הסתירה בין האקסטזה הברזילאית לבין הכותרות מישראל הייתה בלתי ניתנת להכלה. למראה משלחת העיתונאים מישראל, הקהל העצום שהתאסף בכיכר "שלוש הרשויות" פרץ בשאגות "ישראל, ישראל". כמה דקות אחר כך עדכנה התראת דחיפת מ"הארץ" על כך שהיועץ המשפטי מתכוון לזמן את ראש הממשלה לשימוע עוד לפני הבחירות.
אלא שנתניהו, פיזית ונפשית, היה באותם רגעים במקום אחר לגמרי. הכרוז הציג בזה אחר זה את מנהיגי המדינות שבאו להשתתף בטקס השבעתו של נשיא ברזיל, ז'איר בולסונארו, בברזיליה הבירה. לחלקם, בדרך כלל הסוציאליסטים שבהם, הקהל האדיר צעק בוז. כלפי רובם היה אדיש. שני שמות חילצו מעשרות האלפים שאגות אהדה כאילו שהיו אלילי רוק. מדובר היה על נשיא צ'ילה, סבסטיאן פיניירה, שהעביר את ארצו מהפך קפיטליסטי והעלה אותה על מסלול ההצלחה הכלכלית. השני, מוכר קצת יותר בישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו.
תחילה זיהו ההמונים את דגל ישראל על המכונית של נתניהו ופרצו בקריאות "ישראל, ישראל". אך זו הייתה רק ההקדמה, כי כשנתניהו יצא מהמכונית, עשרות האלפים יצאו מגדרם ונתניהו רצה לגשת אליהם. המאבטחים מנעו זאת ממנו מסיבות מובנות, אז הוא נעמד על שפת הדלת של הרכב כדי לנפנף להם לשלום. כוכב בינלאומי בלי צל של ספק.
ההערצה לנתניהו לא מוגבלת לברזיל – מדינת ענק כשלעצמה. בהודו, באפריקה ובאמריקה נתניהו מזוהה אישית ולאומית על ידי המונים. כיום בעולם, ישראל ונתניהו חד הם.
שתי סיבות בסיסיות ליחס הזה: האחת, ישראל השיגה הישגים כבירים ב-70 שנותיה. נתניהו, עם כישרונו הרטורי האדיר, הכריזמה השופעת, האנגלית המצוינת והוותק בתפקיד, מזוהה עם ההצלחה הזו ומשווק אותה כפי שרק הוא יכול. שנית, את יבשת אמריקה, על צפונה ודרומה, שוטף גל אוונגליסטי אדיר. ישראל, כעם הנבחר על ידי אלוהים היושב בארץ התנ"ך, הופך להיות מושא חלומותיהם של מאות מיליונים. זהו גל ציפייה עצום שעדיין איננו יודעים את אחריתו.
כך או כך, קשה מאוד ליישב בין ההערכה הכבירה כלפי נתניהו בעולם הלא אירופי לבין החוטים שגמדים ישראליים מבקשים לקשור על גוליבר המקומי. כמובן, מוכשר ככל שיהיה, אם נתניהו חטא בשחיתות - אין לוותר לו סתם כך. ואולם, בבואנו כאזרחים לבחור את מנהיגנו בעוד שלושה חודשים, עלינו להכיר את קשת הפעילות המלאה של ראש ממשלת ישראל. לשם כך, אגב, נשלחים עיתונאים עם ראש הממשלה ליעדים השונים בעולם.