בכירים בסין: ישראל היא שותפה חשובה

אתמול דיווחה סוכנות רויטרס כי נשיא סין, שי ג'ינגפינג, אמר לבכירים בצבאו שעליהם להתכונן למלחמה.

הוא ציין "סיכונים" כמו ניסיון של טייוואן להתנתק מסין, השליטה בים הדרומי וגם את מלחמת הסחר עם ארה"ב. זו סין המודרנית - דבקות בעמדות הייחודיות לה וגם רצון להיות חלק מהעולם המערבי. בכל הנוגע לישראל, היחסים העסקיים פורחים ולא נפגעו מהמתח עם ארה"ב. "העובדים שלנו רוצים להגיע לישראל, הם מרגישים מאוד נוח שם", סיפר בכיר באחת החברות הגדולות בסין, שמשתתפת בפרויקט בנייה גדול בישראל. 

חברות הבנייה הגדולות בסין נמצאות בשליטת הממשל בבייג'ין, ולכן הגישה הזאת כלפי ישראל עשויה ללמד גם על ההערצה ועל הכבוד שרוחשים לישראל בדרגים הבכירים ביותר שם. ישראל נתפסת כמבצר של חדשנות וקדמה שהצליחה כנגד כל הסיכויים, כפי שסין הצליחה להגיע לעמדת השפעה כלכלית, צבאית ופוליטית שמעטים חזו בה בזירה הבינלאומית. כידוע, חברות סיניות פועלות בישראל בעיקר בתחומי הבנייה והתשתיות, אך הסינים מביעים עניין רב להגיע לפה ולהשקיע בישראל. כבר עכשיו ההשפעה שלהם בנוף הישראלי רבה: הנמל החדש שנבנה באשדוד, המנהרות השונות שעשו (כולל מנהרות הכרמל), הרכבת הקלה בגוש דן וייצור חשמל ברשת הארצית בישראל. 

כינון היחסים בין ישראל לסין בשנת 1992 אמנם פתח פרק חדש ביחסים, אך עבר זמן רב עד שהסינים הבינו כי ישראל היא נכס שיש להשקיע בו תשומות הרבה מעבר לגודלה היחסי. והסיבה, אם אפשר לקרוא בין השורות בפגישות עם הסינים, היא שישראל היא יותר ממדינה. היא נתפסת אצל הסינים כשותפה אסטרטגית, בין היתר לאור החזון השאפתני של בייג'ין: הקמת דרך משי מודרנית במסגרת היוזמה - "רצועה אחת, כביש אחד" ("One Belt, One Road"). 

היוזמה הזאת הובילה את סין לשיתופי פעולה בסדרי גודל עצומים עם מדינות העולם, כדי ליצור רצף תשתיות בים וביבשה שיאפשר לסין לסחור בצורה הכי חלקה ומהירה, ובתוך כך לקדם את תעשיית הבנייה הסינית, שכבר עכשיו היא ענקית בינלאומית. 

שוק חופשי

ב־1978 החליט הממשל הסיני כי הגיע "תורה של סין" להתחרות עם העולם - במקום להסתגר בתוך האידיאלים הקומוניסטיים. המעבר היה קשה, אך באופן מושכל ומדהים במחשבתו, החליט הממשל הסיני על פתיחת הכלכלה הסינית באופן הדרגתי ומחושב, והעיקר - באופן שמתאים להוויה הסינית. 

כפי שנכתב בכתבת הענק של ה"ניו יורק טיימס" לאחרונה - מצד אחד הוחלט להמשיך להציב יעדי ייצור מחייבים למפעלים כדי שיעמדו בדרישות של האומה, ומצד אחר הוחלט כי מוצרים שחורגים מהיעדים האלו ייסחרו באופן חופשי יחסית. עם הזמן אימצו השליטים עוד ועוד עקרונות של השוק החופשי בתצורתו המוגבלת, והתוצאה היא אומת צרכנות שמזכירה במידה רבה את ישראל: קניונים ללא סוף, קנייה מקוונת של מוצרים, אשראי תופח למשקי הבית, והעיקר - עלייה ברמת החיים: כ־800 מיליון סינים יצאו ממעגל העוני מאז תחילת הרפורמות לפני 40 שנה.

שי ג'ינגפינג // צילום: אי.אף.פי

הסינים גאים ברפורמות האלו, שהפכו את סין למעצמה עולמית, עד כדי כך שבשנה שעברה בכיכר טיאנאנמן נתלתה כרזת ענק שמציינת את הנס הסיני, שרחוק מלהזכיר אידיאל קומוניסטי כלשהו. בסין יש גאווה עצומה, הן אצל האזרח והן אצל החברות, על כך שהיא הצליחה להיכנס למועדון העולמי הקפיטליסטי ללא ויתור על רעיונותיה הלאומיים והאידיאולוגיים, ותוך ניצול יתרונה היחסי - כוח עבודה עצום - בפרויקטים חוצי יבשות.

מה בעצם גורם לחברות הענק הסיניות להתעניין במדינה הקטנה שלנו, בת 9 מיליון איש, שבקושי נחשבת לעיר בינונית במונחים סיניים? מעבר לאינטרסים העסקיים והחזון ארוך הטווח, יש סיבה נוספת ברורה מאוד, שניכרת בכבוד שהם חשים למדינת היהודי: ישראל היא מותג. ישראל בעיניהם הפכה למגדלור של חדשנות, סימביוזה מרתקת של המזרח התיכון עם אירופה. הם גם חשים שיש לסינים ולישראלים חשיבה דומה. 

בכל מקום שהולכים אליו בסין, הסינים יוצאים מגדרם כדי להדגים עד כמה הנפש הסינית והנפש הישראלית דומות. שתי המדינות רואות עצמן כמדינות ייחודיות עם חזון דומה, גם אם בסין נוהגים לתכנן במונחים של עשרות שנים ולא מעכשיו לעכשיו. וגם אם שטחה של מדינה אחת גדול פי 460 משטח המדינה השנייה. 

מבחינת הסינים - ישראל היא ללא ספק גשר לאירופה. כפי שמארחיי הבהירו, הניסיון שהעובדים הסינים רוכשים בישראל יעזור לחברות בעתיד לפתח שיתופי פעולה נוספים במערב. בכירים במגזר העסקי בסין אמרו לי שהעובדים הסינים בישראל מרגישים בטוחים. מצד אחד הם יכולים לעבוד קשה ולפרנס את משפחותיהם, ומצד אחר יכולים לשמור על הזהות שלהם וליהנות מכל מה שיש למדינה מודרנית ומערבית להציע. 

בעיר הדרומית גוואנגז'ו מדגימים את הצלחת השלטון. עיר שהיתה עד לפני כמה עשרות שנים עיר קטנה שילשה עצמה וכיום מונה כ־13 מיליון נפש (ועוד מספר דומה בסביבת העיר). מי שמסתובב בעיר יכול לראות איך במרכז העיר - במקום שבו ליבת העסקים פועמת - נבנים גם בניינים למשפחות צעירות, במחירים בני השגה, עם דירות מודרניות שלא היו מביישות גם מגדלי יוקרה. 

 

חציבת מנהרה לרכבת הקלה בגוש דן // צילום: יהושע יוסף

המתחמים האלו נבנים במהירות ויש תור ארוך של ממתינים, שכמו ב"מחיר למשתכן" נכנסים לפי הגרלה. אלא שהקצב שם מהיר הרבה יותר - בתוך שנה וחצי אפשר כבר להיכנס לדירה. ולעניין הבטיחות בבנייה שמטריד אותנו כאן, המארחים מדגישים כי אצלם המצב טוב מאוד, בין היתר משום שיש עונשים כבדים לקבלן שעובדיו נפגעו.

רכבת "טסה"

לא הרחק מהעיר נמצאת תחנת כוח בסגנון אגירה שאובה: תחנת הכוח של צ'ינגיואן. תחנת כוח כזו נבנית בימים אלה גם בישראל בפרויקט ליד קיבוץ גשר. החברה הסינית סינו הידרו (Sino Hydro) משתתפת בפרויקט הזה. תחנת הכוח למעשה מתבססת על האנרגיה שנוצרת מזרימת מים מהמאגר הגבוה לנמוך. השאיבה למאגר הגבוה מתבצעת באמצעות אנרגיה מתחדשת, כמו שמש, בשעות האפקטיביות, וכך בשעות הצורך, כשהאנרגיה המתחדשת אינה זמינה, אפשר להזרים את המים בין המאגרים ולהמשיך לייצר חשמל נקי. 

הסינים מדברים על הדמיון בינינו, כנראה מכיוון שלא שמעו על הרכבת המהירה שאנחנו מנסים לחדש בין לוד לירושלים בעשור האחרון, ללא הצלחה יתרה. לקראת משחקי החורף האולימפיים שתארח סין בשנת 2022, החליטו המארחים לבנות רכבת מהירה שתביא את ההמונים מבייג'ין לאחד מאתרי התחרויות המרכזיים, העיר ג'אנגג'יאקואו. הפרויקט החל באפריל 2016 וצפוי להיות מושלם כבר בסוף 2019 בהשקעה של כ־31 מיליארד שקלים. המשמעות היא שזמן הנסיעה מבייג'ין, מרחק של 174 ק"מ, שכיום עוברים בשלוש שעות, יתקצר ל־50 דקות, ברכבת שתטוס במהירות 350 קמ"ש. הפרויקט מתקדם בקצב מסחרר, אף שהוא כולל כרייה מורכבת של מנהרות בשטח ההררי. הנחת המסילות התבצעה במהירות שיא של כחודשיים, ועכשיו נותר רק לבצע בדיקות טכניות שיושלמו עד הקיץ. זהו הקצב של הסינים שאנחנו בינתיים יכולים רק להתקנא בו.

אחרי יותר מ־25 שנה של יחסים דיפלומטיים, אפשר לתאר את המצב כיום כנקודת שיא בשיתוף פעולה ובקשרים המסחריים, שבוודאי משרת את שתי המדינות במובן האסטרטגי ובתחום המדיני. הלך רוח זה משתקף היטב בצעד שעשו החברות  הסיניות בישראל לאחרונה, כאשר הקימו את "איגוד החברות הסיניות בישראל". מדובר בארגון שרשום בישראל כעמותה, שמטרתה להקל על החברות הסיניות בהתנהלות מול הגורמים בישראל, בין היתר כדי לאפשר פרויקטים משותפים נוספים ובסופו של דבר לקדם את קשרי המסחר בין שתי המדינות.

הסינים מתעלמים כמובן מקבלת הפנים האמביוולנטית בישראל - גורמים בארץ שאינם יכולים להתחרות במחירים ובקצב של החברות הסיניות לא שמחים לקבל אותם כאן. יש גם חששות מחשיפת תשתיות חיוניות לסינים, שעלולים לשתול אמצעי ריגול, למשל. הצורך בהקמת העמותה לא מובן מאליו: בסופו של דבר, לולא היו מאמינים במשק הישראלי ובתרומה ההדדית שיש לשתי המדינות להציע זו לזו, ייתכן שלא היה צורך להקים את האיגוד הזה, שכולל חברות סיניות ממגוון מגזרים. אמנם האיגוד אינו מתעסק בדיפלומטיה ובקשרים שאינם עסקיים, וגם אין לו מטרה ארוכת טווח מוצהרת, אך די ברור שזו רק ההתחלה. הסינים באו לישראל והם מתכוונים להישאר. "אנו רואים ביחסים המסחריים עם ישראל שותפות משמעותית וארוכת טווח", הצהיר האיגוד בהודעת ההקמה. 

*הכותב היה אורח של "איגוד החברות הסיניות בישראל"

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו