפלגת הבית היהודי, ואילו אחרים את הצהרת הכוונות הברורה של הצמד בנט־שקד ליום שאחרי נתניהו. ויש גם כאלה שרק יצאו עוד יותר מבולבלים ממערכת בחירות שבה רב הנסתר על הגלוי, כשרק בשבוע הראשון אחרי הכרזתה הוקמו שתי מפלגות חדשות ושתיים אחרות התפרקו. וזוהי רק ההתחלה.
וכמובן ישנה גם החלטת היועמ"ש בעניין החקירות. מעבר לסקרנות אם ההחלטה תיפול לפני הבחירות או אחריהן, ישנה ההחלטה עצמה. וההחלטה עצמה - לכאן או לכאן - נכנסת לקטגוריית משקל כבד. האם היועמ"ש סבור שכדאי להפוך את המערכת המשפטית לשחקן פעיל בבחירה הדמוקרטית של העם? מסופקני.
3. אני, לעומת זאת, ראיתי באותה מסיבת עיתונאים את פוטנציאל הנזק המאיים על המחנה הימני־שמרני, המייצג את עמדת הרוב במדינת ישראל (החולקים עלי מוזמנים לעיין בתוצאות מערכות הבחירות בישראל מאז 1977 ובהיעלמות פרדיגמת שתי המדינות ממערכת הבחירות לכנסת ה־20 לפני ארבע שנים. אפשר גם לעיין במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה הקובע כי במדד 2018 הגיעו המגדירים עצמם כימין לגווניו ל־52 אחוזים, המרכז - 22 אחוזים, והשמאל ל־20 אחוזים בלבד).
הדבר האחרון שמצביעי הימין מחפשים היום זה פילוג. בנט נשמע כמי שמעוניין במהלך של חיבור כוחות בימין, כפי שהזכיר זאת אמנון לורד בטורו האחרון: "הוא (בנט) הזכיר בהקשר הזה את המהלך שעשה מנחם בגין ב־1965, כאשר צירף את המפלגה הליברלית לחרות והקים את גח"ל".
בחירות 2019 אמנם מבולבלות ומבלבלות; הרכבים קיימים התפרקו ואחרים יתגבשו עד ל־22 בפברואר, עת תוגשנה רשימות המועמדים. אבל יש דברים שכן אפשר לקבוע: רוב הציבור בישראל אימץ את האידיאולוגיה של הימין השמרני. בדיוק בשל כך אסור למנהיגי הימין לסוגיהם לגרום לכך שהכיסאולוגיה תביא לתבוסת האידיאולוגיה. כמו ב־1992, ההיסטוריה לא תסלח לנו.
נתניהו. לא אהב את המהלך של בנט ושקד // צילום: אורן בן חקון
בנימין נתניהו, כמו אנשי ליכוד רבים, לא אהב את המהלך של בנט ושקד. בצדק התריע מברזיל כי הוא חושש שהקמת הימין החדש תפגע במחנה הימין כולו, באופן שעלול לגרום למפלגה מהמחנה הלאומי לא לעבור את אחוז החסימה ובכך להוריד קולות טובים לטמיון.
4. כך או כך, כל הסקרים מראים כי אזרחי ישראל רואים בבנימין נתניהו את ראש הממשלה המנוסה והמועדף עליהם. רוב אזרחי ישראל גם מסכימים עם העמדות של מפלגות הימין, שלא רק רואות בירושלים את בירתה הנצחית של ישראל, אלא מסרבים לראות בחזון שתי המדינות פתרון פלא לתחלואי המזרח התיכון.
הסקרים גם מצביעים על כך שהשרה שקד היא הפופולרית ביותר בקרב אזרחי ישראל, וסביר להניח כי הרפורמות שהיא מקדמת במשרד המשפטים תרמו לכך. מה שמלמד על הכמיהה בקרב מצביעי הימין להחזיר את ריבונות העם מבית המשפט לנציגי הציבור ברשות המחוקקת.
בזמן שגוש השמאל ניזון כיום יותר מארכיאולוגיה ופחות מאידיאולוגיה, ומחפש לייצר לעצמו מלט יש מאין, חייב גוש הימין להציג חזית אחידה ומשותפת. מקומם הטבעי של בנט ושקד הוא בליכוד.
"הדיבר ה־11" של רייגן: "לא תדבר בגנותו של מי שרפובליקני כמוך" // צילום: אי.פי
שרים בליכוד תקפו אותם ותהו מדוע לא רצו בבחירות המקדימות. האם ייתכן שמישהו סגר להם את הדלת? בכל מקרה, זה לא צריך לתת להם לגיטימציה לתקוף את הליכוד. להפך. כפי שכתב דרור אידר בטורו האחרון, "רוחה הרעה של 1992 עלתה שוב השבוע" ואיתה גם "פחד הפיצול ההוא, שגרם לאובדן עשרות אלפי קולות ולהעלאת ממשלת אוסלו". סקר "ישראל היום" ומאגר מוחות שפורסם שלשום מראה כי עד 15 מנדטים בימין (כולל ליברמן) מתנדנדים בגלל אותו פיצול בגוש.
לפנינו מערכת בחירות יצרית מאוד ולא ברורה. (כמעט) אין דבר שעשוי להפתיע אותנו. הבה נקווה להפתעה טובה כמו מיזוג בין ימין ישן (ליכוד) וימין חדש. ועוד נקווה לראות כיצד הבית היהודי קולט לשורותיו את הימין העמוק והרדיקלי.
מה שרייגן זיהה בשנות ה־60, ישראל חשה בתחילת שנות ה־90. אם יחליטו נתניהו, בנט ושקד להתאחד, ייתכן שכל הגוש ירוויח. לא בטוח. אך גם אם יבחרו שלא לעשות זאת, אנא, עשו חסד עם מצביעי הימין וזִכרו את הדיבר ה־11 במערכת בחירות: "אל נא תדבר סרה באחיך לימין".
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו