רצה הגורל ולפחות מבחינתו של בנימין נתניהו אות הפתיחה של מערכת הבחירות יינתן בביקורו ההיסטורי בברזיל, הראשון אי פעם של ראש ממשלה ישראלי במדינה החשובה ביותר בדרום אמריקה. אמנם לחץ הזמנים עד לבחירות הוביל לקיצור הנסיעה, שהרי אלה הימים שבהם מארגנים את מסע הבחירות, בוחרים יועצים, מלטשים מסרים, ממנים ראשי מטות ומקבלים החלטות על מה לומר ומה להראות. כך שנתניהו ייפגש עם הנשיא הברזילאי החדש, ז'איר בולסונארו, אבל יחמיץ, ככל הנראה, את מה שהיה אמור להיות לב הביקור, והוא טקס ההשבעה שלו ביום שלישי בברזיליה.
בולסונארו, וזה העיקר, נמנה עם גלריית מנהיגים בולטים בעולם אשר מסיבות שונות - תפיסת עולם שמרנית חופפת לזו של נתניהו, קשר אישי עם נתניהו, הערכה לישראל, אמונה דתית או שילוב בין כל אלה - מזיזים את מדינותיהם לעבר התקרבות דרמטית אל ישראל. טראמפ מאמריקה, פוטין מרוסיה, מודי מהודו, אָבֶּה מיפן וכעת בולסונארו מברזיל הם מנהיגי מעצמות, שנתניהו יכול בלי הפרזה להציג כידידים אישיים שהיטו את מדיניות ארצם לעבר ישראל.
נוסף על אלה, יש אינספור מדינות שהתקרבו לישראל בעשר שנות שלטונו של נתניהו, מסין שבמזרח, דרך ארצות אפריקה בדרום ועד ארגנטינה במערב, כולל לא מעט מדינות שנתניהו היה ראש הממשלה הישראלי הראשון לבקר בהן לראשונה, כמו אוסטרליה וקזחסטן. גולת הכותרת היא כמובן ההפשרה עם מדינות ערב, שרק חלקה ידוע לציבור.
כל פריצות הדרך הללו, כולל סיסמה משוערת בנוסח "שם את ישראל במרכז", יככבו מן הסתם במסע הבחירות של נתניהו בשלושת החודשים הקרובים. מבחינתו, "הפריחה המדינית שלא היתה כמוה", כפי שהוא נוהג לומר, היא אחד ההישגים הגדולים שאותם יציג לציבור. אנחנו צפויים לשפע סרטוני "התקווה" מהכיכר האדומה במוסקבה, היכל העם בסין, ארמון הנשיא בקניה, האצטדיון באבו דאבי, זיופים משדה התעופה בליבריה, מקצבים ססגוניים מהודו, תמונות של נתניהו בעומאן ושל נשיא צ'אד אידריס דבי בישראל.
שמנו רגל בדלת
האמת צריכה להיאמר. בשעה שיריביו הפוליטיים צפו צונאמי מדיני שיכניס את ישראל לבידוד והזהירו מפני אובדן תמיכה אמריקני, נתניהו ניווט את ישראל בכיוון ההפוך בדיוק. במשאל העם על המשך כהונתו, שהרי זו השאלה שתעמוד לנגד עיני הציבור בבואו להצביע בבחירות, נתניהו יוכל להציג את "הפיכתה של ישראל לצומת מרכזי" כהצלחה מסחררת, והצדק יהיה איתו. כשהחל את כהונתו כראש הממשלה ב־2009, הדיפלומטיה הישראלית השקיעה את כל כולה בארה"ב ובמערב אירופה. נתניהו, החוזה שקיעה של אירופה ומאמין שהעולם הולך ונהיה רב־קוטבי, פעל לחבר את ישראל לחלקים האחרים של הגלובוס.
המאמץ להיפתח לאסיה, לאפריקה ולאמריקה הלטינית עוד לא שינה את המאזן המסחרי של ישראל. מרבית הסחר הבינלאומי עדיין מתנהל מול ארה"ב ומערב אירופה, בעלות כוח הקנייה העצום, ויחלפו כנראה שנים רבות עד שהתמונה תשתנה באופן מהותי. ובכל זאת, שמנו רגל בדלת, במידה שלא היתה בעבר, עד שאפילו באו"ם יש מגמת שיפור בדפוסי ההצבעה. ההיבט הסמלי של שינוי הכיוון הוא מפת הטיסות הבינלאומיות. לראשונה, מדינות ערב מאפשרות מעבר מטוסים העושים דרכם לישראל מעל שטחיהן. בד בבד, מברזיל, מהודו ומסין הולכים ונפתחים קווים ישירים לנתב"ג. אפשר להיות בטוחים שאת הטיסות האלה נתניהו לא ישאיר מתחת לרדאר.
אם הסיפתח של הבחירות יהיה בברזיל, אקורד הסיום המדיני צפוי להיות ביקור חגיגי בוושינגטון. שבועיים לפני שנשלשל את הפתקים בחריץ, תתקיים בבירת ארה"ב הוועידה השנתית של שדולת איפא"ק, מהחזקות שיש באמריקה. בין עשרות הנאומים שנתניהו נושא מדי שנה, זה של איפא"ק עם הקהל המריע וההפקה ההוליוודית, בדרך כלל שובר שיאים. בהנחה שהנשיא טראמפ לא ייעדר מהעיר אפשר לשער שהשניים ייפגשו, מה שכמובן יספק לשניהם הזדמנות לשבח זה את זה, כמו גם את הקשרים בין המדינות - תמונות שבוודאי לא יזיקו לקמפיין הליכוד.
השיקול הבלעדי
אף שהביקור בוושינגטון צפוי להיות חיובי, עניין אחד עשוי לעמוד לרועץ בין נתניהו לטראמפ וזוהי "תוכנית המאה", שצוות השלום בבית הלבן עמל על הכנתה קרוב לשנתיים. בראש המאמץ עומדים חתנו של הנשיא, ג'ארד קושנר, והשליח המיוחד, עו"ד ג'ייסון גרינבלט. אחרי אינספור שיחות וביקורים כתיבת התוכנית עבת הכרס פחות או יותר הושלמה ובשלה לפרסום. מבחינה זו, הבחירות בישראל תקועות לאמריקנים כמו אצבע בעין.
אילולא פרש ליברמן מתפקיד שר הביטחון וכך זעזע את יציבות הממשלה, סביר מאוד שהתוכנית היתה מתפרסמת בשבועות הקרובים. עכשיו כשישראל הולכת לבחירות, ואף שהדבר מתסכל אותם, האמריקנים ייאלצו להמתין עד לתחילת עבודתה של הממשלה החדשה ומשתי סיבות. ראשית, בקודים המקובלים של השיח הבינלאומי, לפחות כאשר מדובר בדמוקרטיות, נהוג להמתין עם מהלכים מדיניים עד להכרעת הבוחר, שהרי הממשלה הנוכחית עתידה לסיים את דרכה וכבר לא מייצגת את הציבור.
שנית, משקלם של שיקולים פוליטיים פנימיים בתקופת בחירות גדול כפליים בעת בחירות. אם בימי שגרה הפוליטיקאים פוזלים לציבור אך גם בוחנים עניינית את הנושא שמובא לפתחם, בימי בחירות השיקול הבלעדי הוא איזה פתק ישים הבוחר בקלפי. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר ב"עסקה הקשה בעולם", כפי שאמר טראמפ יותר מפעם אחת על ההסכם שאמור להשכין שלום בארץ הקודש.
העסקה הזו, לפחות כפי שתוצע על ידי הצוות של טראמפ, כוללת מתווה כזה או אחר של חלוקת ירושלים - צעד שנתניהו לא יוכל להסכים לו גם בממשלה הבאה, אך כזה שבוודאי יידחה על הסף בתקופת בחירות. שהלוא אם התוכנית תתפרסם ונתניהו כן יסכים לה, הוא מייד יותקף על ידי בנט וסמוטריץ' בשבירה שמאלה - טעות שקשה להאמין שיעשה. לכן, פרסום התוכנית כעת לא רק שאינו מקובל, אלא גם מוריד לאפס את סיכוייה להתקבל אפילו על ידי ישראל. כך שבממשל מבינים היטב שפרסום התוכנית בתקופת הבחירות בארץ יתפרש כהתערבות בתהליך הדמוקרטי שגם יחולל אפקט בומרנג שיפגע בהם עצמם. בלית ברירה, לצוות השלום לא תהיה ברירה אלא להמתין עד לתחילת עבודתה של ממשלה חדשה בישראל. ניפגש אפוא בעוד חצי שנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו